ההעברות הכי מסוכנות בליגת העל

הרמוני איקנדה, הפועל תל אביב: דברים זולים, עולים ביוקר. איקנדה הוא שם קוד להרבה מאוד שחקנים מוזרים עם שמות מעט מוזרים שהגיעו להפועל תל אביב פושטת היד. כולן העברות מסוכנות באותה מידה, אבל הראשון לחטוף עלול להיות הזר שפעם, מספרים הסוכנים שלו, התאמן במילאן. בבית"ר ירושלים ראינו במעט הדקות ששיחק קשר מבולגן, שייתכן שבתנאים אחרים באמת יכול לפרוח. אסור לזלזל בו לרגע. אבל עברנו מספיק תקופות צנע בהפועל תל אביב בשני העשורים הקודמים כדי לזכור את האמת הכואבת במקרים כאלה: במועדון בכיר כזה, שחקנים לא שלמים שמגיעים בצורה הזו עלולים לעזוב באותה הדרך.

סטיבן כהן, הפועל חיפה: סטיבן כהן הוא בדרך כלל ראי של הקבוצה שהוא משחק בה. כשהקבוצות מסודרות והמאמן שלו יודע להפעיל אותו בשכל ומשמעת, כהן מתגלה כקשר לא רע בכלל. לא כובש מספיק, לא נוצץ מספיק, לא מהיר מספיק, אבל לא רע בכלל. את חבית חומר הנפץ הזו ראובן עטר לקח איתו להפועל חיפה רק כדי לעבור את אותו תהליך. אם עטר יעשה קאמבק אדיר בקבוצה בה שיחק בשנות ה-90, כהן יהיה אחד הברגים החשובים. אבל יש סיכוי לא רע בכלל שחבית חומר הנפץ הזו תתפוצץ במועדון הלוהט שהפועל חיפה הפך להיות, על מחאת האוהדים, סימני השאלה הגדולים בנוגע לאצטדיון החדש והמיני מהפכה ארגונית ומקצועית שמתחרשת תחת עטר.

יוסי דורה, הפועל עכו: עוד קבוצה שעוברת מהפכה, עוד קשר שעלול לסמל את ההצלחה שלה או הכישלון. במקרה של הפועל עכו, הסגל עמוס בלא מעט שמות מעניינים שיכולים להתחבר לקבוצה מעניינת, אם אלון חרזי יתגלה כמאמן מעניין באמת בקבוצה לא מעניינת בכלל. ציון צמח הגיע, יובל אבידור הצפין גם כן, חמדי סליחי נשאר בינתיים, אמיר האדז'יץ' המבטיח הגיע כדי לחזק אותו, ויוסי דורה הוא שחקן ראוי שיכול להדביק את כל החבורה הזו. אבל באותה מידה גם לפוצץ. דורה מזוהה עם הפועל חיפה ויש מספיק גורמים ודם חם בוורידים כדי שיזכירו לו זאת.

בוריס קליימן, בית"ר ירושלים: לבוריס קליימן מצפה קרב בלתי אפשרי מול הקארמה. הקארמה של אריאל הרוש האדם והעוול הנוראי שנגרם לו הקיץ. בכדורגל יש מנגנון צדק בלתי נראה ומשהו בבטן מרגיש שהאוהדים שהפנו מחדש את גבם להרוש והבעלים אבו-אלי טביב לא יבואו על סיפוקם. דבר שני, יש את הקארמה של אריאל הרוש השוער, שגם לו לקח מספר שנים להפוך לשוער רציני באמת שמסוגל לעמוד בין הקורות בטדי. ודבר אחרון, יש הקארמה של קליימן עצמו, הקארמה הרעה שרודפת אותו וגורמת לו להיות בדרך כלל במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, בגיל הלא נכון. עם מאמן שהיה שוער וסגל שאסור לזלזל בו בכלל, קליימן עוד יכול להצליח. הגיל, הקארמה כמובן, חוסר המוכנות וחוסר הצדק שמלווה את הסיפור הזה נראים כרגע חזקים יותר.

עמית בן שושן, מכבי נתניה: מכבי נתניה היא אחת החידות הגדולות של העונה הקרובה. מה שנראה בתחילת הקיץ כמו סיפור גדול בהתהוות, מתחיל להריח כמו בלון עם יותר מדי אוויר. בן שושן הוא דוגמה קלאסית לסוג השחקנים שיוסי מזרחי בונה איתם קבוצה: שחקנים על בטוח, שחקנים שהוא מכיר. אלא שבמקרה של בן שושן, חשוב להכיר גם את הפרטים המדויקים מעבר לשם הגדול. מעט מדי גולים. מעט מדי תוצרת, מעט מדי תשוקה, מעט מדי גיוון במשחק. אם המכונה של יוסי מזרחי תמשיך לתקתק בליגת העל אחרי העונה המוצלחת בלאומית, בן שושן יכול להיות בורג מצוין. אבל אם לא – אנו עלולים לגלות מחדש למה במכבי נתניה תמיד אוהבים יותר שחקנים נוצצים ומרגשים על פני ברגים אדישים ולא מספיק יעילים.

חמש ההחתמות הטובות של הקיץ: איזו הכי טובה?

כשאיל ברקוביץ רצה בתחילת הקיץ את שובל גוזלן, זה נראה כמו שידוך משמים. שחקן העתיד של מכבי חיפה, שלא ברור מדוע בכלל הושאל, פוגש את המוח הכי מטורף שיצא ממכבי חיפה, ויכול להדליק אצלו גפרור שיגרום לו ללכת בדרכו של הקוסם. אבל אז דמארי עזב, ואיתו רוב הפאסון שליווה את הפועל תל אביב של השנים האחרונות. התוצאה: כל עול ההתקפה בקבוצה הכי חבוטה של הקיץ נופל על חלוץ יותר מדי צעיר, מוכשר ככל שיהיה.

