ראול האדום

"ריאן גיגס נמצא בשיא כושרו, כל מהלך התקפי של מנצ'סטר יונייטד עובר דרכו וברור לכולם שהוא לב הקבוצה", כתב הפרשן הבכיר של ה-BBC, אלן האנסן, בטורו השבועי. "כרגע, אין לי ספק כי מדובר בשחקן העונה". הדברים הללו לא נכתבו אחרי האליפות הראשונה ב-1993, וגם לא בעונת הטרבל ב-1999. בגיל 35, גם ללא הקלילות המפורסמת והתעלולים באגף השמאלי, ריאן גיגס נחשב למועמד המפתיע לתואר שחקן העונה באנגליה.

המקטרגים מציינים כי גיגס פתח בהרכב רק ב-19 משחקים העונה וכבש שלוש פעמים בלבד בכל המסגרות, כך ששמות כמו נמניה וידיץ', מייקל קאריק, אשלי יאנג או סטיבן ג'רארד צריכים להילקח בחשבון לפני שמעניקים לו את התואר. לטענתם, הפרס ניתן עבור העונה הזו בלבד ולא כהוקרה על קריירה מפוארת בפרמיירליג, אך לא מן הנמנע כי גיגס יקבל את הכבוד המגיע לו. אם לא מהעיתונאים בהצבעה סנטימנטלית, אז לפחות מעמיתיו למקצוע הסוגדים לו.

זה אך סמלי שגיגס מוכרז כשחקן עונה פוטנציאלי בדיוק בשבוע בו ראול ניפץ את שיאו העתיק של אלפרדו די סטפאנו והפך למלך השערים של ריאל מדריד בכל הזמנים. השניים, כמו גם אלסנדרו דל פיירו, הם פני הדור המייסד של ליגת האלופות. אלו האנשים שהיו שם כמעט מתחילת דרכו של הפורמט הנוכחי, ועליהם גדלו מרבית חובבי הכדורגל של שנות ה-90. שחקנים אשר הראו מהי דבקות במטרה, שמרו אמונים ויזכרו לדורות כגדולים במועדוניהם, גם אם ברמה הגלובאלית הם יחשבו לנצח כסקנד קלאס.

את השינוי הדרסטי בכדורגל האנגלי ובכלל בענף, ניתן לראות דרך עיניו של גיגס. "הייתי מנקה את חדר ההלבשה, צובע את הקווים במגרש, אוסף קונוסים ומנפח כדורים", נזכר הקשר כשהתראיין בתחילת העונה למייק פטנדן, כתב 'דייילי מייל'. "בעידן הזה הצעירים כבר לא עושים זאת, אלוהים יודע למה. אני חושב שזה שלב שהם חייבים לעבור - זה מחשל, מעניק משמעת ומלמד על כבוד. היום מועדונים חושבים על העתיד וכך נאלצים לשלם לילדים בני 16 שמפתחים שגעון גדלות. כשאני הגעתי, כל מה שרציתי היה לשחק עבור מנצ'סטר יונייטד. כסף לא היווה גורם מבחינתי".

כשערך גיגסי את הופעת הבכורה שלו במדי מנצ'סטר יונייטד, אי שם במרץ 1991, רבים מיהרו להשוות בין הילד הוולשי בן ה-17 לג'ורג' בסט האגדי. החזות המצודדת והשיער השחור, בנוסף לכדרור האבסולוטי, הצביעו עליו מיד כיורש הראוי. "בסט היה קוסם בזמנו, וריאן ידע לעשות את אותם דברים" הסביר קשר העבר של השדים האדומים, פול אינס. "מבחינת יכולת, הם ישארו זהים". גם גארי פאליסטר, בלם הקבוצה בשנות ה-90, נזכר: "כשהצטרפתי לקבוצה וגרתי במלון, לא היה יותר מדי מה לעשות אז הלכתי עם פול אינס לראות משחק נערים. ישבנו לצד אלכס פרגוסון, שהצביע על גיגס ואמר: 'יש כאן ילד שהולך להיות משהו מיוחד'".

