חייבים לאהוב את פלייאוף הבייסבול. הוא הסיבה לכך שאנו עוברים את עונת 162 המשחקים הארוכה. כמו בארוחת ערב, אתה חייב לאכול קודם את המתאבן והפלייאוף הוא הרגע בו מגיע האוכל הטוב. המפתח להנאה מהאוכל בפלייאוף הוא הגשה טובה.
באוקטובר, הגשה טובה תמיד תנצח חבטה טובה. היא משהו שלאף מנג'ר לא יכול להיות יותר מדי ממנה. זו בדיוק הסיבה שבגללה הפיליז הפכו עולמות לפני העונה בניסיון לצרף אליהם עוד פיצ'ר זוכה סיי יאנג בדמותו של קליף לי, לתוך רוטציה שכבר כללה אול-סטארים.
מכל מהלכי הפגרה הגדולים לפני העונה, הבאתו של לי הייתה הגדולה מכולם. הפיליז הצהירו משהו בכך שהביאו אותו. מה שהפך את המהלך הזה לכל כך גדול, הייתה העובדה שהם גם הצדיקו את הציפיות מהם לכל אורך העונה. הם השיגו את המאזן הטוב בליגה, 102 ניצחונות ואת ה-ERA הטוב ביותר, 3.02. הם יכולים להראות ל"קבוצות חלומות" כמו מיאמי היט או האיגלס שמעבר לכביש מה זו עבודת צוות וחשוב מכך... איך לנצח.
מומחים השוו את הפיליז לאטלנטה ברייבס של תחילת שנות ה-90 ולבולטימור אוריולס של שנות ה-70 והם בהחלט היו טובים באותה מידה, אולי אפילו יותר. כמו אותן שושלות של הברייבס והאוריולס, הקבוצה של צ'רלי מנואל תישפט לפי הישגיה בפלייאוף, אבל אף אחד לא זוכה בוורלד סירייס בלי כמה מכות בכנף בדרך לשם.
במשחק השני בסדרה מול סנט לואיס קרדינלס, לי כבר החזיק ביתרון של ארבע ריצות ויכול היה להעניק לפיליז יתרון 0:2 משמעותי בסדרה. הוא לא הצליח לשמור על היתרון והקרדינלס השוו ל-1:1. לפתע, הפיליז נתנו למשחק לחמוק מהם, אבל רק תראו את מי הם יציבו לשלושת המשחקים הבאים בסדרה, במידת הצורך: קול המלס, רוי אוסוולט ורוי האלידיי- אין סיכוי שקבוצה אחרת תוכל להעמיד פיצ'רים שינצחו את החבר'ה האלה בשני משחקים מתוך שלושה. זה מה שעמד מול הקרדינלס וזה גם מה שיעמוד מול כל קבוצה שתפגוש את פילדלפיה בפלייאוף הזה.
לא רק שליטה, גם נטרול ההתלהבות
הרבה פעמים שואלים אותי מה ההבדל בין הגשה בעונה רגילה לבין עלייה לגבעה באוקטובר. אין ספק שיותר קשה להיות רגוע בפלייאוף. כל משחק באוקטובר מרגיש כמו יום הפתיחה במרץ. תחושה של התרגשות, ציפייה ושמחה מוכפלת פי עשר. הייתה לי הזכות להגיש ב-11 ימי פתיחה ובשלושה משחקי פלייאוף במדי הקאבס. זו אותה רמת אנדרנלין, משהו לא ייאמן! כשאתה מתחמם למשחק בעונה הסדירה, אתה צריך למצוא את השליטה על ההגשות שלך: הפאסט בול, הסליידר והצ'יינג אפ, אבל אתה לא צריך להתמודד עם ההתלהבות שרצה לך בגוף בפלייאוף. עד שלא חשת את הלחץ הזה, אתה לא באמת יודע אם אתה בנוי להתמודד איתו.
הסדרה בין מילווקי לאריזונה, אותה אני מפרשן ברדיו של ESPN, מראה את כל נושא הלהט הזה בצורה מדויקת. באינינג הראשון של המשחק הראשון, ג'סטין אפטון מאריזונה הצליח לחבוט על ההגשה של יובאני גאייארדו, אבל האאוטפילדר ריאן ברון הצליח לזרוק שחקן שרץ הביתה. אם ברון לא היה מצליח בזריקה שלו, אמר לי גאייארדו אחרי המשחק, אולי המנג'ר היה מוציא אותי מיד.
גאייארדו הוא שחקן דומיננטי ומלא ביטחון, שניצח 17 משחקים במהלך העונה הסדירה, אבל גם הוא לא הצליח לשלוט ברגשותיו בפתיחה. עם זאת, אחרי אותה פסילה שהשיג ברון, המגיש התעלה על עצמו, היה נהדר והשיג ניצחון חשוב מאין כמוהו מול איאן קנדי. פה טמון ההבדל הגדול בין העונה הסדירה לפלייאוף: אותם שחקנים שהגישו כל העונה בצורה מוצלחת ורגועה, נאבקים כעת בניסיון לייצב את הרגשות שלהם.
מרגע שמתחיל הפלייאוף ועד לוורלד סירייס, המתח נבנה יותר ויותר, הרגשות משתוללים עוד ועוד וקשה לשלוט בהם וזה הדבר שאני הכי אוהב במשחקי הפלייאוף.
אני מקווה שתוכלו להצטרף אליי ב-ESPN אמריקה כשאהיה בצוות השידור של גמר ה-AL והוורלד סירייס. אני נהיה לחוץ רק מלחשוב על כיסוי אותם משחקים, אז דמיינו מה הפיצ'רים ירגישו באותם רגעים.
ריק סאת'קליף, אחד מפרשני הבייסבול הבכירים של ESPN, זכה בעבר בתואר הסיי יאנג, הניתן למגיש הטוב ב-MLB. סאת'קליף שיחק בחמש קבוצות בין 1979 ל-1994, והוא חבר בצוות הקבוע של המגישים המסקרים את הפלייאוף והוורלד סירייס.