נושאים חמים

ככה כן בונים חומה: הסיפורים שמאחורי יורם ארבל

עם רשימת פגועים לא קטנה מאחוריו, יורם ארבל השתלט בשנה האחרונה על רוב נכסי השידור המרכזיים בספורט. ולא רק בכדורגל. כיצד זה קרה? איך כוחו של השדר שנוטה להתבלבל בין שחקנים ומבקריו סבורים ששיאו מאחוריו, רק הולך וגובר. אולי הסיפורים הבאים יסבירו לכם

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
Sorry this video can only be watched from Israel

בוידיאו: יורם ארבל משדר את המשחק המרכזי בין מכבי חיפה למכבי תל אביב

לפני קצת פחות מחודש פנה משרד האוצר אל רשות השידור במטרה לבדוק את תנאי העסקתו של שדר הספורט הוותיק יורם ארבל. במכתב שנשלח מאגף השכר במשרד האוצר נטען כי העסקתו של ארבל מנוגדת לחוק ולכן יש להפסיקה וכי ארבל משתכר כ-28 אלף שקל בחודש כפרילנסר של הערוץ, זאת בניגוד לנהלים של רשות השידור. כצפוי, חשיפת המכתב בתקשורת הכתה גלים ברשות השידור והפכה לשיחת היום, אבל זה היה רק גילוי ראשון בהתנהלות תמוהה מאוד של הרשות, בעיקר במחלקת הספורט של הערוץ הראשון, בכל הנוגע לארבל.

לפני יותר משנה וחצי שב ארבל לשדר את המשחק המרכזי של ליגת העל בערוץ 1. לטענת גורמים בכירים בערוץ, ההנהלה לא הייתה מרוצה לחלוטין משידוריו של השדר הצעיר עמית הורסקי ובמשך תקופה ארוכה עלתה בקשה להחליפו. השמועות, ככל הנראה, לא פסחו על אוזניו של ארבל. זמן קצר לאחר מכן, דרך מכר משותף, נקבעה פגישה בין ארבל לבין עוזרו הבכיר של מנכ"ל הרשות, זליג רבינוביץ'. על פי גורמים בכירים בערוץ הראשון, רבינוביץ' הוא אחד האנשים החזקים בהנהלה המכהנת ברשות. הוא מתגאה בקשריו עם כוכבים בתעשיית הטלוויזיה ודואג שרבים מהם ישדרו בערוץ הראשון כדי לבסס את כוחו.

גם ארבל הפך להיות אחד מחבריו הקרובים של רבינוביץ', ולמעשה הפך לאיש החזק במחלקת הספורט של הערוץ הראשון. את טענות משרד האוצר העלימו בכך שהפכו את ארבל לעובד רשות השידור, עם היתר לעבוד גם במקומות נוספים, דבר חריג מאוד בערוץ הראשון. הסכומים שקיבל השדר לא הפתיעו אף אחד. "כל מה שהוא רוצה, פשוט עושים", טוען אחד הגורמים הבכירים בערוץ, "זה אפילו נהיה מגוחך, כשהוא התחיל להגיש את כדורסל הנשים אחר הצהריים. נראה שעל כל כדור אצלנו, לא משנה באיזה ענף, יורם משתלט".

בגיל 71 ולאחר אינספור שנים כשדר הספורט הבכיר בישראל, רבים בתעשייה כבר ניבאו את פרישתו של השדר האלמותי, אבל לא רק שהוא לא פרש - בדיוק ההיפך קרה. הרבה אחרי גיל הפנסיה, ארבל השתלט על רוב שידורי הספורט המובילים בארץ. לצופים בבית ארבל נתפס כאדם חביב ביותר, אבל אנשים שקשורים אליו טוענים שאי אפשר להגיע לכאלה הישגים רק דרך נחמדות. כיצד השתלט השדר, שסופג לא מעט ביקורת על רמת השידור שלו והאופן המוגזם בו הוא מתבלבל בין שחקנים, על מרבית עמדות השדר בספורט הישראלי?

שדר הספורט יורם ארבל (ברני ארדוב)
לא משנה באיזה ענף מדובר, קולו של ארבל נשמע רבות בערוץ הראשון (צילום: ברני ארדוב)

מי רוצה להיות מיליונר?

