וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

רק תעזבי את תל אביב: מדוע נבחרת ישראל צריכה לשחק בפריפריה

15.11.2014 / 7:20

תודעה חדשה, הרגשה חדשה, תקווה חדשה. נבחרת ישראל תקיים את משחקי הבית שלה בקמפיין הקרוב לראשונה מחוץ למרכז. הנה חמש סיבות שמסבירות מדוע המעבר לפריפריה יעשה לה טוב. או לפחות לנו

צילום ועריכה: קובי אליהו

מעט לאחר הקמתה ידעה מדינת ישראל, שכמו כל אומה עצמאית המכבדת את עצמה גם לה צריך להיות אצטדיון לאומי. לשם כך הוקם באזור הביצתי על גדות הירקון מבנה ארכיטקטוני גדול ומגושם שהתאים ברוחו לימים ההם. במתחם הזה, שאנו מכירים כאצטדיון רמת גן, נחנכה בקיץ 1950 המכביה השלישית ומאז הוא אירח עוד מאות אירועי שיא בספורט הישראלי. בעיקר הוא שימש בית לנבחרת ישראל.

הזמנים השתנו ושישה עשורים לאחר הקמתו, נפרדנו מרמת גן, האצטדיון והעיר. קמפיין מוקדמות יורו 2016 הוא הראשון אי פעם שבו לא תקיים נבחרת ישראל אף משחק רשמי במרכז הארץ בכלל וברמת גן בפרט, אלא תנדוד לחיפה, שם תקיים שלושה מפגשים, ולירושלים, שבה ייערכו שני משחקים נוספים. מדוע השינוי הזה טוב לנו? קבלו חמש סיבות.

אצטדיון רמת גן דליל. קובי אליהו
להתראות, מבנה ישן, אנחנו ממש לא מתגעגעים/קובי אליהו

1. הזיכרון הבולט: הפסד בכבוד

בניגוד לדעה הרווחת, לנבחרת ישראל לא היה רע ברמת גן. אנחנו נוהגים לקונן על האקוסטיקה הנוראית ואווירת הנכאים, אבל האצטדיון הזה בדרך כלל היטיב עם הנבחרת, שהגיעה בו להישגים סבירים ולפעמים גם לשיאים, כמו ה-0:5 הבלתי-נשכח על אוסטריה.

הצרה היא שה-0:5 הזה כלל אינו הזיכרון הכי גדול מאצטדיון רמת גן, אלא משחק אחר, זה שהתקיים ב-1956 ובו הפסדנו לברית המועצות הגדולה 2:1. כל מורשות הכדורגל הישראלי נפתחות בשער ההוא של סטלמך שהכניע את יאשין הגדול, אבל כשהתוצאה הצרובה ביותר בתודעה היא הפסד בכבוד, אתה יודע שהגיע הזמן לפתוח דף חדש במקום רחוק יותר. הדור הנוכחי של שחקנינו מתחיל מאפס, ולנו נותר רק להתפלל שיבין את המשמעות וינצל את הביתיות החדשה להישגים יפים שיקחו אותנו רחוק.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

פיטרו חוגגת יום הולדת עגול ואתם נהנים ממבצע של פעם ב-60 שנה

בשיתוף פיטרו

2. מפונקים, נמאסתם

הקהל התל אביבי רגיל לקבל הכול. ככה זה כשמתחת לבית יש לך דרבים חמים, מכבי תל אביב ביורוליג, גביע דיוויס וכל אירוע שיא בספורט הישראלי. היזכרו כמה קשה היה להתאחדות לכדורגל למלא את האצטדיון במשחקים גדולים ובאילו צעדים קיצוניים היא נקטה לא אחת על מנת לאכלס את היציעים.

בספרד, למשל, הבינו כבר מזמן שספורט שייך לעם. לכל העם, לא רק לזה של מדריד או ברצלונה. זוכרים את חצי גמר גביע דיוויס ההוא, שבו ישראל הגיעה למורסיה, עיר בדרום מזרח המדינה, הרחק מהמרכזים השוקקים של המדינה? כך עושה גם נבחרת הכדורגל, שמקיימת משחקים באצטדיונים שונים, כשהיא יודעת שתקבל מהקהל המקומי תמיכה והכרת תודה גדולה. את משחק הידידות הקרוב שלה נגד גרמניה תארח ספרד, למשל, בויגו.

אה, כן, למשחק נגד בוסניה יבואו לא מעט אנשים גם מתל אביב והסביבה. צריך להעריך אותם, הם בהחלט לא שייכים לשכבת השמנת שהולכת למשחק רק כשהוא קרוב, אבל חלק מהתמריץ שלהם קשור גם לסיבה הבאה.

