עוד מעט הוא ירגיש כמו פלה

האם ראיתם פעם החטאה מזעזעת יותר מזו? פחות ממטר מול שער ריק – צריך כשרון מיוחד כדי להטיס את הכדור מעל המשקוף.

למען האמת, סביר שמשחק האימון הזניח בין הקבוצות הצעירות של בוטאפוגו וריו בראנקו כלל לא היה מצולם אלמלא זהות המחמיץ, שהוא דווקא בן 43. טוליו, שהוכתר לראשונה למלך השערים בברזיל ב-1989 בקבוצת נעוריו גויאש עוד לפני שכל חבריו לקבוצה נולדו, נחוש ללכת בדרכם של פלה ורומאריו ולהגיע לאלף כיבושים בקריירה. אז אמנם את הצ'אנס הקליל הזה הוא בזבז באופן מבזה, אך החלוץ הוותיק גם שם שני כדורים ברשת בפנדלים, וכעת עומד מאזנו על 995. כך, לפחות, הוא טוען בעצמו. לאיש פרט ממנו אין רישומים מדויקים של כל הגולים, כי הרי טוליו סופר הכל. גם משחקי ידידות, גם משחקים זוטרים אפילו יותר, ומי יודע – אולי גם שערים שכלל לא היו.

אחד השערים שלו, למשל, רשום בכלל על שמו של בוני גינצבורג. זה קרה ב-17 במאי 1995 באיצטדיון רמת גן, כאשר ברזיל של מריו זגאלו הגיעה לארץ הקודש במסגרת הכנותיה לקופה אמריקה. טוליו פתח בחוד לצידו של רונאלדו, ובדקה ה-40 בעט לעמוד. הכדור חזר לגופו של גינצבורג המופתע, ומשם ניתז לרשת. בוני קובע: "אין דבר כזה שער עצמי של שוער. הבועט צריך לקבל את הקרדיט, ולכן גם אדין דז'קו היה אמור לחגוג שלושער בנוריץ'". טוליו מסכים איתו במיליון אחוזים, ובברזיל השער הזה רשום לזכותו.

זה ממש לא הזיק לביטחון העצמי שלו. בקופה שנערך באורוגוואי היה טוליו הכוכב הגדול בחוד, וברבע-הגמר מול ארגנטינה עשה כותרות אדירות. אלביסלטה הובילו 1:2 עד הדקה ה-81, אז עצר טוליו כדור בידו, ועוד כשהוא נמצא בנבדל, והשווה. רוברטו אז'אלה ודייגו סימאונה כמעט אכלו את השופט שאישר את השער, אבל לסקורר הברזילאי זה ממש לא שינה. להיפך – תשע שנים אחרי המעללים של דייגו מראדונה במקסיקו, גם לסלסאו היתה "יד אלוהים" משלהם, על חשבון היריבה המושבעת. הברזילאים ניצחו בפנדלים והמשיכו עד הגמר מול המארחת, שם כבש טוליו את שערו השלישי בטורניר, עם הבטן. "הוא תמיד רצה לשים את הכדור ברשת, לא משנה איך. מזכיר את מאריו ז'ארדל, אבל חכם ממנו", אומר סלבה ברזילאי. אלא שהפעם המזל לא היה לצידו של טוליו – אורוגוואי השוותה ל-1:1, בדו-קרב הפנדלים היה טוליו זה היחיד שהחמיץ מול השוער הוותיק פרננדו אלבס. התואר בטורניר הבינלאומי היחיד בו השתתף חמק ממנו.

בכלל, 1995 היתה הגדולה בחייו. כל 13 שעריו במדים הצהובים של ברזיל נכבשו בשנה זו, ובכל המסגרות הוא הפציץ לא פחות מ-67 פעמים. את בוטאפוגו הוא סחף לאליפות ברזיליראו היחידה בתולדותיה, תוך שהוא מסיים כמלך שערי הליגה בפעם השניה ברציפות.