את הקריירה המופלאה של ארבל אף אחד לא ייקח, בטח שלא את הזיכרונות, את הקול הרדיופוני או את הסגנון הקולח. "יורם ארבל הוא שדר גדול עם סימן קריאה ענק", אומר דני דבורין, אולם לא כל הקולגות מסכימים. רבים בתעשיית הספורט בטלוויזיה לא מעריכים או אוהבים את דרכו. מעבר להחלפת הורסקי בעמדת השדר המוביל בספורט של הערוץ הראשון, ברשות השידור טוענים שארבל השלים את ההשתלטות על מחלקת הספורט עם עזיבתו של בוני גינזבורג לערוץ הספורט.

שוער העבר והפרשן מכחיש בכל תוקף, אך בכירים בערוץ הראשון טוענים כי בשל התערבות של ארבל והקרבה שלו לשרון פרי (שהצטרפה בשנה שעברה לשידורי הספורט של הערוץ), דקות המסך של גינזבורג הלכו והתקצרו עד שלא נותרה לטאלנט ברירה אלא לעזוב. גינזבורג עצמו טוען כי אין לכך שום בסיס וכי הסיבה לעזיבתו הייתה אך ורק בגלל שרצה להופיע במספר פלטפורמות נוספות, אך נתקל בסירוב מצד הערוץ. עוד מספרים בערוץ הראשון, כי מאיר איינשטיין היה הבחירה הראשונה לאליפות העולם באתלטיקה שנסתיימה לא מזמן, אך ככל הנראה בעקבות התערבות ארבל, שלטענת מספר אנשים לא רצה עוד שדר עם כוח בערוץ, הוחלט לשלוח לבסוף את הורסקי.

אך לא רק בערוץ הראשון היחסים של ארבל עם הקולגות שלו לא לגמרי טובים. בערוץ הספורט הזעם על השדר הוותיק נוגע לרבים, בעיקר מצד השדרים הצעירים. הסיפור הפיקנטי קשור למתיחות בין ארבל לניב רסקין. האחרון התבסס כשדר הכדורסל של היורוליג בשנים האחרונות בערוץ 10 והשמועה מספרת שעם כניסתו של רפי גינת לתפקיד מנכ"ל ערוץ 10, ארבל זינק מיד על ההזדמנות וככל הנראה ניצל את קשריו עם הקולגה הוותיק כדי להדיח את רסקין ולחזור למשבצת של שדר הצהובים בימי חמישי הקרובים. בערוץ הספורט טוענים לא מעט גורמים כי רסקין זעם על ארבל והשניים הסתכסכו עקב המהלך. גם בגזרת הכדורגל יש לא מעט אויבים לשועל הוותיק מאחורי המיקרופון. כמו רסקין, גורמים בערוץ הספורט מספרים כי גם נדב יעקבי זעם לא מעט פעמים על ארבל. הסיבות היו העדפתו של ארבל בשידורים בכירים של ליגת האלופות והליגה הספרדית, תוך ניצול קשריו הטובים בהנהלת הערוץ, לטענת מבקריו.

בעונת השידורים 06/07 מאיר איינשטיין היה שדר הספורט הבכיר של ערוץ 10. לקראת תום העונה קברניטי הערוץ החליטו לרכוש את שידור חצי גמר וגמר של ליגת האלופות. עוד לפני תום העונה נחתם הסכם בין ערוץ 10 לבין ארבל, על כך שבעונה לאחר מכן יחליף את איינשטיין כשדר הבכיר של הערוץ. ככל הנראה ארבל לא הסתפק בזה, וראשי ערוץ 10 ספגו לחצים של אנשים שניסו לשכנע אותם לתת לשדר הוותיק כבר עכשיו את מושכות, במטרה שישדר את הגמר במקום איינשטיין. מי לחץ? לא ברור. אבל התוצאה היתה שבסופו של יום הודח איינשטיין ערב הגמר, וארבל שידר אותו. על פי עדויות, איינשטיין נפגע ממהלך זה.

ניב רסקין (ברני ארדוב)
אחד מאלה שלא אהבו את המהלכים של ארבל. רסקין (צילום: ברני ארדוב)

בשנת 2000 שכרה חברת EA את הד ארצי על מנת להפיק את הקריינות בעברית למשחק המחשב פיפ"א. כחלק מאותה הפקה נשכרו שירותיו של רמי וייץ, שיקריין את המשחק ונחתם הסכם לשלוש שנים (2000-2002) בין וייץ להד ארצי. אחרי שנתיים של הצלחה, וייץ נדהם לגלות כי את "פיפ"א 2002" לא הוא יקריין, אלא יורם ארבל. השמועות מדברות על כך שארבל ניצל את קשריו בהד ארצי כדי לקבל את המשימה. וייץ עצמו לא שתק ואף תבע את הד ארצי על הפרת הסכם, אך בין כך או כך, קולו של ארבל הוא זה שנשמע במשחק. בעקבות הפרשה הזאת זעמו נציגי החברה האנגלית, ובהנהלת EA הוחלט לבטל את הקריינות הישראלית בשל חוסר מקצועיות ועמידה בחוזים. מאז אותה שנה, אין גרסה ישראלית לאחד ממשחקי המחשב הפופולריים בעולם.

