דנבר נאגטס: זה לא זה בלי אלפה-דוג

מאזן בעונה שעברה: 46:36

סיימה את העונה: מקום 10 במערב

בעונתם הראשונה בתפקיד, ה-GM טים קונולי והמאמן בריאן שואו (שהחליף את ג'ורג' קארל המיתולוגי) חוו עונת בלהות רצופת פציעות שדרדרה את מאזן הניצחונות של הקבוצה מ-57 ל-36, אך גם הותירו כמה סימנים מעודדים לאוהדים. דנילו גלינארי, ממנהיגי הקבוצה בעידן קארל, לא שיחק העונה עקב פציעה ברצועה הצולבת (ACL). מגי גמר את העונה לאחר חמישה משחקים. נייט רובינסון וג'יי.ג'יי היקסון, גם הם ספגו פציעות שמהן הם לא שבו לשחק. ווילסון צ'נדלר וטיי לאוסון הפסידו 20 משחקים כ"א גם הם בעונה המזוויעה שעברה על הנאגטס. המאמן שואו, דמות מוערכת ברחבי הליגה, בחר לא פעם להשתמש בתקשורת כדי להעביר מסרים לשחקניו, כלי שבו הוא יאלץ להשתמש באופן בררני יותר בהמשך הקריירה שלו. במהלך העונה הקרע בינו לבין הרכז הוותיק אנדרה מילר הכריח את ההנהלה לשלוח את מילר בטרייד לוושינגטון.

ועדיין, על אף כל זאת, דנבר מיצבה עצמה כקבוצה אנרגטית שמסגולת להתמודד גם מול אריות הליגה. הנאגטס שיחקו בקצב מהיר, דבר שהועיל להם מאוד בבית, והסתמכו על רוטציה רחבה. לטוב ולרע, הנאגטס שיחקו ברמה של יריביהם, ולצד ניצחונות אדירים על טוענות לכתר היו גם הפסדים מביכים לקבוצות תחתית. ללא כוכב אמתי, בקבוצה הסתמכו על הנעת כדור ומאמץ טהור כדי להשיג את הנקודות שלהם. רנדי פוי דאג לשפר את מאזן השלשות, ווילסון צ'נדלר שמילא את מקומו של גלינארי עשה מעט מהכל, וג'יי.ג'יי היקסון, מתי שלא לקח ריבאונדים מידי חבריו לקבוצה, לקח ריבאונדים מידי הקבוצה היריבה. אך מעליהם היו קנת' פאריד וטיי לאוסון הצעירים, שבעונות קריירה דאגו לשמור את הנאגטס החבוטים מעל ערמת הנמושות של הליגה.

פותחים עונה ב-NBA: לכל כתבות מחממים את הפרקט

נפתחו משחקי ההכנה: ניו אורלינס ניצחה את מיאמי 86:98

באו: ארון אפללו, יוסוף נורקיץ' (רוקי), גארי האריס (רוקי), אריק גרין (רוקי).

עזבו: אוון פורנייה, יאן וסלי, ארון ברוקס, אנתוני ראנדולף.

מאז ימי כרמלו אנתוני וצ'ונסי בילאפס העליזים בעונת 09/10, הנאגטס לא עברו את הסיבוב הראשון בפלייאוף, ומאז הם מדשדשים במרכז הטבלה, במעין ריצה סיזיפית במקום. הטרייד על אנתוני, שנכפה עליהם ע"י השחקן, סיפק לקבוצה מספר שחקנים נהדרים, אך עדיין לא קם לקבוצה שחקן שיוביל אותם חזרה להצלחה במערב הקשוח. בהיעדרו, הנהלת הנאגטס מנסה למצוא פתרונות יצירתיים ולשחק כדורסל קבוצתי יותר. בראיונות, קונולי מציין שאין זו אידאולוגיה שמנחה אותם, ולו הייתה לו האפשרות ריאלית להשיג שחקן בטופ 10, הוא לא היה מהסס. כך או כך, לנאגטס נטולי האלפא-דוג יש המון שחקנים טובים מדי בשביל המקום שלהם בהיררכיה. בעונה שבה 7 שחקנים שקולעים בספרות כפולות (ועוד שניים מעל 8.3 נק' בממוצע למשחק), ואף אחד לא מעל 17.6, לנאגטס יש תקרה שנמצאת קומה אחת מתחת לפלייאוף. אם יש קבוצה בליגה שאמורה לעשות טרייד ענקי במהלך העונה – ההימור הוא על הנאגטס רווי הנכסים וחסרי הסבלנות.

