ניו יורק ניקס: קבוצה מזן אחר

מאזן בעונה שעברה: 45:37

סיימה את העונה: מקום תשיעי במזרח, לא הגיעו לפלייאוף

את העונה הקודמת ניו יורק ניקס פתחה בניצחון. אחרי שהגיעה לחצי גמר המזרח עונה לפני כן, הקבוצה הביטה קדימה. לצערה זו הייתה הפעם היחידה שהמאזן שלה היה חיובי. 9 הפסדים רצופים שלחו אותה למאזן 13:3. הניקס לא הרימו ידיים, מה גם שלא הייתה להם בחירת דראפט (עברה לדנבר בעסקה שהביאה את כרמלו לניו יורק ללא הגנה), ולכן הם התחילו לשנס מותניים ולנסות לחזור. בסופו של דבר המזרח היה כל כך חלש שבשום שלב בעונה הם לא היו רחוקים מדי מהפלייאוף. הבעיה היא שהניקס לא היו חכמים מדי (כן, אני מדבר עליך אנדראה ברניאני והמהלך הטיפשי הזה, או בריאים מדי (כן, אני מדבר עליך אנדראה ברניאני והפציעה הלא ברורה במרפק) כדי לעשות את זה. רצף של חמישה ניצחונות הפך לרצף של חמישה הפסדים. רצף של 8 ניצחונות הגיע רק אחרי רצף של 7 הפסדים. אחרי הפתיחה הנוראית, הניקס המשיכו את העונה במאזן של 50% אבל זה לא הספיק בשביל להוציא אותם מהקבר. טוב, כמעט הספיק, כי זה עדיין המזרח, ואטלנטה הקדימה את הניקס בניצחון אחד בלבד.

ובכל זאת, כמה דברים חשובים יצאו מהעונה האחרונה. אמארה סטודאמייר הצליח להחזיק מעמד יחסית לעונות קודמות. טים הארדוויי ג'וניור התגלה כגניבה. אבל הכי חשוב, לדולן נמאס מהשטויות שהניקס עושים כל הזמן (כן, שוב ברניאני). בחודש מרץ הוא הביא לקבוצה את פיל ג'קסון כנשיא לענייני כדורסל, והפך אותו למחליט יחידי בקבוצה. פתאום הייתה תקווה.

פותחים עונה ב-NBA: לכל כתבות מחממים את הפרקט

באו: חוסה קלדרון (טרייד מדאלאס), שיין לארקין (טרייד מדאלאס), סמואל דלאמבר (טרייד מדאלאס), קווינסי אייסי (טרייד מסקרמנטו), טרוויס אאוטלו (טרייד מסקרמנטו), ג'ייסון סמית' (חופשי מניו אורלינס), קלינטוני ארלי (רוקי, בחירת סיבוב שני).

עזבו: טייסון צ'אנדלר (טרייד לדאלאס), ריימונד פלטון (טרייד לדאלאס), ג'רמי טיילר (טרייד לסקרמנטו), טורה מורי (חופשי ליוטה), שאנון בראון (שוחרר למיאמי), למאר אודום (שוחרר, ללא קבוצה).

אז איך פיל ג'קסון מתפקד כמנהל? אפשר לסמן לו וי על קיץ מוצלח, וקיץ מדהים בסטנדרטים של הניקס – הם לא עשו שום מהלך שעוד חצי שנה נוכל לצחוק עליו בפה מלא.

הדבר הראשון שג'קסון עשה היה להביא מאמן שינחיל את התקפת המשולש לניקס. הוא פלרטט עם סטיב קר, אבל בסופו של דבר שלף את דרק פישר ממשחק פעיל, והחתים אותו כמאמן הניקס. השמועות עלו עוד בזמן שפישר שיחק בפלייאוף עם אוקלהומה סיטי, וכמה ימים אחרי שזו הודחה, פישר תלה את הגופייה ועבר לקווים.

הפרשנים יעצו לג'קסון לחכות עונה, לתת לחוזים הרעים שהם מחזיקים להסתיים, ולהקריב עוד עונה בשביל להתחיל מחדש. חלקם גם יעצו לו לוותר על הכוכב הגדול, כרמלו אנתוני, אבל ג'קסון מוכיח שהוא זן אחר של איש כדורסל, ואצלו אין ירידה לצורך עלייה, הדרך למעלה היא למעלה. לפני הדראפט הוא שלח את טייסון צ'אנדלר בחזרה לדאלאס. הבונוס הגדול מבחינת הניקס הוא שעל הדרך ג'קסון נפטר מפלטון. בתמורה הוא קיבל את חוסה קלדרון, שיין לארקין, סמואל דלאמבר וויין אלינגטון. קלדרון בן 33 ויש לו עוד 21 מיליון דולר בחוזה לשלוש עונות נוספות. זה לא עוזר לניקס להוריד שכר, אבל קלדרון עדיין משחק ברמה גבוהה, קולע היטב, נלחם, וסגנון המשחק שלו מתאים היטב להתקפת המשולש. לארקין הוא פוטנציאל מעולה שלא מצא דקות בדאלאס. דלאמבר יכול לתרום, ובכל מקרה החוזה שלו לא היה מובטח. אלינגטון לא הספיק להתאקלם בניו יורק ונשלח לסקרמנטו ביחד עם ג'רמי טיילר בתמורה לטרוויס אאוטלו וקווינסי אייסי. אאוטלו נלחם על מקומו בליגה ושומר לא רע, אייסי מוסיף גודל וכוח לקו הקדמי של הניקס.

