היורש של לרואה?

בשישה בספטמבר 2003 התמודדו ארגנטינה וצ'ילה באיצטדיון ה'מונומנטל' בבואנוס-איירס. היה זה המשחק הראשון בדרך למונדיאל בגרמניה. 35 אלף קנאים ארגנטינים כבר התכוננו לטיול קליל של האימפריה מול אחת היריבות הכי נוחות בבית המוקדמות.

לא סתם בארגנטינה היו בטוחים ששלוש הנקודות שלהם; השכנים מעולם לא ניצחו את ארגנטינה בקדם גביע העולם, ובעשר השנים האחרונות הם אף רשמו שישה הפסדים רצופים. גם במפגש הנוכחי לא נראה שהמנחוס של הצ'יליאנים הולך להישבר. בטח אחרי שבדקה ה-36 הקשר הארגנטיני, פאבלו איימאר, כבש כבר את השער השני.

מה הפלא אפוא שהמאמן הצ'יליאני, ג'ובנאל אולמוס, נראה נואש. הוא החליט לבצע חילוף מוקדם במטרה לנסות לזעזע את הנבחרת שלו רגע לפני התבוסה. מבט קצר בשחקני הספסל הביא לו את ההברקה. בדקה ה-38 הוא החליט ללכת עם התחושות והכניס למגרש דווקא את מילובן מירוסביץ', קשר צעיר ולא מנוסה. בחלומות הכי ורודים שלו הוא פינטז שמירוסביץ' ינצח על אחד הקאמבקים הגדולים בתולדות הכדורגל הצ'יליאני.

השחקן בן ה-23 החליט לקחת את ההזדמנות בשתי ידיים והחזיר למאמן במשחק של חייו. אמנם ההתלהבות הראשונית עלתה לו בכרטיס צהוב כבר בראשית המחצית השנייה, אבל ככל שנקפו הדקות היה ברור שמירוסביץ' סוחף אחריו את החברים חזרה למשחק. בדקה ה-60 הגיע הרגע שכל צ'ילה תזכור: בעיטה חזקה של מירוסביץ' הצליחה להכניע את קאווז'רו, השוער הארגנטיני, ולסמן התאוששות מופתית. כעבור 17 דקות כבר הושג השוויון המיוחל. הארגנטינים, שחשבו על ניצחון קליל, בקושי הצליחו לשמור על נקודה הביתית.

ממש כמו לנבחרתו הלאומית, המשחק מול ארגנטינה מסמל את פסגת הקריירה של מירוסביץ'. כמו צ'ילה שלו, שכשלה בהמשך הקמפיין, גם הקריירה של הקשר נמצאת מאז אותו יום קסום בדעיכה מתמדת. מילובן מירוסביץ' (26, 1.79 מ' ונשוי טרי) היה אמור להיות כוכב זוהר בשמי הכדורגל של צ'ילה ודרום אמריקה. אחרי קריירה משגשגת במולדת הוא חתם בראסינג קלוב, קבוצת הפאר הארגנטינית, שנראתה כתחנה ראשונה בדרך למועדוני השמנת של אירופה. באתר הרשמי של פיפ"א הוא זכה לכינוי המחמיא "המאסטרו של הקישור הצ'יליאני", ובנבחרת כבר פינטזו על יורש איכותי לדור הזהב המזדקן של זמוראנו וסאלס.

אלא שמאז משהו לא טוב עבר על הטאלנט. "מילו", כמו שקוראים לו ברחבי היבשת, לא הצליח להגשים את התקוות שתלו בו בצ'ילה ובארגנטינה. להפך. בראסינג הוא איבד את המקום בהרכב והפך לשנוא האוהדים. בעונה האחרונה הוא שרף קלוריות בעיקר במעבר בין הספסל לטריבונה.

בבואנוס-איירס, למשל, בטוחים שמירוסביץ' הוא לא יותר משחקן בינוני ורכש מאכזב. בבירה הארגנטינית משערים שהסיבה העיקרית לכך שמירוסביץ' נשאר במועדון המפורסם היא העובדה שהוא היה חביבו של נשיא הקבוצה, פרננדו מרין. אולם מהרגע שהנשיא הוחלף, המאמן דייגו סימאונה פוטר ורינאלדו מארלו שב לקווים, היה ברור שגורלו של מירוסביץ' בקבוצה נחרץ.