את הדראפט האחרון סימנו כהצלחה בקבוצה מקולורדו. בטרייד הראשון עם שיקגו בולס, נתנו הנאגטס את הבחירה ה-11, דאג מקדרמוט בתוספת אנתוני ראנדולף, וקיבלו חזרה שני רוקיז מבטיחים שנפלו מעבר למה שציפו מהם – הענק הבוסני יוסוף נורקיץ' (בחירה 16) והגארד המבטיח גארי האריס (בחירה 19), זאת בתוספת בחירת סיבוב שני בדראפט הבא. בטרייד השני, הנאגטס השיגו כמחצית מקבוצות הליגה במכירת החיסול שערכה אורלנדו מג'יק על ארון אפללו, וקיבלו אותו בתמורה לאוון פורנייה הצעיר ובחירת הדראפט מספר 56, דבין מרבל. אפללו היה פרס נחשק ברחבי הליגה המשוועת לסקנד-גארדים איכותיים, והנאגטס יודעים כמה מזל יש להם שהצליחו להשיבו אליהם, לאחר ששיחק בקבוצה בין השנים 2009-2012. יחד עם כל הפצועים שאמורים לחזור, התקדמות מצד הצעירים והמאמן, הנאגטס מצפים לשיפור משמעותי בטור הניצחונות בעונה הקרובה.

חמישייה: טיי לאוסון, ארון אפללו, דנילו גלינארי, קנת' פאריד, טימופיי מוזגוב.

ספסל: ווילסון צ'נדלר, רנדי פוי, ג'בייל מגי, ג'יי.ג'יי היקסון, נייט רובינסון, דארל ארתור, קווינסי מילר, גארי האריס, יוסוף נורקיץ', אריק גרין.

מאמן: בריאן שואו, עונה שנייה כמאמן ראשי.

מועמד לפריצה: טימופיי מוזגוב. ג'בייל מגי מקבל 12 מיליון דולר לעונה, ולרוב זה אומר משהו על מקומך בקבוצה. מול הציפיות האלה, עומד מוזגוב, השחקן היחיד שהופיע לכל משחק בעונה שעברה, כולל חודש אפריל בו הוא התפוצץ עם 15.9 נקודות למשחק בתוספת של 9.1 ריבאונדים. אני מאמין שהשנה הוא ינשל סופית את מגי מעמדת הסנטר הפותח. לאחר שהשם שלו הפך לפועל הכי מביך בליגה, מוזגוב מוצא את עצמו יותר ויותר בצד הנכון של הפוסטרים (וקליפי יוטיוב, לצורך העניין). המספרים, כמו גם מבחן המציאות, ממקמים את המגדל הרוסי בין המגנים הכי טובים בליגה קרוב לטבעת. הוא אקטיבי וחכם בשני צדי המגרש, אגרסיבי, מבין את המשחק הקבוצתי ומהווה איום גם כחלק מפיק-אן-רול, וגם עם הגב לסל. יש לו אפילו 4 שלשות ברזומה, כמו גם היכולת להוריד את הכדור לרצפה פעם-פעמיים כדי להגיע לנקודה ממנה הוא יכול להטביע על הראש של מישהו. עם הביטחון שהוא מקבל מהמאמן, צפו לעונה נהדרת ממוזגוב. קנת' פאריד גם הוא מועמד לקטגוריה, אך ניתן לומר שכבר פרץ במהלך הקיץ עם נבחרת ארה"ב. ההנחה שלי היא שההייפ סביבו בשיאו, וכנראה גם מוגזם מעט.

