טורונטו ראפטורס: אנחנו אוהבים את מה שאנחנו רואים

מאזן בעונה שעברה: 34:48, מקום 3 במזרח.

סיימה את העונה: בהפסד 102:103 במשחק 7 בסיבוב הראשון מול ברוקלין נטס.

18 משחקים לתוך העונה, במאזן 12:6, הדיון על הפלייאוף הפך לתרגיל היפותטי בלבד עבור הקנדים. בטורונטו התכוננו לעוד חורף קר, ובסופו האביב שיביא עמו תקווה חדשה מהדראפט. אלא שאז ה-GM הטרי, מאסיי יוג'ירי התחיל להצדיק את המוניטין שלו. יוג'ירי, שידוע ברחבי הליגה כסוג של מכשף שגורם לקולגות שלו לעשות כרצונו, מצא דרך להעביר את רודי גיי, שהיה מבוקש כמו תפרחת חיתולים, ואפילו קיבל תמורה אמתית עבורו, בדמות גרייביס ואסקז, פטריק פטרסון ונספחים. השניים ייצבו את הספסל, ולקחו חלק במהפך המדהים של הקבוצה. אבל התרומה שלהם החווירה לעומת מה שההיעדרות של גיי נתנה לראפטורס, שנסקו במעלה הטבלה של המזרח הדליל. החמישייה השתפרה, הרוטציה התקבעה, וההיררכיה ההתקפית, ברשות הגארדים קייל לאורי ודמאר דרוזן הרימה את הקנדים שלב אחד מעל ברירות המחדל שהיו קבוצות הפלייאוף במזרח. אם נודה על האמת, הזכייה של טורונטו בראשות הבית האטלנטי כנראה הפתיעה גם יוג'ירי עצמו, שניסה לעשות ניקוי אורוות ומצא מלוכה. ממש עד לקראת סוף הטרייד דד-ליין, הניקס הנואשים לרכז הציעו חבילה עבור לאורי. קשה לקבוע מי מהקבוצות התחרטה, כך או כך זה היה אמור להיות המסמר האחרון בדרך לצלילה מוצהרת של הראפטורס.

כאמור, הגורל רצה אחרת, והסגל התפוצץ עם עונת אולסטאר של דרוזן, התקדמות של הצעירים בראשות יונאס ואלנצ'יונאס וטרנס רוס, ספסל חזק, ומעל כולם לאורי, שקיבל את המושכות והנהיג את הקבוצה לפלייאוף לראשונה מאז 2008. בפלייאוף עצמו, תחת הסלוגן האלמותי ששאלו מ"משחקי הכס": "We are the north!", הדינוזאורים מטורונטו שיחקו מול הדינוזאורים מברוקלין, כשסל אחד מפריד בין הראפטורס לבין הסיבוב השני. במשחק השביעי, ובאווירה המחשמלת באולמם הביתי הם הפסידו בנקודה, לאחר שזריקת ניצחון של לאורי נחסמה על ידי פול פירס בשניות הסיום.

באו: ג'יימס ג'ונסון, לו וויליאמס, ג'ורדן המילטון, גרג סטימסמה, ברונו קבוקלו (רוקי), לוקאס נוגורייה (רוקי)

עזבו: סטיב נובאק, ג'ון סלמונס, דווייט באיקס, ג'וליאן סטון, נאנדו דה-קולו (לא מוחלט, אבל סביר להניח שלא יחתום מחדש בקבוצה)

עכשיו, כשברור לכל שטורונטו מוכנה לעשות גלים כבר עכשיו, התרכזו בהנהלה לפני הכול בלשמר את הקיים, כשהאריכו את חוזהו של המאמן דוויין קייסי לשלוש שנים והחתימו את לאורי, עמוד השדרה של הקבוצה, לחוזה יוקרתי של 48 מיליון ל-4 שנים. את המחליף שלו, ואסקז, תגמלו ב-13 מיליון לשנתיים (ואם בקבוצה טוענים שלחברות הקרובה שלו עם קווין דוראנט אין קשר לחוזה המפנק, זה כנראה שקר). באותו נושא, הראפר דרייק, שבאופן רשמי הפך לשגריר הלא-רשמי של הראפטורס, דאג לתת לדוראנט חומר למחשבה במופע שקיים, כשנודע לו שהכוכב נמצא בקהל. דרייק ביקש מהנוכחים להרעיף את אהבתם על ה-MVP הנבוך, הם מצדם לא אכזבו, והמהלך עלה לראפטורס בקנס על-סך 25 אלף דולר (אמריקאים כן?), אותו הם כנראה שילמו בחיוך רחב.