"קשה להאשים את יורם", אומר אחד מהקולגות שלו, "אף שדר לא היה מסרב לקבל כל כך הרבה זמן מסך וכסף. הוא בסך הכול טיפוס שורד, שבגילו רוצה להוכיח שיש לו את הכוח במותניו. הבעיה היא שהדרכים שבהן הוא עשה את זה הן לא תמיד אתיות ולא מוסריות כלפי האנשים סביבו. גם המחשבה שתמיד נראה כאילו הוא רוצה את התפקידים של האחרים ושמציק לו שמישהו אחר מצליח - לא מוסיפה לו כבוד".

חשוב לציין כי ישנם רבים שמפרגנים לארבל. "נהיה אופנתי לנגח את יורם ארבל, אבל העובדה הפשוטה היא שכבר 20 שנה מחפשים יורם ארבל חדש, ועדיין לא מצאו", אומר מוטי חביב, "יש לו הרבה יתרונות, כמו ניסיון למשל, הוא יכול פתאום להביא דוגמה על מקרה שהיה לפני 30 או 40 שנה. קל לכל המלעיזים לבקר אותו, אבל עד שמישהו מהם לא יישב בעמדת שידור, ותוך כדי שהוא מעביר משחק יצטרך כל הזמן להיות קשוב באוזניה שלו להוראות במאי, ליציאה לפרסומות, לשדר הקווים - אף אחד מהם לא יודע מה זה להיות שדר. הוא לא סתם עוגן בשידורי הספורט, הוא שדר ענק. כל אחד שיושב היום מאחורי מיקרופון חלם וחולם להיות יורם ארבל".

רמי וייץ (ברני ארדוב)
למה רמי וייץ הפסיק לקריין את משחקי פיפ"א? (צילום: ברני ארדוב)

מקצוען או בדרן?

הטענות נגד ארבל לא נוגעות רק לדרך השתלטותו על שידורי הספורט, אלא גם ברמה המקצועית. אחד הסיפורים שכבר הפכו לבדיחה בערוץ הספורט קרה בחצי גמר גביע המדינה בעונה שעברה בין מכבי חיפה לעירוני קרית שמונה. במהלך המשחק התמקד הבמאי באחד הצופים שחומי העור ביציע. ארבל, בלי למצמץ, קבע מיד שמדובר בטאלב טואטחה, שחקנה הפצוע של חיפה, ששהה בחו"ל באותו זמן. שדר הקווים תומר לוי הבחין בטעות בשידור ומיד ביקש לתקן ולהבהיר שמדובר בזר של קרית שמונה ולא במגן החיפאי. הבדיחה פשטה במסדרונות הערוץ וברשתות החברתיות. זה רק מקרה מייצג.

"ליורם יש הרבה יתרונות בתור שדר", אומר אחד ממעסיקיו הקודמים, "יש לו כמובן את הקול העמוק והוא חביב מאוד על המסך והוא יודע לצאת ממצבים מביכים עם ההומור שלו, אבל יש דברים שלא ישתנו אצלו לעולם. הוא לעולם לא ידע לקבל ביקורת. הוא תמיד מאמין בדרכו, למרות אינספור הערות שקיבל. הוא רואה בשידור ספורט כבידור לכל דבר ולא מתכונן היטב לשידור. הוא סומך על נתוניו הטבעיים ולכן הוא מרבה לעשות טעויות בעיקר בזמן האחרון, כשהוא כבר לא חד ומרוכז כמו פעם".