יש עדיין תקווה שהחיבור עם גילי ורמוט יספק לגוזלן בלון חמצן ראוי כדי לנשום מספיק אוויר בסיטואציה הזו, וכמות הדקות והלחץ להוביל מועדון בכיר הם דברים שיכולים בהחלט לתרום לו. אבל מה זה יהיה שווה אם בסופו של דבר כל הכאוס בהפועל תל אביב יתפוצץ על ילד שלא יוכל לעמוד בהדף? הדף, אגב, שיכול לפגוע קודם לכן בפטרון שלו.

דור מלול הוא אחד השחקנים עם הכי מעט מזל בליגת העל. כישרון יש דווקא בשפע, אבל מרגע שהפכו אותו למגן ימני הוא עדיין מחפש את עצמו. אחרי הפציעה הקשה והעונה הנוראית בבית"ר, גם עקבות הרגעים המוצלחים שעוד היו לו אבדו. עם כל אלה אלישע לוי הולך להתמודד העונה. אם יש איש מקצוע שאתה רוצה שיטפל בבעיה כזו, זה אלישע לוי. עם הכוונה נכונה, הוא יכול להפוך את מלול למגן שהוא מחפש ולקבל ממנו לא מעט עומק בעמדות אחרות בקישור.

אבל איכשהו סיפור הביש מזל של מלול מרחף כל הזמן באוויר, מאיים לתקוף מחדש, בטח כשהוא מגיע לקבוצה עם כמות ציפיות ענקית, באחת העמדות עם הכי הרבה חסרונות בקבוצה, ושחקן בית ותיק שיש לו מספיק כוחות ורצונות להשתלט מחדש על חולצת ההרכב.

מתן אוחיון היה בעונה שעברה אחד הבלמים הכי טובים בליגת העל. סופסוף ראינו שהברווז שניסו למכור לנו באשדוד הוא לא באמת ברווז, ומדובר בכדורגלן מצוין עם מגוון יכולות בהגנה. אבל זה היה בקרית שמונה. בקבוצה שבה כמעט כל אחד פורח. במכבי חיפה אתה לא יכול להיות רק מתן אוחיון כדי להצליח, אתה צריך יותר. אתה צריך כריזמה, אתה צריך מרפקים, אתה צריך חוסן מנטלי, והלוואי שאת כל אלו נמצא אצל אוחיון גם באצטדיון סמי עופר רחב הידיים.

אלא שתנאי הפתיחה לא רק עומדים לזכותו של אוחיון. המתחרים על חולצת ההרכב כבר שולפים ציפורניים, וההיסטוריה של שחקנים שהגיעו מוקדם מדי למכבי חיפה עלולה לשלוח הודעת תזכורת. הטקסט כבר מוכן: מה, לא ראיתם בעונה שעברה שלא כל שחקן שהיה מצוין אצל איזי שרצקי יכול לשחק באותה צורה אצל יעקב שחר?

זאב חיימוביץ' הוא שחקן שיכול להטעות אותך. במבנה הגוף הוא נראה לך כמו הבלם הכי טוב שיש בישראל, אבל איכשהו ההבטחה הזו לא עמדה במבחן המציאות כמעט באף קבוצה שבה שיחק. ייאמר להגנתו של חיימוביץ', שלא תמיד באשמתו. פעם הוא שיחק בקבוצה חסרת ניסיון שנועדה לרדת ליגה, פעם הוא סבל מהשכונה שנקראת הכדורגל הישראלי, אבל זה כבר לא משנה. עם גיליון כזה אתה לא מגיע לבית"ר ירושלים ניסיונית כמו בית"ר ירושלים 2014. כמו במקרה של קליימן, לחיימוביץ' יש מאמן שיודע לתכנן משחק הגנה ולא רק לדבר על זה באוויר.

אלא שאותו מאמן חייב לזכור שחיימוביץ' הגיע אליו ככה גם באשמתו של השחקן. שחקן שנוטה לטעות, בלם שסובל מאטיות וקבלת החלטות לא נכונה במגרש. בבית"ר ירושלים כל פנדל וכל פאשלה הם הרבה יותר רועשים מכל מועדון אחר. זו בדיוק הדרך שבה אשליות כמו חיימוביץ' עלולות להתפוצץ. הוא, האמת, כבר רגיל.

עמרי קנדה לא צריך לשחק כדורגל בליגת העל, לדעתי האישית לפחות. ההיסטוריה הבעייתית שלו, לתפיסתי, מזמן כבר היתה צריכה לקבוע זאת כעובדה בשטח, אבל בכל עונה מגיע לו המאמן שחייב בדיוק מגן ימני והוא מאמין שיוכל לסדר את הראש של קנדה. יוסי מזרחי עשה זאת בעבר עם מקרה קשה כמו אמיר גולה, אבל גם הוא יודע בתוך תוכו איזה סיכון ענק הוא לוקח על הקבוצה שלו עם הבאתו של השחקן שלא מבין עד הסוף איפה הוא טועה ומה הוא צריך לתקן.

כי לא משנה בכמה פרשיות קנדה היה מעורב, הוא עדיין לא יצר את הרושם שהוא שחקן בוגר מספיק כדי לבקש חרטה. כמו אדם שרוצה להשתנות. קנדה מתנהל עד עתה כמי שרוצה שהכול יעבור לו מעצמו. וכשהוא רואה שזה מצליח לו, שהוא תמיד מוצא חוזה, אין באמת סיבה לעבור טרנספורמציה מלאה. יוסי מזרחי לוקח כאן את אתגר חייו, שעלול בסיטואציה לא מופרכת בכלל להפוך לטעות חייו.