בערב הדראפט, טורונטו השתמשה בבחירה ה-20 כדי לבחור משום-מקום את הפורוורד הברזילאי ברונו קבוקלו, להפתעת כל מי שעדיין עוקב בשלב הזה של הלילה. המאמן פראן פראצ'ילה (היחיד ששמע על השחקן ב-ESPN) אמר על קבוקלו, בציטוט שהפך למיתולוגי ברגע: "בעוד שנתיים, נוכל לומר עליו שבעוד שנתיים..." (וסליחה התרגום הקלוקל). אישית, אני מאוד מתרשם מהפוטנציאל של קבוקלו, ואם יאניס אדטקומבו לימד אותנו משהו על סקאוטינג, זה שיש עוד הרבה מה ללמוד.

קבוקלו לקח חלק במחנה הקיץ שעורך יוג'ירי למען קהילות שונות כל שנה, "כדורסל ללא גבולות", ויוג'ירי התאהב בכישרון הגלום בו, מספיק כדי לזעזע את הדראפט בכל אופן. בשוק השחקנים הראפטורס מילאו את השורות עם הפורוורד המוכשר אך בעייתי ג'יימס ג'ונסון, הקומבו-גארד לו וויליאמס, הסנטר לוקאס נוגורייה, גם הוא ברזילאי, אשר מגיע מספרד, וגם ג'ורדן המילטון וגרג סטימסמה שכבר היו עם רגל מחוץ לליגה. טורונטו בונה על המשכיות והבשלה של הסגל שלה, עם החמישייה היחידה שחוזרת במלואה מבין קבוצות הפלייאוף במזרח.

חמישייה: קייל לאורי, דאמר דרוזן, טרנס רוס, אמיר ג'ונסון, יונאס ואלנצ'יונאס.

ספסל: גריביס ואסקז, פטריק פטרסון, לו וויליאמס, ג'יימס ג'ונסון, גרג סטימסמה, ג'ורדן המילטון, טיילר הנסברו, צ'אק הייז, לאנדי פילדס, לוקאס נוגורייה, ברונו קבוקלו, וויל צ'רי.

מאמן: דוויין קייסי, עונה שישית כמאמן ראשי, מאזן 194:158.

מועמד לפריצה: זוהי העונה הראשונה בה קייל לאורי מרגיש שסומכים עליו בעיניים עצומות. עם הרבה מה להוכיח, ועם המון כישרון לעשות את זה, לאורי יכול להתמקם בטופ של הרכזים בליגה, אחרי שנים בהן סימל את תחילת הדרג השני. החוזה החדש הגיע יחד עם המפתחות לקבוצה, אחרי 8 עונות בהן קייל נלחם על מקומו בליגה ובחמישייה עם רכזים כמו מייקל קונולי, גוראן דראגיץ' וחוזה קלדרון. לאורי מאושר שווה לקבוצה הרבה יותר, ולכן אני מאמין שיש לו עוד קפיצה לתת, למרות שלכאורה כבר הראה לנו הכל בעונה שעברה, עם 17.8 נקודות למשחק, ו-7.4 אסיסטים. מאמני המזרח אמורים לתקן את המעוות ולהכניס אותו למשחק האול-סטאר, אבל בסוף היום הוא יישפט על-פי ההצלחה של קבוצתו בפלייאוף, גם בעיני עצמו.

מועמד לדעיכה: לזכות הקבוצה יאמר שאין לה מועמד מובהק לקטגוריה. במחילה מכבודו של טיילר הנסברו, הוא יאלץ לאייש אותה. כשמדובר בהנסברו, שיישחק באותה צורה בקולג', ב-NBA, עם הילדים שלו או במשחק רוגבי שכונתי, אין הרבה לאן לעלות או לרדת. הוא מביא קשיחות, ריבאונדים ואנרגיה, על חשבון כל השאר, בערך. הנסברו צפוי לקבל אפילו פחות מ-15 הדקות למשחק שקיבל בעונה האחרונה. ואלנצ'יונאס אמור לראות יותר פרקט, המניה של אמיר ג'ונסון עולה ככל שהוא מקבל יותר קרדיט מהתקשורת, פטריק פטרסון צפוי לשחק משחקים רבים יותר (היחיד משחקני הרוטציה שהחסיר זמן משמעותי), והגעת ג'יימס ג'ונסון שצפוי לשחק בעיקר כ-4, כל אלה אמורים להפוך את מצבת הגבוהים לצפופה בהרבה מהעונה שעברה. הנסברו אמור להיות זה שעומד לבדו כשהמוזיקה מפסיקה, וזה כנראה סימן טוב לאומה הקנדית.