למעשה, האוהדים אימצו את טוליו אל ליבם מיד אחרי שכבש שלושער במשחק הבכורה כשהצטרף למועדון ב-1994. הם הדביקו לו את הכינוי "טוליו מראביליה", כלומר טוליו המופלא, ואהבתם לא ידעה גבול. עד כדי כך החלוץ הזה פופולרי בקרב מעריצי הכוכב הבודד, שכאשר המגזין פלאקאר ערך משאל נרחב לגבי הרכב החלומות ההיסטורי של כל המועדונים הגדולים במדינה ב-2006, טוליו נכנס ל-11 של בוטאפוגו. שמו רשום בחוד לצידם של גארינצ'ה וז'אירזיניו, כאשר ז'רסון ודידי בקישור מאחוריהם. לא רע בשביל אחד שלא שיחק אפילו שניה במונדיאל.

טוליו אהב מאוד להיות במרכז העניינים. האגו שלו התנפח, והוא מצא דרכים מקוריות רבות לעשות כותרות על בסיס קבוע. כך, למשל, הוא התחיל את דרכו בקבוצה עם הספרה 9 על הגב, אבל כאשר בוטאפוגו אומצה על ידי המשקה סבן-אפ, הוא לקח מיד את מספר 7, כדי להתאים לספונסר. את אחת השערוריות העסיסיות ביותר חולל במשחק מול אוניברסידד קטוליקה הצ'יליאנית בגביע ליברטאדורס ב-1996, כאשר כבש שער יהיר במיוחד, עם הקפצה בעקב, כאשר הכדור נפל לרגליו על קו השער. המבצע אפילו קיבל את השם "טולטה" על שמו.

פרובוקציות מסוג זה הפכו לסימן ההיכר שלו. את שער הניצחון על סנטוס חגג טוליו עם תנועות של דייג. "הוא בחור מצחיק מאוד שתמיד משך תשומת לב מיוחדת", מספר העיתונאי הברזילאי אנדרה בייביש.

באותם ימים עליזים באמצע שנות ה-90', היה טוליו אחד השמות החמים בשוק. לה-קורוניה, קבוצת פאר בצמרת הליגה הספרדית, הביעה בו עניין כיורשו של בבטו, אך בוטאפוגו סירבה לכל ההצעות. ייתכן וזה היה לטובתה, כי בקדנציה האירופית הרצינית היחידה שלו, עוד לפני שחתם בבוטאפוגו, סבל החלוץ מגעגועים למולדת. היתה זו סיון, האלופה המתעשרת של שווייץ, שהחתימה אותו ב-1992 וציוותה אותו עם רוברטו אסיס, אחיו הבכור של רונאלדיניו, שהפך לימים לסוכנו.

תאמינו או לא, אבל טוליו הוא הברזילאי הראשון שהבקיע בליגת האלופות אחרי שינוי שמו של המפעל לפני שני עשורים. הוא עשה זאת בניצחון הכפול על טאבריה האוקראינית בסיבוב הראשון, אבל השווייצרים הודחו בסיבוב השני בידי פורטו. ארבעה השערים שכבש במפעל העמידו אותו בטבלה הסופית לידם של מרקו סימונה ואמיל קוסטדינוב, קצת אחרי מרקו ואן-באסטן ואלן בוקשיץ'. כן, זה היה ממש מזמן. טוליו הוא שחקן מעידן אחר לגמרי.

אז הליגה הספרדית לא זכתה להכיר אותו, אבל בוטאפוגו בכל זאת נאלצה למכור ב-1997 את טוליו לקורינתיאנס, ששילמה שישה מיליון מחשבון בנק אקסל, הספונסר שלה דאז. המעבר הזה נכשל, החלוץ נפצע ולאחר מכן מצא את עצמו על הספסל. ההרפתקה התבררה כטעות, ומאז הוא החל להחליף קבוצות בתדירות ששמה אפילו את סבסטיאן אבראו בכיס הקטן. ב-15 השנים האחרונות עבר טוליו מועדון 32 פעמים, וזו לא טעות דפוס. ב-1998, למשל, הוא שיחק בפלומיננזה, ואז חזר הביתה לבוטאפוגו, אבל כבר היה הרחק משיאו, ולא הרשים.

