תרופות סבתא: פרשת התרופות עדיין בראש של יובנטוס

"הוא מחבל!" השתולל ג'אנלוקה ויאלי. "צריך להשעות אותו לחמש שנים", זעם מרצ'לו ליפי. "אני הולך לתבוע אותו על הוצאת דיבה", הבטיח אלסנדרו דל פיירו.

25 ביולי 1998 היווה ציון דרך חשוב מאוד בתולדות הכדורגל האיטלקי. ראיון של עיתון ל'אספרסו עם מאמן רומא זדנק זמאן, שהיה אמור להיות שגרתי לחלוטין, הפך לפצצה בקנה מידה עצום, גרם לחקירה ענפה של שימוש בתרופות וחומרים כימיים ביובנטוס בפרט ובארץ המגף בכלל, וחשף תמונה עגומה ומסוכנת, לא רק לטוהר המידות אלא גם לבריאות השחקנים. איש לא היה תמים גם קודם לכן, אבל ממדי התופעה גרמו לזעזוע, ורמת האמון במשחק כולו ירדה לשפל, הרבה לפני פרוץ שערוריית קלצ'ופולי ב-2006.

השיחה עם זמאן התקיימה ימים ספורים אחרי שפרשה גדולה סחפה את עולם האופניים – כל הרוכבים של קבוצת פסטינה הצרפתית הושעו מטור דה פראנס אחרי שהרופא נתפס עם כמויות גדולות של סטרואידים, וכולם הודו בנטילתם. נושא סמי המרץ וחומרים אסורים נידון בכל פינה, וזמאן הרגיש מחויבות לקחת חלק בדיון. "זה לא קורא רק בספורט האופניים, אלא גם בכדורגל", אמר המאמן, "הכדורגל הופך ממשחק לתעשיה. אין לי ספק ששחקנים רבים בליגה האיטלקית, אולי אפילו אצלי ברומא, לא יכולים להיגמל מתכשירים מסוימים". הוא ביקש: "הכדורגל צריך להשתחרר מבית המרקחת".

כאשר נתבקש על ידי המראיין להביא דוגמאות לטענותיו, שיחרר זמאן אמירה בכיוונה של הגברת הזקנה: "לשחקני יובנטוס מתפתחים שרירים בקצב לא טבעי. אני נדהם לראות את מה שקרה להם – החל מג'אנלוקה ויאלי וכלה באלסנדרו דל פיירו". הייתה זו רעידת אדמה. במועדון מטורינו פירשו את ההתבטאויות כהכרזת מלחמה. זמאן הפך לאויב המועדון, וכל אנשי יובנטוס התגייסו להגן על שמם הטוב מפני המתקפה. לא נחסכו מילים קשות כדי לגדף ולהוקיע את מי שהעז לפתוח את הפה נגדם. "אלה האשמות חסרות בסיס, ואם זמאן יודע משהו הוא חייב לפנות לרשויות", נמסר בהודעת המועדון.

הצ'כי דווקא מעולם לא ראה בעצמו יריב מושבע של יובנטוס. נהפוך הוא. על אף של אמר זאת בפומבי, הוא אהד את הקבוצה, לפחות בתחילת דרכו. הרי דודו, צ'סטמיר ויצפאלק, היה שחקן יובנטוס, וגם הצעיד אותה לשתי אליפויות כמאמן בתחילת שנות ה-70'. ויצפאלק, ששיחק ואימן רבות גם בפאלרמו, היה האיש שהעניק לזמאן את ההזדמנות הראשונה לעבוד בסיציליה, והשניים היו קרובים מאוד. סביר להניח שהצ'כי שמר פינה חמה בלב לגברת הזקנה גם בשנות ה-90', כאשר הפך לאיש מקצוע מוביל ומוערך מאוד בליגה הבכירה, עם פוג'ה, לאציו ורומא, בזכות הסגנון ההתקפי וההרפתקני וטיפוח הצעירים. ואולם, שניות אחרי שהעיתון ירד לדפוס, כולם שפטו אותו בעיקר על אמירותיו. אם אתה בעד יובנטוס, אתה חייב להיות נגד זמאן.

פרקליט העיר טורינו, רפאלה גואריניילו, אוהד יובנטוס בעצמו, החליט לפתוח בחקירה כדי להגיע לאמת. הוא הוציא צו חיפוש, במסגרתו נבדקו המתקנים של המועדון, והממצאים היו מדהימים – היו שם 281 סוגי תרופות שונים בכמויות מסחריות. חמש מהן הכילו חומרים שנאסרו לשימוש על ידי הוועד האולימפי. רובן היו תמימות לכאורה, אך המגוון הותיר את החוקרים פעורי פה. כפי שאמר יועצה הרפואי של הפרקליטות, ג'אנמרטינו בנצי: "הקבוצה מצוידת כאילו הייתה בית חולים. או שכל השחקנים תמיד חולים, או שהם מקבלים תרופות ללא הצדקה רפואית על מנת לשפר את הביצועים הפיזיים".

אם זה המצב, מדוע הוא לא התגלה בבדיקות הסמים השגרתיות? אנשי הפרקליטות פשטו על המעבדה ברומא שהחזיקה בזיכיון לביצוען מטעם הוועד האולימפי, וגילתה כי בפועל כמעט דבר לא נעשה. 10 אחוזים בלבד מדגימות השתן של כדורגלנים נבדקו, ואחראים טענו להגנתם: "אין לנו כוח אדם, זו הייתה משימה בלתי אפשרית". חמור מכך – תוצאות הבדיקות שבוצעו לא פורסמו, ומסמכים רבים נגנזו וזויפו. לפיכך, לא קיבל הציבור אפילו את המידע החלקי ביותר, וניכר מאמץ להעלים את כל הראיות לשימוש בחומרים אסורים בספורט האיטלקי. מריו פסקאנטה, ראש הוועד האולימפי, התפטר, בעוד מנהלי המעבדה פוטרו.

האחריות לנעשה במועדונים הוטלה הישר על הצוותים הרפואיים, אך זה לא מנע מאיגוד הכדורגלנים לצאת למאבק ישיר נגד ההמולה התקשורתית, ונגד זמאן באופן אישי. הוא איים בשביתה למשך חצי שנה במידה והדיווחים בעיתונות על שימוש בחומרים אסורים לא ייפסקו. המאמן נדהם: "אני בסך הכול הסבתי את תשומת הלב לבעיה, ומצפה מאחרים להפנים שהיא קיימת. הופתעתי מהתנהלות האיגוד. במקום להביע דאגה מנושא שמסכן את בריאות חבריו, הוא בחר דווקא לתקוף אותי".

אוהדי יובנטוס יצאו למחאה משלהם. הם רגמו עיתונאים בכיסאות ובזבל אחרי משחק ליגה מול פיאצ'נצה, וכלל לא הבינו שהקבוצה שלהם ממש לא לבד במוקד הסערה. התופעה הייתה נפוצה בכל רחבי איטליה. התברר, למשל, כי לכל שחקני פארמה היה אחוז גבוה באופן חריג של כדוריות הדם האדומות. הדבר נובע משימוש תכוף בתרופת אריתרופויאטין שנועדה במקור לטיפול באנמיה. כאשר שמע על כך דניאל בראבו, הקשר הצרפתי ששיחק במועדון במשך עונה ב-1996, הוא איים לתבוע את המועדון אם יגלה שהוזרק לו התכשיר ללא ידיעתו.

גם ביובנטוס כיכבו בדיקות כדוריות הדם האדומות. בדיקות שנעשו פעמיים לדידייה דשאן, קפטן נבחרת צרפת, גילו עליה של 20 אחוזים תוך שבועות ספורים – ממצא חריג שמצביע על שימוש יומיומי בתרופה נגד אנמיה. אחוז הכדוריות בדמו היה מביא לפי גורמים רפואיים לפסילתו הוודאית לו היה מנסה להשתתף במירוצי אופניים. בנוסף, העלתה החקירה כי 23 שחקני יובנטוס נטלו באופן קבוע כדורים נגד דכאון, ו-14 שחקנים קיבלו נאוטון, תרופה לטיפול במחלות לב. אוהדי היריבות באותה תקופה נהגו לצרוח לעבר כוכבי יובנטוס שהם "מסוממים".

על סמך הממצאים הוחלט ב-2002 להעמיד לדין את מנכ"ל יובנטוס אנטוניו ג'יראודו והרופא ריקארדו אגריקולה. במהלך המשפט שנמשך כמעט שנתיים, העידו כל השחקנים הבכירים פעמים רבות, ובסופו של דבר הורשע אגריקולה באספקת תכשירים רפואיים בניגוד לחוק לשחקני הקבוצה בין 1994 ל-1998 – התקופה בה זכתה הקבוצה בשלוש אליפויות ובגביע האלופות. העונש היה מצחיק – קנס של 2000 יורו בלבד והשעיה למשך 22 חודשים. ואולם, אגריקולה לא ויתר, הגיש ערעור וזוכה בסופו של דבר. ג'יראודו זוכה עוד במשפט המקורי, כך שבפועל איש לא נענש על המעשים.