בערך באותה תקופה הפציעו במדי יונייטד שחקנים כמו לי שארפ ומאוחר יותר גם דייויד בקהאם, פול סקולס והאחים נוויל, אך אף אחד מהם לא נאלץ להתמודד עם השוואות דומות. בכל התקופות היו שחקנים אחרים שגנבו את הפוקוס, אם זה אריק קאנטונה בתחילה או כריסטאנו רונאלדו בשנים האחרונות, אולם היציבות, השקט והמקצוענות סייעו לגיגס להפוך לגורם משמעותי מכולם, בראייה לאחור. הוולשי צבר לעצמו תארים למכביר והפך לכדורגלן המעוטר בכדורגל האנגלי, הוא היחיד שכבש שער בכל אחת משנות קיומה של הפרמיירליג ואף מוביל את טבלת המבשלים שלה בסיכום 17 העונות. את החותמת הרשמית לעקביות, קיבל לאחר הזכייה בגמר ליגת האלופות בעונה שעברה, כששבר את שיא ההופעות של סר בובי צ'רלטון במדי היונייטד.

"ריאן מעולם לא חשב על הכסף, אלא רק על צבירת עוד ועוד תארים והתקדמות מבחינה מקצועית", העיד אינס. "ככה זה אצל השחקנים הגדולים באמת, אחרי שמונה אליפויות הם מחפשים את התשיעית והעשירית. האש תמיד בוערת". אלן האנסן נזכר בימיו כשחקן כדי להסביר את התופעה: "הוא הולך ומשתבח עם השנים. אני זוכר את עצמי אחרי 14 שנים בליברפול מתקשה לשמור על רעב ותשוקה. אף אחד לא יודע עד כמה זה קשה להחזיק מעמד לאורך זמן ברמות הללו. הוא זכה בכל כך הרבה תארים, שבר את שיא ההופעות של צ'רלטון ועדיין מגיע באותה אינטנסיביות לכל משחק". שלל התארים שאסף גיגס השכיחו את ההקבלה לבסט, שנבואתו מן העבר – "יום אחד יגדירו אותי כעוד ריאן גיגס" – לא נשמעת הזויה כיום.

על אף היותו במרכז הבמה במשך שני עשורים, על ריאן גיגס האדם ידוע לנו מעט מאוד. שמו נקשר בפרשיית הכאת חברתו בסמוך למועדון לילה בסוף שנות ה-90, אך גם מזה הצליח להתנער ובסך הכל מקפיד הקשר להציג תדמית ציבורית נקייה. יש לציין כי בתחילת הקריירה היה גיגס פלייבוי רציני, כיאה למי שמושווה לג'ורג' בסט. הוא יצא עם כוכבניות ופניו עיטרו את עמודי הצהובונים חדשות לבקרים, "עד שבא בקהאם, לשמחתו של גיגסי, וגזל את אור הזרקורים", כפי שהציג זאת חברו לקבוצה באותם ימים ומנג'ר וויגאן כיום, סטיב ברוס. "למרות הכל, הוא ידע להתמודד עם עובדת היותו סופרסטאר בצורה הטובה ביותר". גיגס מאשר: "גדלתי לעיני הציבור וחוויתי סוג של הלם תרבות. בסופו של דבר הבנתי שאני צריך להתיישב".

את הצורה המוצלחת בה השתחרר מעול הפרסום, ניתן להקביל לדרך בה התמודד עם הגזענות ממנה סבל בילדותו, בשל היותו בן לאב שחור. "אבי היה שחקן ראגבי מוכר ורבים התעמרו בי בבית הספר רק על רקע צבע עורו", סיפר גיגס. "זה לא נעים ולא הייתי מאחל זאת לאף אחד. דרך ההתמודדות שלי הייתה לשמור זאת לעצמי, אפילו להוריי לא סיפרתי. הייתי ילד שקט וביישן, והסיפור הזה גרם לי להרגיש שונה כי זה מנע ממני להשתלב עם הילדים האחרים".

בניגוד לתקופת הילדות, ככדורגלן ידע גיגס להיפתח וליצור קשרים עם אנשים שסייעו לו להפוך לסוג השחקן שהוא היום. "היה לי את המזל ליהנות בתחילת הקריירה מתמיכתם של שחקנים כמו בריאן רובסון וסטיב ברוס", אמר לאחרונה. "הם תמיד ידעו לתת כתף ולהגיד מילה טובה כשהיה לי משחק חלש או כשהמנג'ר נזף בי. זה מה שאני מנסה לעשות עכשיו עם הצעירים שלנו".