הויכוח ההיסטורי מאחורי המסכים בין השדרים הוא כיצד נתפס שידור ספורט. בעוד ששדרים מובילים כמו וייץ ואיינשטיין רואים זאת כעבודה עיתונאית לכל דבר ועסוקים בהכנות לקראת כל שידור ושידור, מבקריו של ארבל טוענים שיש לו גישה אחרת לגמרי. למרות שקיימות דעות הפוכות, השדר הוותיק, לטענת מבקריו, מתייחס לשידורי הספורט כסוג של בידור, כמו כל תוכנית טלוויזיה אחרת. מבקריו טוענים כי הוא קצת מתעצל לעשות עבודת הכנה. בשל כך מעולם לא שידר, גם כשהיה הבכיר בערוץ הראשון, אירועי אתלטיקה ושחייה באולימפיאדה, ועוד מגוון נוסף של שידורים הדורשים הכנה מקצועית ויסודית.

בערוץ הספורט כבר מזמן טוענים כי השדר הוותיק לא חד כבעבר, לא רואה את המתרחש טוב על המגרש ולא מגיב פעמים רבות אירועים. עוד טוענים כי מה שנתן לו את הכוח לאורך השנים הוא בעיקר הקשר החזק שלו עם אביב גלעדי ועם עוד אנשים בהנהלה, ולכן למרות הטעויות הנפוצות אצלו בשנים האחרונות, נשאר כשדר המוביל של הערוץ.

מאיר איינשטיין (קובי אליהו)
מאיר איינשטיין רואה בעבודתו עיתונות לכל דבר, ארבל כנראה שלא (צילום: קובי אליהו)

ככה כן בונים חומה

כיום ארבל מזגזג בין מספר ערוצים, אבל פעם הדבר לא יכול היה לקרות. עד שנת 1990 הוא עבד רק בערוץ הראשון ולאחר סכסוך קשה עם יואש אלרואי, מנהל מחלקת הספורט, עזב בטונים צורמים את רשות השידור והצטרף לערוץ הספורט.

בימים ההם, מספרים בערוץ הראשון, היה "כבוד לסמל". אף אחד לא היה בערוץ 1 ובמקום אחר במקביל. לאורך שנים ארבל לא חזר לערוץ 1 בגלל אותו מקרה ורק ב-2006 שב לקריין את מכבי כדורסל בימי חמישי, זאת לאחר שערוץ הספורט התנגד לכך שניב רסקין יחתום כשדר הכדורסל בערוץ 1.

כיום הכללים בטלוויזיה השתנו, הכול מותר. באנגליה, למשל, אם BBC קונה את שידורי המונדיאל והיורו בכדורגל, אין סיכוי שרשת SKY תשאיל את הטאלנטים שלה לערוצים מתחרים. בישראל, לעומת זאת, ארבל עשה תקדים בשנה שעברה, כשבאותו שבוע שידר בערוץ הראשון את המשחק המרכזי בליגת העל ובמקביל שידר בערוץ הספורט ובערוץ 2 את ליגת האלופות.

יותר מ-40 שנה מלווה ארבל את שידורי הספורט בישראל. הוא ללא ספק נחשב לאושיה מרכזית בתחום, ועדיין הקול הכי מזוהה עם שידורי הספורט בארץ, ורק על זה מגיעה לו "הללויה", כמיטב המסורת. אולם במדינה שהספורט בה נדחק לשוליים ושידורי הספורט הם האטרקציה האמיתית, יש לא מעט הסבורים שהצופים ראויים למשהו טוב יותר. יורם ארבל, אין ספק, כבר מעבר לשיאו. אין הכוונה שצריך להדיח אותו בבושת פנים, אבל מבקריו בטוחים שמותר לאתגר אותו ולצפות שיגיע לשיאים חדשים על ידי יצירת תחרות. מנכ"לי הערוצים, מנגד, מוותרים על תחרות, יוקרה, איכות שידורים ותחרות אמיתית. כמו בכל דבר אחר בישראל, גם בטלוויזיה ראשי התחום בוחרים לא אחת בעסקנות לפני מקצוענות.

"כיום מקבלי ההחלטות לא דואגים לצופים, אלא לקשרים האישיים שלהם", טוען אחד מבכירי הענף, "לא אכפת להם שהשדר המוביל שלהם יופיע אצלם ואחרי כמה ימים ישדר בערוץ אחר. יותר אכפת להם הקומבינות שהם עושים, לא הצופה. אין ניהול, אין אתיקה, אין מוסר ואין חוקי טלוויזיה. פעם היו אנשים אחרים בטלוויזיה. עניינה אותם התחרות, ותחרות כזו מעלה את הרף. היום, כנראה, מעניין את המנהלים דברים אחרים. לא ברור מה".

תגובת יורם ארבל: "קשקוש".