גם צודק, גם חכם

אם תשאלו את אוהדי הכדורגל מיהו המייצג הגדול של הערך "חמדן" במילון, סביר להניח שיצביעו על שמעון גרשון. זהו האיש שלא התחשב במועדון שבו גדל ושהלך תמורת בצע כסף לקבוצה שמייצגת את האנטיתזה המוחלטת של הקבוצה שבה גדל, השחקן שכל פעולה שלו במגרש נשפטת על פי הסכום העצום וכמעט חסר התקדים שהוא משלשל לכיסו. גרשון, כך התבשרנו בשבת, שוב הפגין את הגרידיות המוכרת שלו, כשהיה מוכן לקצץ "רק" 35 אחוזים משכרו. בבית"ר מיהרו להראות בתקשורת שהם מאוכזבים, שהרי אם כולם מקצצים 50 אחוז, חובה גם על הבלם לעשות זאת.

תמיד קל להוציא את גרשון כאיש הרע. כפי שיודעים בהפועל תל אביב ובבית"ר, הוא אדם פרקטי בכל הקשור לעתידו הכלכלי, ופרקטיקה לא מתיישבת עם האמוציות הקשורות במשחק כדורגל. בדרך כלל היא מוציאה אותך לא טוב וחסר מחויבות ונאמנות. אלא שהוא, איש משפחה עם התחייבויות, בסך הכל שואל את עצמו שתי שאלות פשוטות: האם קיצוץ של חמישים אחוז בשכר הוא זה שיציל את הקבוצה מכונס נכסים, והאם סירוב לקצץ בעוד 15 אחוז יכרה סופית את הקבר שיוביל למפרק. התשובה לשאלה הראשונה היא "כנראה שלא", התשובה לשנייה היא פשוט "לא".

בהנחה שהנתונים שנמסרו בתקשורת נכונים, גרשון לוקח סיכון מסוים, כמו כל מי שנשאר בבית"ר וטרם פלט את עצמו מהספינה. בניגוד למיכאל זנדברג וטברטקו קאלה, הוא לא מצא קבוצה אחרת. בניגוד לעידן טל, הוא לא מסכים לקיצוץ גבוה. כרגע, הוא תלוי בין שמיים וארץ, סיטואציה שכבר היה בה בעבר והוציא ממנה את המיטב. הוא משוכנע שהערך שלו בשוק הוא 65 אחוז משכרו הנוכחי, ולכן מסרב לקצץ עוד. במקרה הגרוע מבחינתו, ימצא קבוצה אחרת שתשלם לו חמישים אחוזים מהשכר. אם גם זה לא יקרה, יסכים לבסוף לקצץ כמו כולם. מלבד זאת, חשוב לזכור – כל עוד יגיע לאימונים ויעלה לשחק, הוא מבחינתו יכבד חוזה חתום. ואם הוא יכבד, גם הצד השני צריך לכבד.

אם ניתן לזהות איזשהו סממן בולט בקולות האכזבה של אנשי בית"ר מגרשון, זוהי דרך החשיבה המעוותת של המועדון הזה. זו אותה דרך חשיבה של קבוצה שמחפשת משיחים אינסטנט ונשענת על האמונה שעדיין, גם בשנות האלפיים הציניות, יש שחקנים ומאמנים שיקריבו עבור הסמל.

צורם היה לשמוע את קריאות ההלל לארקדי גאידמק אחרי ההודעה שהוציא לפני שבועיים, לפיה ימשיך לתמוך בקבוצה. צורם, כי אותם אוהדים שרו ביציעים "ארקדי בן זונה" רק מספר חודשים לפני כן. מה שבכלל שימש הוכחה לנבערות הזו היו ההשתפכות וההתרפסות בפני ראובן עטר, אותו מאמן שקראו לעברו קריאות נוראיות לכל אורך העונה, ובזכות אמירה אחת קנה מקום בלבם והפך לבן המועדף. זו המנטליות שם, אמון קונים בנזיד עדשים ומפרים בחצי מחיר.

גרשון מבין את חוקי המשחק. ברור לו שעם השער הראשון שתספוג בית"ר באשמתו תיעלם כל ההערכה שתהיה (אם תהיה) אליו בזכות ה"צעד האבירי" (שממילא לא ייחשב לכל כך אבירי משום שכמעט כולם הסכימו לקצץ), מה גם שעם הערכה לא קונים במכולת ולא משלמים משכנתא. כפי שלא נתן להשפלת ה"למה גרשון" של גאידמק בתחילת העונה לחלחל ולשבור אותו, עכשיו הוא לא נותן לבית"ר את הסוכרייה שלה היא חושבת שהיא ראויה ממנו, ללא שום בסיס. כשמדובר בלעשות עסקים, המשחק בין הצדדים מתנהל במגרש הביתי של גרשון. ושם, אם להסתמך על הניסיון, אל לבית"ר ירושלים לחשוב שהיא פייבוריטית.