נעלם ושמו גרנט

הגעתו של אברהם גרנט לבולגריה בחודש נובמבר שעבר, עוררה גל שמועות. מעמדו המעורער של מאמן הנבחרת, פלאמן מרקוב, הפכה את הישראלי למועמד מוביל לתפקיד בעיני התקשורת המקומית. גרנט וההתאחדות מיהרו להכחיש ולהרגיע. שבוע מאוחר יותר מרקוב אכן פוטר, אבל ההודעה בעניין גרנט הגיעה רק כעבור חודשיים כשנשיא ההתאחדות, בוריסלאב מיכאילוב הודה כי אכן נוהל מו"מ בינו לבין המאמן הישראלי.

בולגריה היא רק דוגמא מייצגת. מאז פוטר מתפקידו מצ'לסי צצו חדשות לבקרים שמותיהן של קבוצות או נבחרות המעוניינות בגרנט: מקדוניה, גרוזיה, צ'כיה ונורבגיה. פורטסמות, סנדרלנד, בלקבורן, היידוק ספליט ולוקומוטיב מוסקבה. ברוב השמות הללו, גרנט כלל לא היה מועמד רציני, אבל המטריה הייתה פחות או יותר דומה – השם עולה, יוצר באזז, בעיקר בתקשורת הישראלית, ויורד כלעומת שבא. גרנט נשאר בכותרות.

בחודש אפריל 2008, כשהחלו לצוץ באנגליה פרסומים שגרנט לא ימשיך בצ'לסי, פורסמה בוואלה! ספורט כתבה בשם: "מי ייקח את גרנט?". 14 חודשים מאוחר יותר התקבלה תשובה חלקית לשאלה. גרנט לא מצא קבוצה. עכשיו עולות שאלות חדשות: מדוע זה קרה, כיצד תרמה לכך התנהלותו של גרנט עצמו ולאן מכוון המאמן הישראלי את הקריירה שלו?

ההתנהלות של גרנט במהלך השנה האחרונה הצביעה על הכל חוץ ממאמן שרעב לחזור לעבוד, לפחות לא בכל מחיר. "גרנט דרש כ-100 אלף יורו בחודש, שזה בערך פי 10 ממה שמרוויח פרנטיסק סטראקה שמונה לתפקיד", מספר העיתונאי הצ'כי, יאקוב קלסניצ'קה, כתב המגזין "טידן", שסיקר את מועמדותו של הישראלי לנבחרת צ'כיה בחודש אפריל. "הסוכן שלו פיני זהבי הציע אותו להתאחדות הצ'כית, אבל אחת הסיבות שהוא לא מונה הייתה שהוא פשוט יקר מדי. אין בצ'כיה מספיק כסף בכדורגל לשלם את הסכומים עליהם הוא דיבר".

הדרישות הכספיות של גרנט היו בלתי סבירות ולא מותאמות לכדורגל המזרח אירופאי. גרנט ידע זאת במהלך המגעים עם צ'כיה. חודשים ספורים קודם לכן, כשהגיע לסופיה, נתקל הישראלי באותו מחסום. "הזמנתי אותו כאורח שלי. הייתה לו הצעה לאמן את הנבחרת, אבל לא יצא ממנה כלום. לבולגרים אין הרבה כסף", מספר מאמן לבסקי סופיה, אמיל ולב. "גרנט עשה את זה בצ'לסי בגדול ודורש סכומים כמו באנגליה". לצורך ההשוואה, סטונימיר סטוילוב, שמונה לתפקיד, ירוויח כ-120 אלף יורו לשנה ובונוסים גבוהים אם יעלה למונדיאל. הסכומים של גרנט היו דמיוניים עבור ההתאחדות הבולגרית.