כושרו כבר לא התאים לקבוצות רציניות, וכאשר היה בן 30, החלו העיתונאים לשאול אותו מתי הוא מתכוון לפרוש. טוליו השיב שזה לא יקרה בקרוב. כבר אחרי מאה השערים הראשונים שלו, הוא שם לעצמו מטרה להגיע לאלף. על הלוח בביתו הוא סימן את כל הכיבושים, אמיתיים יותר ופחות. היעד הזה לא השתנה אף פעם, וטוליו המשיך לקרוע רשתות הרחק מאור הזרקורים. ב-2002 הוא היה מלך שערי הליגה השלישית במדי בראזילנסה. ב-2007 שיחזר את ההישג עם קבוצתו האהודה ביותר, וילה נובה, העלה אותה והוכתר כעבור שנה למלך השערים גם בליגה השניה. הוא השחקן היחיד בתולדות ברזיל שהיה מלך השערים בכל שלוש הליגות הבכירות.

בין לבין, הצטלם טוליו בעירום לשער של מגזין נפוץ, וגם עשה טיולים מוזרים למדי. לפני עשור הוא הגיע להונגריה, לבש את החולצה של אויפשט, ואפילו הניף את הגביע המקומי. כעבור שנתיים הרחיק את בוליביה, וב-2005 אף הגיע לסעודיה, אם כי ברח ממנה עוד לפני שדרך על המגרש במשחק רשמי. בכל מקום היו לו גם לא מעט משחקי ידידות, והספירה עד אלף המשיכה. כאשר רומאריו חגג את האלף שלו בפסטיבל תקשורתי חסר מעצורים במאי 2007, ידע טוליו שהוא רוצה להיות כמוהו. רק היה צריך למשוך עוד כמה שנים טובות.

אלא שבגילו ובכושרו גם הליגה שניה והשלישית לא תמיד התאימו, ובנוסף הוא ניצל את הפופולריות שלו כדי להיבחר לפרלמנט הברזילאי. "אוהדי בוטאפוגו הצביעו לו בהמוניהם, וזה ממש ביזארי. הוא לא עשה כלום בבית המחוקקים", מספר העיתונאי בייביש. לכן בשנים האחרונות נדד טוליו בין קבוצות שאפילו האוהדים בברזיל בקושי מכירים את שמותיהם. קאנדנסה, איטומביארה, בונסוססו, והרשימה עוד ארוכה – למה לבזבז עליה שורות? העיקר שעל הלוח בביתו התווספו על בסיס קבוע קווים. שער, ועוד שער, ועוד שער. רק טוליו ספר אותם, עד שהגיע ל-993.

ואז הפנימה בוטאפוגו את גודל האירוע. באוגוסט האחרון פורסמה הידיעה המרעישה – האליל הענק חוזר כדי להשלים את ההיסטוריה במדי הקבוצה בה בילה את שנותיו הטובות ביותר. "אני השחקן הפעיל עם מספר השערים הרב ביותר", הצהיר טוליו, כשהוא לובש את פסי שחור-לבן, מאושר עד אין קץ. מנהל השיווק של המועדון, מרסלו גימראש, קבע: "פרויקט טוליו יהיה עליז במהותו. הוא ישמח את האוהדים". כלל לא מפתיע שהוא זה שעוסק יותר במשימה – יש כאן מטרה שיווקית מובהקת, מכירת החולצות בעיצומה, והמשמעות הספורטיבית אפסית. הזיכרונות מ-1995 חוזרים, טוליו מראביליה שוב משגע את ריו.

"מובן שהם לא יתנו לטוליו להשתתף במשחקים הרשמיים. זה לא משנה – הוא יכבוש את השערים שלו עם הקבוצה הצעירה, והמספר הזה בדוי בכל מקרה. אין ספק שהוא עושה באזז גדול. אמנם לא כמו במקרה של רומאריו, אבל אנשים מדברים על זה", מסביר בייביש. בשני משחקי האימון בדצמבר לא הצליח טוליו למצוא את הרשת מול יריבות עלומות – בואבישטה וקשואיירו. נגד ריו-בראנקו, למרות ההחמצה המטורפת, זה כבר הלך טוב יותר. עוד חמישה שערים, וטוליו ירגיש שהוא פלה.