סימן השאלה המרחף כעת על הקריירה של השחקן הוא איפה בדיוק הוא ינחת. זה כמה חודשים שמסתובבות שמועות בבירה הצ'יליאנית כאילו מילו בדרכו חזרה לקבוצת נעוריו, אוניברסידד קתוליקה. יחד עם זאת פורסמו ברחבי המדינה גם שמועות על מעבר לליגה המקסיקנית, או זו הפורטוגלית. אף אחד לא חזה שהאכסניה שתקלוט אותו בסופו של דבר תהיה דווקא קבוצה אלמונית במזרח התיכון.

בסנטיאגו, בירת צ'ילה, הופתעו השבוע מהאפשרות שמילו יעבור לשחק בירושלים. עיתונאים מקומיים ידעו לספר שהשחקן צפוי לחתום בעונה הקרובה באוניברסידד קתוליקה, אלא אם כן היריבה העירונית, אוניברסידד דה-צ'ילה, תגיש הצעה מפתה במיוחד ותחטוף את הקשר לשורותיה.

השבוע, בשיחה שערכנו עם חבר בכיר בהנהלת אוניברסידד קתוליקה, אנדרס תופר, הוא טען כי "אף אחד במועדון לא היה מודע לאפשרות שמירוסביץ' בדרך לבית"ר. היה לנו ברור שאם השחקן לא ממשיך בראסינג, הוא יחזור אוטומטית הביתה, כלומר אלינו לקבוצה. כבר עכשיו אני מתכוון להתקשר לסוכן שלו, שנמצא כרגע בבואנוס~איירס, ולברר מה העניין. לא ייתכן שיבצעו מחטף ואנחנו לא נהיה בתמונה".

לא סתם תופר נשמע מופתע ונרגז: "מילו הוא שחקן שאנחנו מכירים היטב, הוא גדל, התפתח ובנה לעצמו שם כאן. אנחנו מכרנו חצי מהכרטיס שלו לראסינג, ועדיין יש לנו את המחצית השנייה. אם מירוסביץ' לא משחק בארגנטינה, אנחנו מעוניינים שהוא ישוב לפה. בדרך הזו נוכל להחזיר אותו לעניינים, ואז אם תגיע הצעה אטרקטיבית _ גם למכור אותו למועדון אירופי או מקסיקני. גם המאמן שלנו, חורחה פליסר, רוצה את מילו אצלו.

"במועדון שלנו השחקן מאוד מוערך, כשהאוהדים שמעו שהוא עומד לחזור ללבוש את המדים הלבנים-כחולים הם היו נרגשים במיוחד. זו תהיה אכזבה לנו ולקהל אם הוא לא ישחק כאן העונה. וכמו שכבר אמרתי, מי שירצה לחתום איתו על חוזה יצטרך לדבר איתנו קודם. תבין, עד עכשיו איש לא דיבר איתנו, ודאי שלא המועדון בירושלים. אם בכל זאת מישהו יבוא עם הצעה שתהיה ראויה עבור השחקן וטובה לנו, קרוב לוודאי שנקבל אותה ולא נערים קשיים מיותרים".

מי שלבטח לא יזילו דמעה על שמירוסביץ' כבר לא איתם הם עשרות אלפי אוהדי ראסינג קלוב. השחקן, שהובא לקבוצה על~ידי המאמן אוסוואלדו ארדילס, לא הצליח לשחזר בקבוצה את המוניטין שבנה לעצמו בצ'ילה השכנה. אם הקשר היה יודע לאן הוא מגיע, גם הוא כנראה היה חושב פעמיים לפני שארז את המזוודות.

ראסינג, המועדון שזכה באליפות האפורטורה ב-2001, נקלע בשנים האחרונות לקשיים כלכליים ומאבקי תחתית מרים. מי שקיבל לידו את המושכות הוא מאמן העבר של הקבוצה (וזה שזכה באליפות האחרונה בראשית המילניום), ריינלדו מארלו, שמיד החל בניקוי האורוות. כמו שכולם בארגנטינה שיערו, אחד הראשונים לשלם את המחיר היה מירוסביץ'.

את הסיבות לכך מפרט דניאל אביללינדה, עיתונאי שמסקר את ראסינג מטעם העיתון "קלארין" ואוהד שרוף של הקבוצה בעצמו. "מירוסביץ' שיחק פה מאז 2002, והרמה שלו היתה מאוד נמוכה", מרחיב אביללינדה. "הוא קיבל שפע של הזדמנויות, שותף בהרבה משחקים, אבל הוא פשוט לא מספיק טוב. הוא כמעט לא הבקיע או בישל, וסבל מעליות ובעיקר מירידות תלולות ביכולתו, אפילו תוך כדי משחק. גם מבחינה מנטלית זה לא היה זה. השחקן קרס תחת הלחץ.