לא רק חבריו זוכים למילה טובה, אלא גם יריביו על המגרש. לאחר שכיכב ב-1:4 של יונייטד בגביע נגד דרבי קאונטי, ניגש גיגס לקשר היריב רובי סבאג', שותפו בעבר בנבחרת וויילס, החמיא לו על צורת המשחק ואיחל בהצלחה. סבאג' התרגש: "הוא מדהים, מבחינתי הוא שחקן העונה. הוא חי נכון והרוויח את הזכות להיחשב לסופרסטאר. אם הוא היה משחק עבור אנגליה, אולי זה היה נראה אחרת עבורה. חבל שהוא לא זכה להופיע בגביע עולמי לפחות פעם אחת". סבאג' שם את האצבע על הנקודה הבינלאומית, אולי הנקודה הכואבת בקריירה של גיגס, אבל גם זו שאיפשרה לו להתמיד לאורך השנים ולנוח בחודשי הקיץ בזמן שחבריו מתרוצצים על המגרשים במדי הנבחרות.

את המחמאות העונה קוצר גיגס כשהוא מחליף תפקידים, סוגר חורים ולעיתים מהווה את הערך המוסף מהספסל. במשחקים מסוימים הציב אותו פרגוסון במרכז השדה ולעיתים כסוג של חלוץ, כפי שקרה במשחק הגביע האחרון. על המהירות שאבדה לה עם השנים, מחפה קשיחות מפתיעה, אינטליגנציה גבוהה וקריאת משחק מרשימה שמאפשרת לו לשלוט ברסן המשחק ולנווט את התקפת יונייטד. "אני חושב שהוא בשיא כעת", העיד פרגוסון על השחקן אותו החתים בגיל 14. "יש שחקנים שמגיעים לקצה גבול היכולת בגיל 28 ואז מתחילים בנסיגה עד לפרישה בגיל 33. אצל ריאן זה אחרת, הוא נמצא בשיא כבר זמן רב ורק הולך ומשתפר. כך נראה שחקן שמתמיד לאורך שנים ומסגל למשחקו איכויות נוספות וניסיון בשפע".

הכושר הנהדר של גיגס לווה כמובן בחתימה על חוזה חדש, המאריך את שהייתו על כר הדשא באולד טראפורד בעונה נוספת. האוהדים התמוגגו מהעובדה שיזכו להנות מגיגסי גם ב-2010, ועוזר המאמן מייק פילן הצטרף למברכים. "אם יש מישהו שראוי לחוזה חדש, זה ריאן גיגס", פירגן מי שהיה שחקן סגל השדים האדומים כשגיגס הצעיר הצטרף לקבוצה הבוגרת. "הוא עושה שירות נהדר לכדורגל וליונייטד בפרט, מתאמן בצורה פנטסטית, תורם על המגרש ולדעתי הוא נהנה כעת מכדורגל יותר מאי פעם".

לאחר שערו הראשון העונה בליגה, בניצחון 0:1 על ווסטהאם - שער שהחזיר את כולנו עשר שנים לאחור, לאותו סלאלום נהדר שהסתיים ברשת העליונה של דייויד סימן וארסנל בגביע – ניסה להסביר גיגס את השינוי העובר עליו לעת זקנה. "עם שחקנים נהדרים לצידי, אני לא צריך לרדוף אחרי המגנים כפי שהתרגלתי בעבר", אמר. "אני תורם מניסיוני ומנסה להפוך את האחרים לטובים יותר". "יש לו את היכולת לעשות זאת", הסביר קרלוס קיירוש כבר בעונה שעברה. "אינטליגנציית המשחק הגבוהה מאפשרת לו להתרגל בקלות לכל תפקיד, אפילו בתור מגן שמאלי הצבנו אותו. אבל צריכים לזכור שמדובר באחד משחקני הכדורגל הנדירים והמיוחדים שיש. הוא מסוגל לשחק גם בתוך תא טלפון ועדיין למצוא את הפרצה כדי לעבור, בלי קשר לכמות השחקנים שיהיו שם כדי לעצור אותו".