לך מפה, רונאלדו

זוכרים את דנילסון? קיצוני ברזילאי שבאיזושהי נקודה במהלך הניינטיז היה הדבר הגדול הבא שיצא מהפאוולות של ריו דה ז'נרו; כשרוני בצורה יוצאת דופן עם יכולת כדרור מרשימה, אפשרות לעבור כל שחקן נתון ואפילו סיומת לא רעה, שאת עיקר מאמציו השקיע בוירטואוזיות חסרת תכלית על הקו הימני, משל היה שחקן פוטבול המנסה להגיע אל האנד-זון. כדאי לו לכריסטיאנו רונאלדו לתלות פוסטר של דנילסון, לשנן טוב-טוב את מהלך הקריירה שלו ולחשוב איפה הוא עצמו היה היום, אילולא אלכס פרגוסון.

את הכשרון של רונאלדו, אם להשתמש בשפה אלון חזנית, אף אחד לא ייקח ממנו, אבל ילדי-חארות דריבליסטים-לטיניים כמוהו יש כמו בועלי קטינים במגזר החרדי. צריך מישהו כמו פרגי שיידע לקחת את הקוורץ ולהפוך אותו ליהלום; מישהו שיזהה בתוך הפוטנציאל הזה גם אינטליגנציה, ראיית משחק ויכולת כיבוש שערים פנומנלית. מישהו שיתעקש לתת לו לבעוט את כל בעיטות העונשין, כדי שאחרי חצי עונה של כדורים ביציע, פתאום הפיסוק התמוה ייהפך למפורסם כמו גם לאימת החומות והשוערים. מישהו שיידע לתת לילד בן 20, אחרי תקרית מונדיאל מביכה מול בן קבוצתו, את הגיבוי וביטחון הנדרש בזמן שבכל המגרשים באנגליה שורקים לו בוז. מישהו כמו סר אלכס פרגוסון.

לרונאלדו, בסך הכל שחקן בן 23, יש עדיין הרבה מה לפתח במשחק שלו והרבה מקומות להתפתח אליהם. מקומות שספק אם מאמן כמו ברנד שוסטר יכול להוביל אותו אליהם. אי לכך הדחף העצום שלו ללכת לריאל מדריד – בגלל אמא, העיר התוססת, הבחורות, הכסף, הזירה והמוניטין של המועדון –אינו תלוי בסופו של דבר בשיקולים מקצועיים, אלא בכל האספקטים שמסביב למשחק. השיקולים הללו מבהירים גם שהמלחמה של פרגי, שמנסה להשאיר את רונאלדו בכל מחיר, היא מיותרת – הרי אלו בדיוק השחקנים שיונייטד מסננת מתוכה ב-20 השנים האחרונות. המנטליות הכוכבנית הזו יכולה ללמד שרונאלדו, נכון להיום, כשמשפחתו מסודרת כלכלית חמישה דורות קדימה, כבר לא מחפש להשתפר או להמשיך ולשמור על התואר שלו כשחקן הטוב בעולם, דבר שהוא יוכל לעשות רק ליד מאמן שיודע לטפל בו בכפפות משי מחד ולרסן אותו ולהכפיף אותו למערך הקבוצתי מאידך, ולא במועדון שמכירת חולצות היא עיקר עניינו; הכוכבנות הזו מלמדת שיוטב לפרגוסון לו ייפטר מרונאלדו במהירות האפשרית.

מומלץ לו לפרגוסון לזכור שני דברים בהקשר של רונאלדו. הראשון הוא לרסן את יצר הנקמנות האריאל שיימני שבו, ולוותר על אופציית השבתתו ביציע של רונאלדו. עדיף ליונייטד להיות פרקטית, למכור את כריסטיאנו במחיר שיא, לקבל עוד שחקן מהקאדר הקיים והאדיר של ריאל (הדיבור הוא על רוביניו כקונטרה, אבל לדעתי עדיף להתעקש על שניידר) ולקנות עוד שני תותחי-על (נניח אטו ואיזה בלם טוב). הנקודה השנייה היא שיונייטד כבר עמדה בפני עזיבה קשה יותר, זו של אריק קנטונה, ויצאה ממנה מחוזקת. עם טרבל, ליתר דיוק. מכיוון שאין דבר כזה ואקום בספורט, ברור למדי כי העזיבה של רונאלדו לא תגרום לכך שמנצ'סטר יונייטד תבקיע פחות 42 גולים בעונה הבאה. זה אומר שטבס, רוני, נאני, אנדרסון, קאריק, הארגריבס ומי שיגיע יהיו יותר דומיננטיים, יחפו על החרא הקטן שהלך, יזיינו את כל מי שנקרה בדרכם, ואינשאללה גם את מדריד. ואם יורשה לי לסיים בנימה אישית אז – לך יא זבל, מי בכלל רוצה אותך כאן? הלוואי תגמור כמו אנלקה. עם אברם.