ג'קסון קנה את הבחירה ה-34 בדראפט האחרון, והשיג שם את קלינטוני ארלי. סטריק שוטר מוכשר שיוכל לתרום כבר בעונת הרוקי שלו. השינוי האחרון בסגל היה ג'ייסון סמית' שהגיע מניו אורלינס בשביל לחזק את הקו הקדמי.

וכן, גם כרמלו אנתוני. אנתוני היה שחקן חופשי בקיץ, דיבר על זה שהכסף לא חשוב וכמה שהוא רוצה להתחרות. בסופו של דבר הוא השאיר על השולחן 5 מיליון דולר ויעלה לניקס רק 124 מיליון דולר בחמש העונות הקרובות. ג'קסון הצליח לשכנע אותו שהוא יהפוך את הניקס לקבוצה.

השורה התחתונה היא שג'קסון הצליח להשאיר את כרמלו בניקס, לא העמיס משכורות מיותרות, ושמר על רוב הנכסים בקבוצה. דולן צריך להיות מרוצה. פיל אמנם לא נפטר מאמארה וברניאני, אבל שניהם על חוזים נגמרים, ובמהלך העונה הקרובה הם יהיו הרבה יותר אטרקטיביים.

חמישייה: חוסה קלדרון, אימן שומפרט, טים הארדוויי ג'וניור, כרמלו אנתוני, סמואל דלאמברט.

ספסל: אמארה סטודאמייר, אנדראה ברניאני, ג'יי אר סמית', ג'ייסון סמית', טרוויס אאוטלו, פאבלו פריג'יוני, שיין לארקין, קול אלדריך, קווינסי אייסי, קלינטוני ארלי.

מאמן: דרק פישר (עונה ראשונה בניו יורק וב-NBA)

מועמד לפריצה: כשלפניו משחקים רכז ספרדי בן 33, ורכז ארגנטינאי בן 37, שיין לארקין צריך להיות מוכן לקחת כל הזדמנות שיקבל בשתי ידיים. יש לו שלושה מורים מעולים ללמוד מהם (בתוספת פישר), שחקנים שחיים וחיו על חכמת המשחק שלהם, ולא על אתלטיות. אם לארקין ילמד מהם חלק קטן, ויוסיף את זה למהירות המסחררת שלו, יכול להיות שהניקס ימצאו את רכז העתיד שלהם.

מועמד לדעיכה: בניקס יש מעט מאוד שחקנים שעדיין לא דעכו. אמארה כבר מזמן לא אותו שחקן שהיה לפני שגילה את יהדותו ואיבד את ברכיו, מברניאני אפילו תקווה לא נשארה, דאלמבר בא והולך, פריג'יוני הגיע לליגה זקן, ואאוטלו חווה אמנסטי אחד. מה שמפתיע הוא שכולם מסיימים חוזה בקיץ הבא, ואולי עם ג'קסון, המועמד הגדול ביותר לדעיכה זה המעמד של הניקס כבדיחה של הליגה.

אקס-פקטור: לאורך הקריירה שלו כמאמן, היכולת המנטלית שפיל ג'קסון הקנה לקבוצות שלו הייתה לא פחות חשובה ממה שלימד אותם על לוח השרטוטים. הוא ידע לגרום לשחקנים לותר על האגו בשביל הנצחון. הוא ידע לסדר לשחקנים את הברגים בראש. הוא אמנם לא הגיע לאמן את הניקס, אבל יצטרך למצוא דרך ללמד את פישר את היכולות האלו. כדי שהניקס יצליחו פישר יצטרך ללמד את כרמלו לוותר על האגו שלו בשביל הניצחון, לסדר לג'יי אר סמית' את הברגים בראש. הניקס כנראה לא יקחו אליפות בעונה הקרובה, אבל היא סופר חשובה בשביל שהניקס יוכלו למשוך שחקנים חופשיים איכותיים בקיץ הבא. אם אלה יראו שכרמלו רוצה לנצח, ושהניקס בדרך למעלה, הם יבואו.

תסריט אופטימי: אנתוני מעלה את היעילות שלו, ויודע מתי לוותר על זריקה. הניקס נלחמים, והקהל הביתי לא שורק בוז פעם אחת העונה. הניקס חוזרים לפלייאוף, אבל יותר חשוב מזה, חוזרים להיות רלוונטיים.

תסריט פסימי: דולן מתערב בהחלטות, פיל ג'קסון מחליט שאין לו סבלנות לשטויות האלו ומתפטר. תוך חודשיים הוא מוציא ספר: העונה האחרונה 2 – בעלים בלי נשמה. בספר הוא חושף את הלא ייאמן: הניקס בלתי ניתנים לניהול. די, באמת?

תחזית: לא משנה מה יקרה על הפרקט, כל זמן שג'קסון עם הידיים על ההגה, יש אופטימיות זהירה בניו יורק. הניקס ישחקו טוב יותר מהעונה האחרונה, עם סיכוי סביר לפלייאוף במזרח. הקיץ הבא יהיה הרבה יותר מוצלח.