"הבעיה של גרנט היא שהוא מעריך את עצמו גבוה מבחינת שכר בגלל ההישגים שלו בצ'לסי", מנסה להסביר העיתונאי הבריטי הבכיר, מרטין ליפטון, כתב "דיילי מירור". "בפרמיירליג, שכר מינימום למאמן הוא 1.5 מיליון ליש"ט לשנה. מלבד רוסיה, אוקראינה והליגות הבכירות, סכומים כאלה לא ריאליים".

גם כתב "גרדיאן", ניל סילבר, לא מבין את ההתנהלות הכלכלית של גרנט: "הוא חמדן. בצ'לסי הוא הרוויח הרבה כסף, יותר ממה שאתה ואני נרוויח בכמה שנים. לדעתי, הוא היה צריך לקחת משרה של מאמן לאומי, שזו משרה חלקית, ולהשלים הכנסה עם עבודה כפרשן בתקשורת הישראלית או עם עבודת אימון נוספת. בסך הכל, אברהם גרנט הוא לא אדם עני".

הפרסומים החוזרים ונשנים על מועמדותו של גרנט למקומות כאלה ואחרים שמרו את השם שלו בכותרות. מסע יחסי הציבור התנהל בצורה מושלמת. לצד הספקולציות שצצו אחת לתקופה מסוימת, גרנט ידע לנצל את קשריו ולהיראות במקומות הנכונים. פעם לצד פיל ג'קסון בגמר ה-NBA, פעם לצד אנה איבנוביץ' בגמר הרולאן גארוס, פעם ביציע הכבוד בבייג'ינג. בין לבין, ידע להעניק ראיונות ולחוות דעתו, למשל על מעמדו של דידייה דרוגבה בצ'לסי או על תקופתו של ז'וזה מוריניו בסטמפורד ברידג'. הוא רשם גם הופעות בתקשורת הישראלית כפרשן במשחק בין ליברפול למנצ'סטר יונייטד או אורח באולפן ליגת האלופות. הכל על מנת לא להיעלם.

באופן פרדוקסלי משהו, דווקא הכישלון החרוץ שנחל פליפה סקולארי כמאמן הבלוז, לא העלה את קרנו של גרנט. הוא נחשב באנגליה כמאמן מוערך בשל הישגיו, אבל לא ברמה שתגרום לזרימה בלתי פוסקת של הצעות. "לעומת מוריניו, שהוא אדם תקשורתי וכריזמטי, גרנט נראה יותר כמו סבא", מנתח סילבר. "אני חושב שלא מספיק אנשים יודעים כמה טוב הוא באמת כי לא ראו אותו מספיק זמן עובד". ליפטון מסכים: "באנגליה לא מעריכים את גרנט בשל הישגיו וזו טעות כי עידן סקולארי הוכיח שהוא עשה עבודה נהדרת. הוא ראוי ליותר כבוד".

חוסר ההערכה באנגליה הביא למצב שגם בפרמיירליג אין על גרנט קופצים. השנה, הוזכר שמו כמעט בכל פעם שפוטר מאמן. דובר על פורטסמות, סנדרלנד, בלקבורן וניוקאסל, אבל ליפטון שופך אור על רצינות הפרסומים: "השם שלו לא היה גבוה באף רשימה, מלבד פורטסמות. שם, המנהל הספורטיבי (פיטר סטורי) עשה הכל כדי שהוא לא יקבל את התפקיד. שאר הקבוצות לא היו רציניות ולא היה להן כסף בשביל גרנט".

גם בצ'כיה המועמדות ירדה מהר מאוד מהפרק. קלסניצ'קה נזכר: "99 אחוז מאנשי ההתאחדות לא רצו מאמן זר. אמרו שגרנט לא מכיר את הליגה בצ'כיה, לא מכיר את התנאים, לא את הצעירים ולא יכול, מנטלית, לאמן את הנבחרת. עיתונאים ואנשי כדורגל, ביניהם קארל פובורסקי ויוזף קובאנץ', ניהלו קמפיין נגד החתמתו. היו דיבורים, אבל אי אפשר להגיד שהוא היה באמת קרוב לאמן את צ'כיה. אנחנו עדיין לא מוכנים למאמן זר".

