ניר דוידוביץ', אחד מגדולי השוערים של מכבי חיפה והכדורגל הישראלי בכל הזמנים, הודיע היום (חמישי) על פרישה מכדורגל במסיבת עיתונאים בכפר גלים. דוידוביץ' בן ה-36, שעבר קריירה עמוסת פציעות וגם העונה שותף רק במשחק ליגה אחד בגלל שבר באצבעות היד, ייכלל בסגל למשחק הנעילה מול הפועל תל אביב וצפוי לשחק כמה דקות כדי להיפרד בצורה יפה מהאוהדים. השוער, שהתקשה לדבר בחלק גדול מהאירוע אחרי שדמעות הציפו אותו, עשוי להתמנות למאמן שוערים בקבוצה הבוגרת או במחלקת הנוער.
בפתיחת האירוע הוקרן קליפ ביצועים מרשים של דוידוביץ' מ-18 שנות קריירה, ולאחר מכן התייצב השוער הוותיק אל מול המיקרופונים יחד עם נשיא המועדון יעקב שחר ומנכ"ל הקבוצה איתמר צ'יזיק.
דוידוביץ' אמר בפתח דבריו: "אני מאוד מתרגש. ננסה לסיים את זה כמו שצריך בלי הפסקות. חשבתי אולי לא לרשום ולעשות את זה ספונטני, אבל עברתי פה תקופה ארוכה. ניסיתי להתייחס לכמה אנשים שעשו איתי כברת דרך ארוכה. ביום שבת אני אסיים פרק ארוך ונכבד בחיי, 18 שנה בבוגרים ועוד עשר שנים במחלקת הנוער של מכבי חיפה שבמהלכן זכיתי להרבה חוויות, רגעי הצלחה ואושר, וגם כשלונות וכאב. אני שמח שנפל בחלקי הכבוד לייצג את המועדון מספר 1 בישראל, שעוד בילדותי הערצתי והייתי גאה להיות עם הסמל שלו על החזה. אני שמח שעשיתי את הכול כדי לייצג את המועדון וסחטתי את הגוף עד קצה גבול היכולת".
בשלב הזה פרץ דוידוביץ' בדמעות: "דבר ראשון יעקנל'ה. אני מודה לך ואסיר תודה על כך שטיפלת, דאגת ועודדת ברגעי המשבר והכאב. לעולם לא נתת לי להרגיש לבד. בזכותך מכבי חיפה זה המועדון מספר 1 בישראל. איתמר, לפני כל שיחה חשבתי פעמיים להיכנס בדלת. מכבי חיפה היא הדבר הכי חשוב בשבילך. אני רוצה להודות לצוות הרפואי והמסג'יסטים שדאגתי להם לתעסוקה רבה וזה דרש מהם הרבה כוחות. רוצה להודות גם לאנשי המשק שלא החסירו ממני שום דבר. השחקנים והמאמנים שליוו אותי ובזכותם זכיתי להרבה חוויות ורגעים מאושרים שאקח איתי להמשך הדרך. אני אוהב את כולם. הקהל הנפלא, אין דרך איך להודות לכם. אתם הסיבה העיקרית שגרמה לי לקום כל פעם על הרגליים מחדש. כל פעם שהייתי עולה על המגרש, זו הייתה חוויה אדירה בשבילכם. שמחתי איתכם ובכיתי איתכם בכשלונות. אתם הקהל הטוב בעולם".
דוידוביץ' פנה למשפחה: "ההורים שלי, למדתי מכם להיות צנוע. אבא שלי אמר לי: 'אם אתה עושה משהו, תעשה את זה או שלא תעשה בכלל'. אשתי שעמדה בכל הרגעים השמחים והעצובים, ולא נתנה לי ליפול. מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה זה משפט נכון מאוד. אנשי התקשורת, אני יודע שהייתי פרטנר לא מוצלח, אבל אני יודע שאתם מעריכים אותי. אני מקווה שלא שכחתי מישהו ואם כן אני מתנצל. אני בטוח שמחכים לי עוד הרבה רגעים שמחים בהמשך הדרך והרבה אתגרים שאני מוכן להם".
"התחלתי לשחזר את הדרך מגיל שמונה או תשע", סיפר השוער על הרגשות שליוו אותו בתקופה האחרונה. "צברתי הרבה חוויות וחברים חדשים. גם מהרע ניסיתי לקחת את הטוב וללמוד. כל דבר חיזק אותי. ראיתי בזה אתגר עצום. לא יכולתי לבקש יותר, זה כל מה שחלמתי לעשות כשרציתי לשחק כדורגל. אני גאה במה שעשיתי והכי חשוב שזה קרה במועדון שגדלתי בו".
לשאלה מתי הבין כי הוא פורש, אמר התמנון: "בערך ארבעה חודשים אחרי הפציעה כשראיתי שהדברים לא מסתדרים כמו שאני רוצה, ואני נשאר מוגבל בהרבה תנועות שאני צריך להשתמש בהן, הבנתי שכנראה הזמן כבר לא יעשה את שלו. למרות זאת לא הפסקתי לרגע להאמין, המשכתי להתאמן, ניסיתי לחזור, אבל הגוף שלנו בסך הכול זה כלי עבודה וכשהוא מאותת שזה הזמן להפסיק, צריך להקשיב לו".