אוהדי נבחרת ישראל. ברני ארדוב
היצריות הזו רק תגדל בחיפה ובירושלים/ברני ארדוב

3. ברוכים הבאים לאירופה

והסיבה הבאה היא המתקן. הזכרנו את זה בפסקת הפתיחה – אצטדיון רמת גן הוא תפלצת אדריכלית שעבר זמנה. במציאות של היום הקהל אוהב להרגיש את המגרש, ולמגרש שבו אין יכולת כמעט לראות את השחקנים בלי משקפת אין תקומה.

אצטדיון "סמי עופר" בחיפה הביא בשבת האחרונה יותר מ-20 אלף איש למשחק בין מכבי חיפה להפועל עכו. כן, הם באו לשם כי הם אוהדים את הקבוצה של יעקב שחר, אבל חלק גדול מהם הגיע משום שבראש ובראשונה הוא אוהד את החוויה שתיתן לו להרגיש שהוא הכי קרוב שאפשר לאירופה. אוהדי הכדורגל הישראלים הוכיחו עוד לפני הקמת "סמי עופר" שכשלא מזלזלים בהם, כשדרכי הגישה נוחות וכשמספקים להם מתקן מהשורה הראשונה הם יבואו. יצא שזה במקרה בחיפה, עוד תירוץ לנדוד צפונה.

תמונה פנורמית מהמשחק הראשון של מכבי חיפה ב- "סמי עופר". צילום: אתר רשמי מכבי חיפה (מיכה בריקמן, כתום צלמים). מכבי חיפה
מתקן שמכבד את האוהדים. "סמי עופר"/מכבי חיפה

2. גמר הליגה האירופית, מישהו?

עם כל הכבוד ליורו הצעירות, לאחר שפע אצטדיונים חדשים שקמו (ובקרוב יהיה לנו גם אחד בבאר שבע), בהתאחדות לכדורגל מתחילים לפנטז. לפני כחודשיים הוחלט כבר שטדי לא יארח משחקים ביורו 2020, שיתפרש על ערים שונות באירופה, אבל לא אבדה תקוותנו. המתקן נפסל, בין היתר, בגלל שיבושים בדרכי הגישה ואי עמידה בתקנים רבים, אלמנטים שצפויים להשתפר בשנים הקרובות.

ואם אכן כך יקרה, אל תתפלאו אם עוד נארח כאן משחק גדול, אפילו בסדר גודל של גמר הליגה האירופית. אולי כשפלאטיני יראה כמה שונה חווית הכדורגל במגרשים הללו מאשר ברמת גן ואיזה שיפור נעשה (אנחנו מקווים) מהביקור הקודם שלו בירושלים ביורו 2013, הוא יעביר לראשי אופ"א מסרים להתחיל לספור אותנו לאירועים כאלה. בינתיים, מותר לנו לחלום.

אוהדים בגמר היורו, שלט תמיכה במישל פלאטיני. ברני ארדוב
אולי הוא ייתן לנו עוד הזדמנות להגיד לו תודה/ברני ארדוב

5. התיירים באים

תארו לעצמכם שאתם שבדים, צרפתים, הודים או אמריקאים. כשאתם מתעדכנים בנעשה בישראל היום, על פי רוב תיתקלו בדיווחים על פיגועים בירושלים. ספק רב אם הייתם יודעים שבעיר הזו יש בכלל אצטדיון כדורגל ברמה כזו. יורו 2013 הציג לעולם את אצטדיון טדי, אלא שהחשיפה הקטנה, יחסית, של הטורניר יחד עם אירועי היומיום בישראל, השכיחו את העובדה שיש לנו פנינת כדורגל אמתית בעיר הקודש.

אמנם, אין להשוות את מוקדמות היורו למונדיאל, אבל חשבו לרגע על הטורניר האחרון בברזיל. הוא התפרש על כל המדינה העצומה, כולל בבלו הוריזונטה האפורה ובמנאוס החמה, הדביקה, המרוחקת והבלתי אפשרית. אם ביומיום היו מוצ'ילרים בלבד מגיעים לאמזונס, פתאום החלה נהירה של אוהדי נבחרות אטרקטיביות כמו איטליה, אנגליה ואורוגוואי. מדוע? כי קבעו להם שזה המקום שבו תשחק הנבחרת שלהם. כשאוהדי בלגיה, ווילס ובעתיד גם נבחרות גדולות יותר באירופה יגיעו לחיפה או לירושלים, נוכל רק לקוות שבראש שלהם לא יהיו פיגועים ואסונות אחרים, רק כדורגל.

אצטדיון מנאוס. GettyImages
תראו כמה אנשים הגיעו לאמזונס. האצטדיון במנאוס/GettyImages

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully