תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 44:38, מקום שמיני במזרח.
סיימו את העונה: בהפסד 4:3 לאינדיאנה בסיבוב הראשון.
ללא ג'ו ג'ונסון שעזב שנה לפני כן וג'וש סמית' שעזב בקיץ, אטלנטה בנתה על התפתחות של שחקני המפתח שלה ועל המזרח החלש כדי להיכנס לפלייאוף עונה שביעית ברציפות. הג'נרל מנג'ר דני פרי פגע בול עם שחקני הרכש פול מילסאפ ודמאר קרול, וגם עם המאמן מייק בודנהולצר שהגיע להוקס לאחר 17 שנים לצד גרג פופוביץ' בסן אנטוניו. בודנהולצר ניסה להטמיע את הסגנון של הספרס והצליח חלקית - משחק ההתקפה שלו התבסס על ריווח, תנועה והרבה זריקות מבחוץ, אטלנטה סיימה שנייה בליגה באסיסטים (אחרי הספרס) ובכמות שלשות וכולם עשו קצת מהכול. בסופו של דבר גם ההתקפה וגם ההגנה היו ממוצעות, אבל לפחות בצד ההתקפי ניתן היה לזהות התחלה של משהו מעניין.
המחמאה הכי גדולה לשיטה של בודנהולצר היא שעבור שמונה מתשעת שחקני הרוטציה הבכירים (פרט ללו וויליאמס שהתאושש מפציעה) זו הייתה עונת השיא בקריירה. זו לא חוכמה במקרה של הרוקי המקדוני פרו אנטיץ', אך כן עבור כל השאר. אל הורפורד השיג שיאי קריירה בנקודות (18.6 למשחק), אחוזים מהשדה (56.7) וגגות (1.5) ונראה כמו שחקן שניתן לבנות סביבו קבוצה; מילסאפ סיפק שיאי קריירה בנקודות (17.9) ואסיסטים (3.1) והוסיף לרפרטואר קליעה משלוש; ג'ף טיג המשיך להתקדם עם שיא קריירה של 16.9 נקודות וכמעט הכפיל את כמות ההליכות שלו לקו העונשין; קייל קורבר רק השתבח בגיל 34 ותרם 12 נקודות (שני בקריירה) עם 2.6 שלשות ב-47.2 אחוזים (גם שני בקריירה) ו-2.9 אסיסטים (שיא קריירה); קרול פרץ עם 11.1 נקודות, מספרים יעילים, הגנה נהדרת ושיאים בכל קטגוריה אפשרית; מהספסל למדנו להכיר את הגארד שלווין מאק ופאוור פורוורד שלשן נוסף בשם מייק סקוט. הכול תקתק בצורה יפה עד שהורפורד קרע את שריר החזה וגמר את העונה (פעם שנייה בשלוש שנים עם אותה פציעה). כשהוא נפצע אטלנטה הייתה שלישית במזרח, אחרי הפציעה הידרדרה עד למקום השמיני ונכנסה לפלייאוף עם מאזן שלילי.
בפלייאוף חיכתה אינדיאנה לסדרה משונה במיוחד. בודנהולצר שיחק עם חמישה שחקנים מחוץ לקשת שמיידים שלשות בקצב מטורף, סגנון שבחלקים גדולים מהסדרה הצליח להביך את הפייסרס ובעיקר את רוי היברט שהתקשה מאוד. אטלנטה זרקה כמות חסרת תקדים של 32.9 שלשות למשחק וניצלה את המשבר של אינדיאנה כדי להפוך את הסדרה לצמודה למרות שבסופו של דבר רוב השחקנים לא פגעו - רק קורבר ומאק עברו את ה-40.5 אחוזים מהשדה, הקבוצה בכללותה קלעה ב-38.5 אחוזים והשיא היה של אנטיץ' שקלע ב-16 אחוזים מהשדה ו-12 משלוש. למרות כל זה, ההוקס היו בעמדת ניצחון עם יתרון 2:3 והובלה ברבע האחרון של המשחק השישי הביתי, אך בסוף הפייסרס ניצחו בחוץ, הביסו בבית והמשיכו הלאה.
פותחים עונה ב-NBA: לכל כתבות מחממים את הפרקט
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: תאבו ספולושה (בסיין אנד טרייד מאוקלהומה סיטי), אדריאן פיין (רוקי, בחירה 15), קנת' בייזמור (חופשי, מהלייקרס), דקסטר פיטמן וג'רל אדי (חוזים לא מובטחים למחנה האימונים).
עזבו: לו וויליאמס (בטרייד לטורונטו), קרטייה מרטין (חופשי, לדטרויט), גוסטבו איון (לריאל מדריד).
הסיפור הגדול של הקיץ הגיע לקראת סופו: תוך מספר ימים גם הבעלים הראשי ברוס לבנסון וגם דני פרי הסתבכו עם התבטאויות גזעניות מהעבר שנחשפו. ראשון היה לבנסון, שב-2012 הפיץ בין שאר הבעלים מייל שבדק אפשרויות להביא יותר קהל לבן למשחקי הקבוצה וכלל לא מעט התייחסויות סטריאוטיפיות לשחורים וגם ללבנים. כאשר זה נחשף בספטמבר דרך חקירה של הליגה, הוא מיהר להתנצל והודיע שימכור את חלקו בקבוצה. מיד אחריו נחשף דו"ח סקאוטינג על לואל דנג שפרי השתמש בו מספר חודשים לפני כן והקריא ממנו שבדנג (יליד סודן שכילד היגר עם משפחתו לבריטניה) נשארה מעט אפריקאיות. מספר ימים לאחר מכן פרי יצא לחופשה ממנה הוא לא אמור לחזור.
כמובן, שתי האמירות נחשפו מספר חודשים לאחר סערת דונלד סטרלינג וכנראה לא היו הופכות לסיפור גדול כל כך אלמלא הסערה הזאת. בשני המקרים זו לא הייתה גזענות מובהקת מהסוג שנחשף אצל סטרלינג - לבנסון ניסה להיכנס לראש של האוהדים הלבנים ופרי הקריא דו"ח שלא הוא כתב. היה צפוי שהשינוי בסטנדרטים של הליגה כלפיי אמירות מהסוג הזה יניב קורבנות נוספים, זו לא תהיה הפתעה גדולה אם לבנסון ופרי לא יהיו האחרונים.
זווית נוספת של הפרשה הזו קשורה למאבקים הפנימיים שמתקיימים באופן קבוע בהנהלת אטלנטה. לפני כעשור היה בלגן שלם כשאחד מהבעלים התנגד לחוזה שניתן לג'ו ג'ונסון וגרר את האחרים לקרב משפטי ארוך שבסופו מכר להם את חלקו בקבוצה. גם הפעם, ככל הנראה, הפרשיות נחשפו בגלל שאחד מהבעלים לא היה מרוצה מהכוח הרב של לבנסון ופרי שהפכו למקבלי ההחלטות העיקריים בקבוצה. אך עכשיו יכול להיות שהקבוצה תימכר לחלוטין, לא רק חלקו של לבנסון, כאשר קבוצת רכישה שמיוצגת ע"י כריס וובר כבר הביעה עניין. את תפקיד הג'נרל מנג'ר קיבל בינתיים בודנהולצר, שרגיל מהספרס לשילוב בין אימון לקבלת החלטות ניהוליות.
לפני כל זה היה גם קיץ מקצועי. אטלנטה הגיע לקיץ עם כמעט 20 מיליון דולר מתחת לתקרה, אך כהרגלה בקודש לא היוותה פקטור עבור השמות הגדולים ואפילו שחקני הדרג השני. בסוף פרי בעיקר שמר על הקיים ושדרג בקטן. סקוט קיבל 10 מיליון דולר ל-3 שנים, מאק 7.3 מיליון ל-3 שנים ואלטון ברנד נשאר לעונה נוספת, כך שהסגל הנוכחי כולל 12 שחקנים מהסגל הקודם, מה שמתאים לערך נוסף של הספרס - ההמשכיות. שחקן הרכש הבולט הוא ספולושה שיקבל 12 מיליון דולר ב-3 שנים. בעונה שעברה ב-OKC הוא נראה שחוק וקלע רע מבחוץ, אבל הוא בסך הכול בן 30, עדיין אחד הסטופרים הטובים בליגה ובעבר הוכיח שיש לו יכולת מסירה ותנועה ללא כדור שלא באו לידי ביטוי בשיטה של סקוט ברוקס אך יתאימו מאוד לשיטה של בודנהולצר. בדראפט נבחר אדריאן פיין - עוד פאוור פורוורד שזורק שלשות, אפקטיבי גם בפוסט ומסיים נהדר בצבע, אבל יצטרך לשפר קבלת החלטות בהגנה ובהתקפה כדי לקבל דקות משמעותיות. קנת' בייזמור שעשה כמה דברים יפים בלייקרס בעונה שעברה יחזק את רוטציית שחקני הכנף.
מה מי מו
חמישייה: ג'ף טיג, קייל קורבר, דמאר קרול, פול מילסאפ, אל הורפורד.
ספסל: דניס שרודר, שלבין מאק, ג'ון ג'נקינס, תאבו ספולושה, קנת' בייזמור, מייק סקוט, אדריאן פיין, אלטון ברנד, פרו אנטיץ', מייק מוסקלה.
מאמן: מייק בודנהולצר (עונה שנייה).
מועמד לפריצה: ספסל עמוס בצעירים יש לאטלנטה. עשוי להתפתח מאבק על דקות המחליף בכל עמדה פרט לזו של ספולושה (או קרול, מי מהם שלא יפתח). בייזמור רק מתחיל להתאושש מניתוח וזה עשוי לתת צ'אנס לג'ון ג'נקינס שמרשים במשחקי ההכנה, פיין ינסה להוכיח שהוא גרסה משודרגת של סקוט ואפילו מוסקלה עשוי להתברר כעדיף על אנטיץ'. אך המסקרן מכולם הוא דניס שרודר. הפוינט גארד הגרמני הצעיר עם הצעד הראשון הנהדר הוא השחקן עם הפוטנציאל הגבוה ביותר על הספסל של בודנהולצר. הוא עדיין זקוק לזמן הרצה וכרגע לא ברמה של שלבין מאק, אבל אם הוא כן יבצע קפיצת מדרגה היא תהיה משמעותית.
מועמד לדעיכה: הזכרתי תשעה שחקני ספסל בפסקה הקודמת, העשירי הוא אלטון ברנד. הוא הושאר על תקן תעודת ביטוח, שחקן שעדיין מסוגל לשמור ומדי פעם לקלוע מחצי מרחק, אבל כשסביבו כל כך הרבה גבוהים מבטיחים ניתן להניח שיהיה מי שיוכיח שהוא יעיל יותר כבר עכשיו. ברנד בן ה-35 דועך כבר כמה שנים, אך איכשהו הצליח להישאר שחקן של 20 דקות למשחק גם בשנתיים האחרונות. השנה הוא עשוי להפוך רשמית לשחקן של קצה הרוטציה.
אקס פקטור: אפשר לנתח כמה שרוצים את השיטה ההתקפית ואת ההתאמות הקטנות הנדרשות כדי להפוך הגנה ממוצעת לטובה, אבל יש מקרים בהם אי אפשר להתעלם ממה שקורה מסביב. הבלגן הניהולי ישפיע על שחקני אטלנטה השנה, חוסר הוודאות לגבי העתיד יקשה על הקבוצה. כרגע לא ברור אם הקבוצה תימכר או רק חלקו של לבנסון, אם בודנהולצר הוא גם ג'נרל מנג'ר קבוע או רק זמני. חילופי בעלות יכולים להביא איתם שינויים מכל מיני סוגים. אם הסיפור הזה ייגמר מהר ויגיעו רוכשים מבטיחים, או אם השחקנים יהיו מספיק חזקים כדי לשים את כל זה בצד, נוכל לראות שאטלנטה בריאה היא קבוצת פלייאוף לגיטימית במזרח.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: עד סוף נובמבר יש לאטלנטה בעלים חדשים שמודיעים שהם מתכוונים להמשיך את התהליך שהחלו פרי ובודנהולצר. הורפורד בריא ומצטרף למילסאפ באולסטאר, טיג עוד קצת יותר טוב, קורבר, קרול וספולושה יוצרים רוטציית שחקני כנף אפקטיבית, שניים מהצעירים על הספסל מבצעים קפיצת מדרגה משמעותית. אטלנטה יציבה לכל אורך העונה, עולה לאזור המקום העשירי גם ביעילות התקפית וגם בהגנתית, משיגה 50 ניצחונות ויתרון ביתיות ועולה לסיבוב השני.
תסריט פסימי: העברת הבעלות הופכת לעוד קרב משפטי ארוך, בודנהולצר לא מצליח להשתלט על המשרה הכפולה, שריר החזה של הורפורד ממשיך לעשות בעיות, טיג, קרול, סקוט ומאק סיימו להשתפר, שאר הצעירים לא שחקני רוטציה, ספולושה לא פוגע. הפעם 38 ניצחונות מספיקים למקום עשירי.
תחזית: הקיץ המוזר יפריע לאטלנטה למצות את הפוטנציאל שלה, אבל גם הפוטנציאל הזה הוא של קבוצה חביבה ולא יותר. זו תהיה אחת מכמה קבוצות שייאבקו על המקומות האחרונים בפלייאוף ומי שיהיו בריאות יותר יזכו בהם. מכיוון שהשדרוג כנראה לא יגיע מבחוץ, העיניים יהיו נשואות אל שרודר ופיין, השניים שאולי יצליחו לשדרג את הקבוצה מבפנים בעתיד. התקווה המרכזית היא שהסאגות השונות יסתיימו ושבקיץ הבא הסוגיה הבוערת תהיה השארת פול מילסאפ.