אקס-פקטור: דמאמר דרוזן כבר מזמן עלה על הרוב המוחלט מהציפיות שהיו לגביו עם כניסתו לליגה. השנה, אחרי עונת אולסטאר של 22.7 נקודות למשחק, וזכיה בזהב באליפות העולם ברזומה, הוא רואה את עצמו בתור כוכב ולוקח אחריות כאחד. הוא עובד קשה קיץ אחרי קיץ, וכל עונה מוסיף גוון חדש למשחק שלו. השנה, יהיה עליו לעשות חלוקה מחדש של הזריקות שהוא לוקח. אין יותר עוררין על הכישרון שלו, הוא שחקן אחד-על-אחד נפלא, עם אתלטיות נהדרת, שבעונה האחרונה הגיע לקו 8 פעמים במשחק. ועדיין, הוא חייב להתייעל. הוא מתפשר על זריקות לא יעילות מחצי מרחק, מסתמך על בידודים מוקדם מדי בשעון ה-24, ולא זורק מספיק שלשות. אם יצליח למצוא איזון בין כל אלה, וימשיך לשפר את הקליעה, דרוזן יכול להגיע לטופ 10-15 של השחקנים בליגה, ולהתנחל שם. בגיל 25, העונה הבאה של דרוזן תעזור למקם אותו בסקאלה שבין רודי גיי לפול פירס, שמסמלים (בהפשטה גסה) נתיבים אפשריים בקריירה שלו.

תסריט אופטימי: האמון בקייל לאורי נושא פירות, והרכז מתפוצץ לעונה שלא משאירה ברירה אלא לבחור בוא לאול-סטאר, ובסופה לאחת מחמישיות העונה. דרוזן נעזר בו כדי לתת עוד קפיצה אדירה, והצמד מבסס את עצמו כטוב במזרח (זאת על אף מחאה נרגשת בטוויטר מצד וושינגטון וקליבלנד). ואלנצ'יונאס מקבל יותר נגיעות וביטחון, והמספרים בהתאם. הקבוצה מתחזקת ככל שהעונה מתקדמת, הספסל דורס ומעלה הילוך בראשות ואסקז. קייסי מתרכז בהגנה, ואת ההתקפה משאיר ללאורי. הקבוצה מייצבת את עצמה בראשות הבית מוקדם בעונה. במקביל לאכזבות יחסיות מצד וושינגטון ושיקגו, טורונטו מוצאת את עצמה במקום השני במאזן 25:57. בפלייאוף האוהדים שווים 8 נקודות, והקבוצה דוהרת לגמר המזרח, לראשונה בתולדותיה, שם היא מפסידה לקליבלנד בסדרה שמסמנת התחלה של יריבות.

תסריט פסימי: ההתפתחות של הצעירים ואלנצ'יונאס ורוס נבלמת. משחק ההתקפה בחסות קייסי דורך במקום. יריבות מתחילות לעצור את הראפטורס על פחות מ-90 והלחישות סביב קייסי נשמעות עד לחדר ההלבשה. האינטנסיביות של ההגנה מתרופפת, ופציעה ממושכת של אחד משחקני החמישייה סוגרת את הסיכוי לריצה אמתית בפלייאוף. 37:45, מקום 6 במזרח והפסד בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

תחזית: אחרי עונה בריאה בצורה חריגה, אם מזל ימשיך לחייך, הראפטורס אמורים להתקדם רק על סמך הניסיון ששחקני הסגל צוברים זה עם זה. דרוזן יקבל סופית מעמד של כוכב ויתחרה בהארדן על תואר הטוב במשבצת. לאורי יפרח ויקבל פיצוי על ההתעלמות בעונה שעברה כשיצטרף אליו למשחק האולסטאר. הספסל ימשיך לתת את שלו והחמישייה, שהייתה נהדרת במהלך העונה שהייתה, לא אמורה להיחלש בשנה השנייה של השחקנים יחד. טורונטו בנויה להיאבק בוושינגטון על הזכות להחליף את אינדיאנה, בתור הקבוצה שאנחנו קוראים לה קונטנדרית למרות שלא נהמר עליה בחיים לא משנה מה המאזן שלה. 29:53, שוב מקום 3. הפסד מכובד בסיבוב השני.

לכתבות של אורן לוי באתר ה-NBA של כריס שרידן