מניות חמות
טיי לוסון (דנבר נאגטס)
מיאמי היא לא היחידה שיש לה רצף ניצחונות דו ספרתי כרגע, הנאגטס השיגו הלילה את מספר 12 שלהם. בכלל, דנבר עובדת ברצפים מאז שהתחילה להתחבר. לפני הרצף הנוכחי היה לה רצף של 9 ניצחונות, לפניו רצף של 6 ניצחונות. ביחד זה מתחבר למאזן של 6:27 מאז ה-5 בינואר. אמנם לוח המשחקים היה אכזרי בחודשיים הראשונים והרבה יותר נוח בהמשך, אבל מאזן כזה בחודשיים וחצי הוא לא משהו שאפשר לזלזל בו. הריצה הזאת הכניסה את הקבוצה האנרגטית של ג'ורג' קארל חזק למאבק על המקום השלישי במערב.
בעבר התייחסתי לשיפור של דנילו גלינארי, חייבים לציין גם את הסנטר המפתיע קוסטה קופוס, את ווילסון צ'נדלר (שני משחקים של 35 נקודות במרץ), את קורי ברואר היציב ואת ההגנה המשופרת של אנדרה איגודלה. אבל הכוכב הגדול של הקבוצה השנייה הכי חמה בליגה הוא הפוינט גארד הקטנצ'יק שמתנשא לגובה של 1.80 מטר בלבד. לוסון מתברר כברומטר הטוב ביותר של הנאגטס, הוא היה מאכזב בחודשיים הראשונים ורק הולך ומשתפר מאז. אחוזי הקליעה שלו השתפרו פלאים ב-2013, כאשר חודש השיא שלו היה פברואר - 23.3 נקודות ב-50.3 אחוזים מהשדה, 1.3 שלשות, 7.6 הליכות לקו העונשין ב-80.2 אחוזים, 8.4 אסיסטים על 2.3 איבודים ו-1.5 חטיפות. אלה מספרים של סופרסטאר. במרץ המספרים קצת ירדו, הרבה בגלל שהקבוצה מביסה וזה מאפשר לו לנוח יותר דקות, אבל הוא קולע ביותר מ-50 אחוזים מהשדה. בשנה שעברה הוא הביא את היכולת הגבוהה שלו גם לפלייאוף, אם זה יקרה השנה דנבר תוכל לעבור לפחות סיבוב אחד.
רוי היברט (אינדיאנה פייסרס)
הפייסרס דווקא נרגעו קצת בשבועות האחרונים ורשמו כמה הפסדי בית לא אופייניים, אבל הם נשארים במקום השני במזרח תודות להתפרקות הפיזית שעוברת על הניקס כרגע. אולי זה ניסיון החזרה של דני גריינג'ר שהוציא את הקבוצה של פרנק ווגל מהקצב שלה, זה קורה לא פעם כשכוכב חוזר מפציעה, בטח כשמתברר שהוא לא ממש מוכן לכך. אבל אולי חלק מהשחקנים פשוט שומרים כוחות לפלייאוף.
הבשורה המעודדת מבחינתם לקראת הפוסט סיזן היא הכושר הנהדר של היברט. הסנטר משמש כעוגן הגנתי מהמוצלחים בליגה, אבל בהתקפה פשוט לא פגע. כאשר סנטר שמקבל חוזה מקסימום קולע בחודשיים הראשונים של העונה פחות מ-10 נקודות למשחק בפחות מ-40 אחוזים מהשדה זה מדאיג ומעצבן. לכן מעניין לשים לב לשינוי שעובר על היברט לאחרונה. בחודש מרץ הרבה יותר מהמשחק עובר דרכו, הוא זורק יותר וקולע באחוזים טובים יותר. המספרים שלו החודש הם כאלה: 16.1 נקודות ב-47.1 אחוזים מהשדה ו-86.5 אחוזים מהעונשין שבאים יחד עם 8 ריבאונדים (4.3 מהם בהתקפה) ו-3 גגות למשחק שהפכו כבר לסטנדרט. מכיוון שהיברט הוא מסוג השחקנים שלמיאמי אין ממש כלים להתמודד איתם, היכולת שלו עשויה להוות מדד חשוב לסיכוי של הפייסרס להטריד את האלופה בפלייאוף.
ג'ף גרין (בוסטון סלטיקס)
בוסטון רק השתפרה מאז הפציעה של רונדו. זה כבר לא זמני וכבר לא רק בגלל משחקים קלים, מאז שהכוכב שלהם הושבת הסלטיקס ניצחו 16 משחקים והפסידו 7, אחוז הצלחה שווה ערך למקום השני במזרח והרביעי בליגה. בזמן שהסיכוי שזה יעבוד גם בפלייאוף, בו רונדו נוטה להיות הרבה יותר טוב, עדיין נטול הוכחה, בכל מה שקשור לעונה הרגילה תיאוריית יואינג בהחלט מתבקשת. יש כאן שני מאפיינים בולטים של התיאוריה. הראשון הוא שעם רונדו רוטציית הגארדים הייתה צפופה מדי ובלעדיו חלוקת הדקות והאחריות בין הגארדים הנותרים הרבה יותר מוצלחת וכל אחד מוציא מעצמו יותר.
המאפיין השני הוא שלרונדו יש סגנון משחק מאוד מסוים שמתאים לשחקנים מאוד מסוימים, בעיקר כאלה שיודעים לנוע בלי כדור ומתמחים בקאץ' אנד שוט. שחקנים אחרים היו זקוקים להיעדרות של הפוינט גארד הדומיננטי כדי להתחיל לבלוט. מסתבר שג'ף גרין הוא בדיוק אחד כזה. מאז הפציעה של רונדו הוא אחד השחקנים הכי חשובים בבוסטון ואחד המשתפרים בליגה, פתאום הוא נראה שווה את החוזה שלו. בחודשיים האחרונים הוא קולע 16 נקודות למשחק בכמעט 50 אחוזים מהשדה ויותר מ-40 אחוזים מהשלוש ותורם גם בכל שאר התחומים, כולל 1.5 גגות למשחק. לשיאו הוא הגיע בהפסד הלילה למיאמי בו הוא קלע 43 נקודות וכמעט עצר את הרצף במו ידיו.
מניות קרות
אל ג'פרסון (יוטה ג'אז)
יוטה עושה כל מה שהיא יכולה כדי להתחמק מהפלייאוף, היא אפילו הצליחה להפסיד בבית לשאריות של הניקס הלילה, הפסד תשיעי ב-12 המשחקים האחרונים. הכישלון, אם וכאשר יגיע, לא ייפול על השחקנים אלא בעיקר על ההנהלה, שככל הידוע לנו מורכבת השנה מבובות מפוחלצות. אבל אם השחקנים היו מצליחים לשמור על המקום בפלייאוף, או לפחות לעשות משהו שנראה כמו פייט אמיתי, הם היו זוכים לקרדיט משמעותי לקראת קיץ בו חלק גדול מהם יהיו שחקנים חופשיים.
זה בולט במיוחד אצל אל ג'פרסון, כוכב הקבוצה. הוא התחיל את העונה גרוע, אך בהמשך התייצב על המספרים היפים והמוכרים שלו והוביל את הג'אז למקום השביעי במערב. לאחרונה הוא שוב מזייף. הוא הפסיד כמה משחקים בגלל פציעה, אבל גם לפניהם ואחריהם לא הצליח להוביל את יוטה באופן שמצפים ממנו. בששת המשחקים מאז שחזר הוא קולע 13 נקודות ב-42.7 אחוזים מהשדה ומוסיף 7.2 ריבאונדים ו-0.8 גגות. מול הניקס הוא קלע 10 נקודות ב-4 מ-13 מהשדה מול רוטציית שחקני פנים שהגיל הממוצע שלהם הוא 54. הוא עדיין יהיה מהשחקנים המבוקשים בקיץ, אבל הקבוצה שתשיג אותו תדע שעדיף לא לנסות לבנות סביבו קבוצה מנצחת, הוא כנראה יתאים יותר כמספר 2.