"אם אתה שואל אותי, הסיבה העיקרית שהוא נשאר פה היתה הבעלים הקודמים פרננדו מרין, שחיבב אותו ואולי גם בסתר לבו חלם לעשות עליו קופה. חוץ מזה, תדע לך שגם בכל מה שקשור לאוהדים זה היה רחוק מאידיליה. הקהל כאן לא רק שלא חיבב אותו, הוא ממש שנא אותו".

לפני הדעיכה במדים התכולים~לבנים של ראסינג היו למירוסביץ' שנים יפות במדי הקבוצה שבה גדל, אוניברסידד קתוליקה, אחד המועדונים המכובדים בצ'ילה. השיא הגיע ב-2002, עם אליפות. למילו היו מניות רבות בתואר החשוב, ומה שלא פחות חשוב, בזכות היכולת הנהדרת על הדשא, הוא זכה לתמורה מיידית: חוזה מפתה בליגה הארגנטינית הבכירה ביבשת.

תופר משחזר: "אני זוכר את מילו מאז שהיה בן 15. אני הייתי מראשי מחלקת הנוער של המועדון וקלטתי אותו אצלי. אחר~כך, כשכבר הייתי יו"ר המחלקה, הייתי זה שמכר אותו לראסינג, כך שאפשר בהחלט לומר שאני מכיר אותו זמן רב. מאז שראינו אותו לראשונה תמיד ציפינו שהוא ישחק באירופה ברמות הגבוהות באמת. הוא קשר מצטיין שיודע גם לאיים על השער. יש לו בעיטה טובה ממרחק ומסירות קטלניות. אני באמת לא יודע מה קרה בראסינג ומדוע המאמן סיפסל אותו, אבל לדעתי הוא לא שיחק בעיקר בגלל בעיות בחוזה, ולא בגלל בעיות מקצועיות".

אחד שמכיר את מירוסביץ' מקרוב הוא נלסון פאריאס, שחקן העבר של אוניברסידד קתוליקה. פאריאס שיחק עם מירוסביץ' בקתוליקה וליווה אותו מקרוב בארגנטינה, כששניהם שיחקו בקבוצות שונות, אך שמרו על אחוות צ'יליאנים. "אני עוד זוכר אותו בשנה הראשונה שלו בבוגרים, כבר אז הוא מאוד בלט. מדובר שחקן דינמי במיוחד, שמשחק בעיקר באגפים, עם נטייה לצד שמאל ובעיטות אדירות ממרחק".

פאריאס צופה טובות לחיבור המחודש עם ארדילס. "לדעתי ארדילס הוא בדיוק המאמן שיכול לשפר את הנקודות החלשות שלו ולהוציא ממנו את המיטב. מירוסביץ' עוד צריך לעבוד על התנועה שלו בלי כדור ועל משחק ההגנה שלו. אין לי ספק שעם ארדילס הוא יוכל לעשות זאת".

פאריאס מדגשי שמדובר בשחקן עם מנטליות שונה מהמנטליות הצ'יליאנית הנפוצה. "הוא בן למשפחת ממוצא קרואטי, שחונך במנטליות אירופית. העובדה שהוריו מהגרים משפרת לדעתי את היכולת שלו להשתלב במדינה זרה. לדעתי הסיבה היחידה שוויתרו עליו בראסינג היא שהגיע מאמן חדש שמעדיף שחקני בית או ארגנטינים. ויתרו עליו בעיקר כי הוא צ'יליאני. מדובר בשחקן עם אינטליגנציה גבוהה מהממוצע, הוא קורא ספרים וחובב טלוויזיה, ובעיקר אוהב את השקט מחוץ למגרש".

פאריאס נזכר בחיוך בתקופה שהשניים שיחקו בארגנטינה בו בזמן: "מילו היה מקפיד מאוד על שעות הסיאסטה. תמיד בשעות הצהריים אחרי אימון לא היה עם מי לדבר. גם אם הייתי בא לפגוש איתו מהקצה השני של העיר, הייתי צריך להמתין עד אחרי שעות אחרי הצהריים, שהבחור יואיל להתעורר".