מועמד לדעיכה: עם הגעתם של ארון אפללו הוותיק וגארי האריס הצעיר, רנדי פוי מוצא את עצמו בתוך סנדוויץ' בעייתי עבורו. מצד אחד, שוטינג-גארד מוערך וטוב יותר שתופס את מקומו בחמישייה, מצד שני רוקי שאפתני ומוכשר שבא להילחם על מקומו ברוטציה. בגיל 31, הקריירה של פוי היא דוגמה נהדרת לחשיבות הסיטואציה והסגל שסביב שחקן, וכמה חשוב להיות במקום הנכון בזמן הנכון במשחק המקצועני. הקומבו-גארד, שהיה בחירת דראפט גבוהה שלא השתלמה למינסוטה, מצא את דרכו גם לוושינגטון, לל.א קליפרס וליוטה לפני שהגיע לדנבר. הקריירה שלו ידעה עליות ומורדות, וכולן הלכו יד ביד עם הצפיות שנתלו בו באותה נקודה בזמן. בעונה שעברה פוי עלה בחמישייה ותרם 13.2 נקודות לערב, עם 2.3 שלשות באחוזים טובים, תוך שהוא משמש כמוביל הכדור העיקרי בעת פציעתו של לאוסון, ולעיתים ייצב כמעט לבדו את ההתקפה הנואשת של הנאגטס. השנה, עם אפללו שהונחת מעליו, פוי חוזר לשחק דקות של מחליף, כרול-פלייר המתמחה בקליעה, ופחות יתבקש לייצר מצבים. על אף שהוא לא שחקן גרוע משהיה, המספרים של פוי אמורים לדעוך, ולספר פעם נוספת את הסיפור הידוע על מזל וסיטואציה.

אקס-פקטור: לאחר שנה שלמה שלא היה על הפרקט, קל לשכוח עד כמה דנילו גלינארי טוב בכדורסל. "התרנגול", מתנשא לגובה של 2.08 מ', הוא סמול-פורוורד רב-גוני בעל הבנת משחק נהדרת וקליעה משובחת. בשיאו, הוא משמש כדה-פקטו-כוכב שכ"כ חסר להתקפה של דנבר. הוא מייצר מיס-מאצ'ים עם הגובה שלו, מפנה אחרים למצבים נוחים, והופך פוזשנים אבודים לנקודות. ברמה המנטלית, משחק טוב שלו נותן לנאגטס את התחושה שהם יכולים להתמודד עם כל קבוצה. לאחר עונה שבה נאלצו להסתדר בלעדיו, ההשתלבות שלו חזרה בקבוצה, הפעם בהנהגת שואו, תהיה אחד המפתחות לעונה הזו.

תסריט אופטימי: הקבוצה מתחברת במהירות, במלוא מובן המילה, רצה בהתקפות מעבר ועושה נקודות רבות מהשלוש ומהקו בחסות הגארדים וגלינארי. פאריד מנצל את הפוטנציאל שלו ומשיג כל ריבאונד ברדיוס של האולם, מוזגוב מטיל מורא באזור הצבע משני צדי המגרש בעונת קריירה, ולאוסון מגיע לספרות כפולות בממוצע האסיסטים. הנאגטס משתחלים לפלייאוף ועושים סיוטים לקונטנדרית. 35:47 מקום 7. או, כאילו... טרייד על כוכב אמתי.

תסריט פסימי: עוד מאותו דבר. פציעות נוספות פוגעות בשטף הקבוצתי מוקדם בעונה. שואו לא מצליח לסדר רוטציה, השחקנים מתוסכלים ממקומם בקבוצה שגם ככה לא מנצחת, ומעדיפים לדאוג למספרים שלהם בזמן המועט שהם כן על המגרש. לאוסון נתקע, פאריד מנסה יותר מדי וגלינארי לא מנסה מספיק. 48:34 מקום 12.

תחזית: בהנחה שאין טרייד גדול או פציעות נוראיות באופק של הנאגטס (הנחות בעייתיות ביותר), הנאגטס אמורים להראות שיפור, ואולי אפילו להתמודד על מקום בפלייאוף. הביתיות שלהם מהווה יתרון גדול מאשר לקבוצות האחרות, וקצב המשחק שלהם משקף את העובדה שהם הפנימו זאת. התוספות של אפללו וגלינארי אמורות להוסיף כוח אש משמעותי בכנפיים, טיי לאוסון הוכיח שהוא רכז נהדר בליגה, ופאריד אמור להקפיץ את ממוצעיו עם יותר דקות. אני צופה שמוזגוב יעשה קפיצה רצינית ויאייש את הצבע, וייתן כל מה שבקבוצה פנטזו פעם שג'בייל מגי יספק. כל אלה אמורים להרים את דנבר מעל 50%, המחסור בכוכב ישאיר אותם לא הרבה מעל. 40:42, מקום 11 במערב.

לכתבות של אורן לוי באתר ה-NBA של כריס שרידן