דארן קוליסון (דאלאס מאבריקס)
דאלאס דווקא נראית לא רע בזמן האחרון, שני ההפסדים היחידים שלה בשבועיים האחרונים היו לסן אנטוניו ו-OKC ושניהם היו צמודים. בשבוע וחצי הקרובים יהיו לה שישה משחקי בית לא פשוטים, אם היא תדע לשמור על הבית אולי היא עוד תצליח להיכנס למאבק על המקום השמיני ברצינות. ההצלחה הנוכחית קשורה גם לשיפור המתמיד של דירק נוביצקי וגם לרוטציה הרחבה שריק קרלייל משתמש בה. מי שלא יכולים לקחת קרדיט על ההצלחה הנוכחית הם שני הגארדים שפתחו את העונה בסערה - או ג'יי מאיו וקוליסון.
למאיו יש תירוץ - וינס קרטר נמצא בזון וכבר תקופה ארוכה שהוא לוקח לו יותר ויותר דקות ובמשחקים רבים הופך אותו למיותר. אבל עושה רושם שמאיו מצא לאחרונה את מקומו ומרגיש טוב כעוד שחקן רוטציה, בחודש מרץ הוא אמנם קולע רק 13.8 נקודות למשחק אבל עושה זאת באחוזים נהדרים. קוליסון, לעומתו, הצליח לאבד את המקום בחמישייה ללא אחר מאשר מייק ג'יימס, שעוד מעט יהיה בן 38 וגם בשיא הקריירה היה רוב הזמן שחקן ספסל. זה הגיע אחרי תקופה ארוכה בה קוליסון לא ממש תפקד. אמנם הלילה הוא נתן הצגה נגד אטלנטה, אבל היא לא מייצגת את היכולת שלו כבר תקופה ארוכה - ב-14 המשחקים שלפני כן הוא קלע 9.5 נקודות ב-39.3 אחוזים מהשדה. אחרי שאינדיאנה ויתרה עליו כי העדיפה את ג'ורג' היל בחמישייה, לאבד את המקום בהרכב לג'יימס זה כבר סימפטום ברור לשחקן שכנראה לא מתאים להיות פוינט גארד פותח ב-NBA.
ג'ארט ג'ק (גולדן סטייט ווריירס)
פעם שנייה ברציפות שהקבוצה של מארק ג'קסון מכניסה לכאן שחקן. בפעם הקודמת התייחסתי לקושי של אנדרו בוגוט לחזור מפציעה, מאז הוא דווקא נראה יותר טוב וגולדן סטייט אפילו חזרה לנצח בקצב סביר (שישה מהתשעה האחרונים). אבל עדיין בחלק גדול מהמשחקים נראה שחסר משהו שהיה שם בחצי הראשון של העונה, וכדי להבין את זה טוב יותר כדאי לשים לב לנפילה של שני שחקני הספסל המובילים.
הנפילה הגדולה יותר היא של קרל לאנדרי - פרט למשחק אחד בו דיוויד לי נעדר ולאנדרי פתח במקומו בחמישייה, בשאר המשחקים בשבועות האחרונים הוא לא ממש רלוונטי. אבל אותו אפשר להבין - לפני החזרה של בוגוט הוא היה מקבל כ-25 דקות לערב, חלקן הגדול לצד לי, מאז שהאוסטרלי בעניינים הוא הפך פשוט לשחקן שנותן ללי 12 דקות מנוחה ואפשר להבין את הקושי שלו להתרגל למעמד. מה שפחות אפשר להבין זה את הצניחה החופשית של ג'ארט ג'ק בחודש האחרון. מאחד המחליפים הטובים בליגה הוא הפך לשחקן שמופיע פעם בשבוע ולא תורם בשאר הזמן. ממוצעי חודש מרץ שלו הם 10.5 נקודות ב-35.2 אחוזים מהשדה ו-3.5 אסיסטים למשחק, וגם זה רק תודות לשלושה משחקים טובים במהלך החודש. אם ג'קסון רוצה איזשהו סיכוי לעשות משהו בפלייאוף, הוא יצטרך להעיר את הספסל שלו.
ג'ף גרין לא הפסיק להפציץ, מיאמי לא הפסיקה לנצח
אזור ה-NBA בוואלה! ספורט