מי שאולי יכול לשער את סיכויי התאמתו של מירוסביץ' לבית"ר ירושלים הוא צ'יליאני אחר שמכיר היטב את הליגה הישראלית, רודריגו גולדברג, שחקנה לשעבר של מכבי תל~אביב. גולדברג מכיר את הרכש החדש של בית"ר משנה משותפת (לפני שמונה שנים) בקתוליקה ומכמה הופעות משותפות בנבחרת הלאומית.

השבוע גולדברג פירגן: "יש לו הרבה ניסיון יחסית לגילו הצעיר. הוא בעל משחק טכני מצוין, הוא משחק בכל המגרש, ויש לו אופי מצוין". גולדברג מאבחן גם כמה נקודות שבהן יצטרך מירוסביץ' להשתפר: "הבעיה העיקרית שלו היא שהוא לא מדבר מספיק. הוא צריך ללמוד לדבר יותר עם חבריו לקבוצה, עם השופט, עם כולם. הוא שקט ורגוע מדי".

גולדברג לא מודאג מההשתלבות של מילו בישראל. "הוא שחקן ובנאדם מאוד חכם, ולא תהיה לו בעיה להשתלב בישראל. השחקן מגיע מהכדורגל הארגנטיני, ששם הרמה והלחץ הם פי עשרה מאשר בישראל. אחרי שאתה מגיע מהאווירה של הכדורגל הדרום אמריקאי אפשר לומר שבישראל אין כמעט לחץ. שם כל משחק הוא כמו מונדיאל, וכל הזמן הדרישות של כולם מאוד גבוהות מבחינת הישגים. בישראל יש לך אולי שניים~שלושה משחקים לחוצים בשנה, וזהו.

"הלחץ לא היה לי משמעותי בישראל, ונראה שגם לו לא יהיה. אני סבור שזה רכש מאוד טוב של בית"ר. בשבילו אישית זו יכולה להיות מקפצה לאירופה. אם הוא ישחק שנה אחת טובה בישראל, ומשם יגיע לאירופה, זו יכולה להתברר כהחלטה מאוד נכונה לקריירה שלו".

סוכן השחקנים הצ'יליאני אלן סילברמן, מי שהביא לארץ את גולדברג, מעיד על עצמו שהוא ידיד קרוב של השחקן. אם תשאלו את הסוכן, הבעיה העיקרית של מילו היתה שהוא נקלע לריבים פוליטיים ותככים שאופייניים לליגה הארגנטינית. במקביל הוא גם מבטיח לכל מי שרוצה לשמוע שמירוסביץ' יצליח בירושלים תחת הדרכתו של ארדילס.

"הוא שחקן מצוין שמגיע מתוסכל אחרי תקופה קשה בראסינג", מפרשן סילברמן ומצטרף לגולדברג בהערכת סיכויי ההתמודדות של הצ'יליאני עם הדרישות הגבוהות בטדי. "הוא יבוא לבית"ר יותר מחושל אחרי מה שעבר בשנה האחרונה, ובעיקר נחוש ורעב לשקם את מעמדו ולחזור לעניינים".

מבדיקת הרזומה של השחקן אפשר ללמוד על פערים גדולים בין היכולות שלו בארגנטינה לאלה שבנבחרת הצ'יליאנית: בתשע ההופעות שלו במדים הלאומיים הוא צבר יותר דקות משחק מאשר בכל העונה האחרונה בליגה. גם מאזן הכיבושים שלו בנבחרת (שני שערים), שווה למאזן שלו בקבוצתו בעונה שלמה. כרטיסים צהובים, לעומת זאת, הוא נוטה לקבל הרבה יותר בנבחרת. עיתונאים בארגנטינה ובצ'ילה רואים בכך הוכחה ברורה לרוח הקרב שהוא מביא איתו למדים הלאומיים מול האדישות שהוא גילה במשחקי ראסינג.

ארדילס, שזוכר לטובה את השחקן מהתקופה המשותפת שלהם בראסינג קלוב, יצטרך לנסות לשקם את היכולות של השחקן, כמו גם את הביטחון שלו. אם זה יקרה, בית"ר עשויה להיות קרש ההצלה של מירוסביץ' בדרך לקריירה אירופית. אם לא, חזרה לאפרוריות של הליגה הצ'יליאנית תהיה בלתי נמנעת.

שם מלא: מילובן פטר מירוסביץ' אלבורנוז'

תאריך לידה: 20 ביוני 1980

כינוי: מילו

תפקיד: קשר

מועדונים: אוניברסידד קתוליקה, 1997_2002, 67 משחקים, 10 שערים

ראסינג קלוב: 2002_2006, 91 משחקים, 11 שערים