דוידוביץ' נשאל אם לא חש החמצה מכך שלא זכה לשחק באירופה, ואמר: "לא צובט לי שלא שיחקתי באירופה. שיחקתי מעל 50 משחקים באירופה ועוד 50 משחקים בנבחרת. ב-90 ומשהו אחוז מהמשחקים הייתי ביכולת שגרמה לי לדעת שיכולתי לשחק שם. מסיבות כאלה ואחרות זה לא יצא, אבל המעמדים שהייתי בהם כמו רבע גמר מחזיקות, שמינית גמר גביע אופ"א והופעות בצ'מפיונס זה משאיר לי סיפוק גדול הרבה יותר".
על רגעי השיא והשפל, אמר השוער הוותיק: "רגעי השיא זה כל דבר שחוויתי אותו בפעם הראשונה, גביע ראשון, אליפות ראשונה, ההגעה לשלב הבתים בצ'מפיונס, קדנציות בנבחרת שנהניתי מאוד מהן וזה היה כבוד גדול ללבוש את הסמל של הנבחרת ולייצג את המדינה. הרגעים הפחות נעימים הם כמובן הפציעות, האכזבה מהמשחק מול רוזנבורג".
על המשך דרכו המקצועית, אמר דוידוביץ': "יש לי את הרצון לתרום, אני רוצה להתעסק באימון שוערים. עברתי הרבה מאמנים ולמדתי מהם הרבה. לכן המקצוע הזה לא זר לי. יש לי הרבה תוכניות לעתיד ולעשות כל מיני דברים, אבל כרגע אני לא יודע איך זה יהיה". יעקב שחר אמר בנושא: "הוא עוד לא פרש, מה אתם רצים? אנחנו אף פעם לא מסתירים שום דבר, ויש להניח שתהיה אינפורמציה, אתם תדעו מה הוא יעשה. אין ספק שאנחנו נהנה מהניסיון והידע שיש לניר".
שחר המשיך ואמר מילים חמות על השוער הפורש: "בברנז'ה שלנו נהוג לומר ששוער זה חצי קבוצה. אין לי צל של ספק שהמשפט הזה מיושם על ידי ניר במהלך כל הקריירה שלו. אני יכול לומר שאם ניר לא היה נפצע, היו לנו עוד כמה אליפויות והיינו מצליחים אולי יותר באירופה. כשניר עלה לבוגרים היה לנו שוער עבר מפורסם, בוני גינצבורג, ומשום מה לא אהבתי שהוא מקבל את הזכות להיות שוער ראשון לפניו. אני מודה פה שזו הייתה אחת הפעמים היחידות בקריירה שהתערבתי וההיסטוריה הוכיחה שלא טעיתי. ניר מהווה דוגמה לספורטאי שנותן מעצמו את הכול לטובת המערכת שבה הוא משחק. הוא יכול להיות דוגמה לא רק לשוערים צעירים אלא לכל ספורטאי שעולה על מגרש כדורגל: מה זו הקרבה, נתינה ורצינות באימונים שמביאה תוצאות במגרש".
הקריירה הארוכה של דוידוביץ'
השוער הוותיק פתח כאמור את העונה בין הקורות ושיחק בשלושת משחקי גביע הטוטו ובמחזור הפתיחה מול מכבי תל אביב (2:1), לפני הפציעה האחרונה שהשביתה אותו מהמשך משחקי העונה. דוידוביץ' סבל משבר באצבעות, אך התקשה להתאושש וסבל מכאבים עזים שהקשו עליו להתאמן.
דוידוביץ' ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת ב-4 בנובמבר 1995 (2:2 עם בית"ר ירושלים) ומעולם לא עזב את המועדון. הוא זכה עם חיפה בשבע אליפויות, שני גביעי מדינה ושלוש פעמים בגביע הטוטו והופיע עם הירוקים בשלב הבתים של ליגת האלופות ושל הליגה האירופית. הוא נבחר פעם אחת לכדורגלן העונה ומחזיק בשיא ממוצע הספיגה הנמוך בכדורגל הישראלי (0.77 שערים למשחק בעונת 2009/10). כמו כן, הוא שיאן עצירות הפנדלים של מכבי חיפה, עם 25 כאלה - 15 בליגה ו-10 בגביע.
השוער רשם 385 הופעות במדים הירוקים, 59 הופעות במסגרות האירופיות, כולל אחת בלתי נשכחת שזיכתה אותו בכינוי 'התמנון' אחרי 0:0 בוולנסיה, 43 בגביע המדינה, 48 בגביע הטוטו ו-51 פעמים בנבחרת ישראל. בהיסטוריה של מכבי חיפה, דוידוביץ' במקום החמישי ברשימת ההופעות בליגה (ראשון בין השוערים ושני בין השחקנים הפעילים אחרי יניב קטן) ואילו בנבחרת ישראל הוא במקום ה-28 ברשימת ההופעות ורביעי בין השוערים אחרי דודו אוואט, יצחק ויסוקר ובוני גינצבורג.