אחרי שנה בחוץ, נשאלת שוב השאלה לאן רוצה גרנט לכוון את הקריירה שלו. "הוא רוצה קבוצה באנגליה, אבל הוא היה קצת בררן", מסביר מקורבו של המאמן, פרשן הכדורגל החיפאי איציק אהרונוביץ'. "גרנט לא ייקח קבוצה אם אין לה רצונות ללכת על תארים. כך היה גם בישראל, וזוהי הסיבה שהוא סירב לנבחרת צ'כיה, שאיבדה סיכוי להעפיל למונדיאל. לקחת את סנדרלנד או בלקבורן, בלי לזלזל, רק כדי להגיד שהוא מאמן בפרמיירליג, זה לא האופי של אברהם. הוא רוצה אתגר. קבוצה שתוכל לאיים על הרביעייה המיתולוגית של הכדורגל האנגלי".

סילבר וליפטון סקפטיים מאוד לגבי סיכוייו של גרנט לחזור לאנגליה. "זה פשוט לא יקרה", קובע ליפטון בנחרצות. "הוא צריך ללכת למקום אחר ולהצליח שנה שנתיים בשביל לקבל את ההערכה באנגליה. גרנט צריך לחזור לעבוד והוא יודע את זה. אני מעריך שבקיץ הוא יהיה מוכן להתפשר ולקחת תפקידים". סילבר: "קשה מאוד לעזוב את צ'לסי. באנגליה אין תקדים שמאמן עוזב קבוצה כמו צ'לסי ומקבל את ארסנל, ליברפול או מנצ'סטר יונייטד. בשביל לעזוב לקבוצה גדולה צריך שם ורזומה כמו של מוריניו.

"אסור לשכוח שגרנט הגיע לאנגליה רק בזכות הקשרים עם סשה גאידמק בפורטסמות", ממשיך סילבר. "עכשיו, גם הדלת הזו נסגרה כי גאידמק מוכר את המועדון. גרנט נמצא בבעיה, ככל שעובר זמן רב יותר בו הוא מחוסר עבודה. מה גם שהוא לא הוכיח שהוא מסוגל לעבוד במועדונים עם משאבים נמוכים. בצ'לסי הוא התרגל לעבוד עם כסף גדול. קבוצה קטנה צריכה מנג'ר שיודע להשתמש נכון בכסף ולשמור על הקופה".

הדברים הללו מגבירים עוד יותר את התהיות בעניין ההתנהלות של גרנט. אסור לשכוח שהזמן משחק כאן לרעתו. שנה בחוץ היא תקופה ארוכה בשביל מאמן, שהישגיו בזירה האירופית מסתכמים בעונה אחת. גרנט אולי סבל מחוסר מזל ספורטיבי והתעללות תקשורתית מצד התקשורת האנגלית, אך גם שלושת ה"כמעטים" בצ'לסי יישכחו ככל שהזמן יחלוף. לפיכך, ההתנהלות המפונקת משהו והדרישות הכספיות המוגזמות לא עולות בקנה אחד עם הרצון לחזור לבמה המרכזית.

למרות התחזיות השחורות, אהרונוביץ' סבור שגרנט לא אמר את המילה האחרונה: "יש לו את השם שלו והוא לא מוכן ללכת בכל מחיר לכל מקום. הוא לא צריך יחסי ציבור כי השם שלו עולה באופן טבעי לכל מיני קבוצות באירופה בגלל ההצלחה שלו בצ'לסי". שאלה מתבקשת היא האם בכלל גרנט מחכה להצעה לחזור לנבחרת ישראל. אהרונוביץ' בטוח שלא: "אין סיכוי שזה יקרה. הוא אוהב את העבודה היומיומית של אימון. כמו שאני מכיר אותו, רק בגיל 60-65 הוא ירצה לחזור לנבחרת". עד אז, נמשיך לעקוב.