האיש שנענש יותר מכולם היה דווקא זמאן. התביעה של דל פיירו נפסלה על ידי בית המשפט בטענה בסיסית לחופש ביטוי, אבל לוצ'אנו מוג'י, המנכ"ל רב ההשפעה של הגברת הזקנה, עשה הכול כדי לטרפד את הקריירה של הצ'כי. מהקלטות שנחשפו במסגרת פרשת קלצ'ופולי, עלה כי מוג'י דרש מאיגוד השופטים לקפח את רומא של זמאן. האם זו הייתה הסיבה לכך שהג'אלורוסי סיימו את העונה במקום השישי? המאמן משוכנע בכך. הוא סבור גם שהנהלת רומא הפנימה כי לא תוכל להגיע להישגים איתו בגלל הסכסוך עם יובנטוס, ולכך הועזב בקיץ 1999.

בהמשך, התקשה זמאן למצוא עבודה. נשיא בולוניה לשעבר, גאצוני פרסקארה, הודה בדיעבד באופן ברור: "רציתי להחתים את זמאן, אך מוג'י מנע זאת ממני". נאפולי, שמינתה את הצ'כי בקיץ 2000, פיטרה אותו אחרי הפסדים ספורים בתחילת העונה שנבעו לדעת המאמן משריקות השופטים. "מוג'י הרס לי את הקריירה", הוא אמר לא פעם בראיונות, ואת השנים שלפני קלצ'ופולי הוא בילה בקבוצות קטנות כמו סלרניטנה, אבלינו ולצ'ה.

ב-2004 אמר זמאן אחרי הרשעתו של אגריקולה: "עקבתי אחרי המשפט בעצב רב. אתלטים בריאים מטופלים מדי יום בתרופות פסיכיאטריות, בחומרים נגד דיכאון, בתרופות נגד מחלות קרדיולוגיות ונוירולוגיות. זה מצב בלתי נסבל. אם יובנטוס אשמה, היא חייבת לוותר על כל התארים בהם זכתה בתקופה המדוברת כי זה לא הוגן". האמירה העצימה את הסלידה שחשים אנשי יובנטוס ואוהדיה כלפי זמאן, אך הוא הבהיר כעבור שנה: "אלה שקראו את פסק הדין מבינים את עומק הבעיה. אין לי דבר נגד יובנטוס כמועדון. אני איש כדורגל, ומעוניין לכבד את החוק. אלה שנוהגים לפי החוק הם ידידיי, אלה שמרמים הם אויביי".

האם משהו השתנה באופן מהותי בטיפול התרופתי שמקבלים השחקנים כיום? האם הם מסכנים את חייהם לשווא? איש לא יידע זאת אם לא תהיה חקירה חדשה. האם ויאלי, שממשיך לכנות את זמאן "חלאה" גם בראיונותיו העדכניים, ודל פיירו יצטערו כאשר יתברר להם בגיל צעיר יחסית שבריאותם נהרסה על ידי אגריקולה? נקווה למענם שלא.

עובדה היא שלא כל שחקני יובנטוס לשעבר שונאים את זמאן. אלסיו טקינארדי, קשר אחורי לוחם ונמרץ שמזוהה מאוד עם הגברת הזקנה, אמר כאשר הצ'כי חזר לעמוד על הקווים של רומא לפני שנתיים: "זמאן שגה כאשר האשים את ויאלי ודל פיירו, אבל צדק במהות. אני מעריץ אותו, הן כמאמן והן כאישיות. אני שמח שהוא חזר לליגה הבכירה".

הקדנציה השנייה של המאמן בן ה-67 באולימפיקו הייתה קצרה, אבל העונה הוא שב לאור הזרקורים בקליארי, איתה מציג כהרגלו שואו על בסיס שבועי, עם שערים רבים לזכותו ולחובתו. הערב, מחפשת הקבוצה מסרדיניה ניצחון ביתי ראשון העונה על חשבונה של האלופה והמובילה. מבחינת אנשי יובנטוס מהווה הצ'כי סדין אדום, והוא עדיין נתפס לאויב המועדון מספר אחת. זה מוסיף הרבה פלפל למפגשים ביניהם, ובהחלט חשוב לדעת את ההיסטוריה כדי להבין באיזה צד אתם רוצים להיות.