"בקצב הזה, גם כשאהיה בן 40 תהיה לי אפשרות לשחק פה"
זה הרי כל כך מתאים לגילי מוסינזון לפרוש לחודש מאליצור אשקלון ולחזור, אולי, בחודש הבא. ואולי בכלל לא. בין אם יילך ובין אם ישוב, מוסינזון שוב סיפק את הסחורה. הוא שוב הפך את הליגה המשעממת, המנוכרת והזרה הזו לקצת יותר מעניינת. לכן העזיבה שלו, אם וכאשר, מעציבה בדיוק כמו העזיבה של אפי בירנבוים. במיוחד בליגה שבה חסרים אנשים עם פנים.
הפורוורד ההזוי של אשקלון ספר העונה 10 משחקים, בשבעה פתח בחמישייה, והוסיף 3.8 נקודות לערב. שתי הופעות אדירות סיפק מוסינזון העונה. 13 נקודות ב-14 דקות בהפסד לנתניה, וחמש עבירות בפחות משלוש דקות מול קבוצת האם הפועל תל אביב. ברור.
האיש רב פעלים, ואת פסק הזמן הוא לקח בין היתר כדי להקדיש זמן רב יותר לילדודס ולפוליטיקה. ארץ חדשה, המפלגה המסקרנת של אלדד יניב, נתנה לו את המקום התשיעי ברשימה. מוסינזון בעצמו מראיין את יניב בסרטון השני של "השיטה", שרץ ביוטיוב. הבחור פעיל חזק ברשתות החברתיות. תמונות של דשא, כלבים שחורים וים עולות לאינסטגרם, סטטוסים חמודים ומעצבנים פוקדים את הפייסבוק. "מה רע לנו בלהתכתב?", שאל אתמול. "הכי 2016".
ביקש, קיבל.
Oren Josipovich: איך לעזאזל מישהו שלא שיחק בליגה הבכירה מ-2009, חוזר אחרי הפסקה כה ארוכה ומגיע להיות בחמישייה של קבוצת בליגת העל? מה זה אומר עליך ומה זה אומר על הליגה?
Gili Mosinzon: הדבר הכי חשוב זה החיבור עם המאמן, ועדי (אזולאי) נתן לי אור ירוק והרבה ביטחון. ההחלטה היתה משותפת עם מינימום ציפייה. ידענו איך זה מתחיל ולא איך זה מסתיים. אבל זו החלטה אמיצה, גם מבחינת הברכיים לא ידעתי אם הן יחזיקו מעמד. גם פה הופתעתי לטובה. רופאת המשפחה שלי המליצה לי לעסוק בפעילות גופנית. לשיטתה, פעילות גופנית מגבירה את סרקולצית הדם, ומעלה את רמת איכות החיים. גם זה היה שיקול בחזרה למגרשים, וגם רציתי שהילדים שלי יראו אותי משחק.
לגבי הליגה, אני לא יכול לומר שהיא התחזקה. יש הרבה ישראלים כישרוניים אבל ההרגשה היא שריבוי הזרים רק מונע מהכדורסל הישראלי להתקדם. בקצב הזה, גם כשאהיה בן 40 תהיה לי אפשרות לשחק פה. הרמה רק יורדת ולאף אחד אין את האומץ לצעוק שהמלך עירום. ניר אלון, יו"ר ארגון השחקנים שהוא אדם נחמד והיה שחקן לא רע, רק פוגע במעמד השחקן הישראלי עם ביטול החוק הרוסי. גם בנושא הכי חשוב - של המיסוי - לא זז דבר. העיקר שיש בורקסים בישיבות של ההסתדרות, ואנחנו אלו שבסוף אוכלים את הלוקש של ניר אלון.
Oren Josipovich: אתה חוזר אחרי שנים, והמשחק הראשון דווקא מול הפועל תל אביב. ואתה יוצא בחמש עבירות תוך שתי דקות.
Gili Mosinzon: ההתרגשות החלה הרבה לפני שהמשחק החל. כשעליתי על הפרקט הייתי בסוג של זון. קשה לי לומר שהייתי מרוכז, בלשון המעטה. ואז עבירות - לפחות חמש. חבל שנגמר מהר כל כך.
Oren Josipovich: אמרו שעשית את זה בכוונה כדי לא לשחק נגד הפועל.
Gili Mosinzon: השאלות לגבי עבירות מכוונות כדי לא לשחק מול הפועל מופרכות מיסודן. חזרתי כדי לשחק, לא כדי לא לשחק.
Oren Josipovich: אין מה לעשות אתה חייב להודות שחמש עבירות בשתי דקות זה מעניין.
Gili Mosinzon: חמש עבירות זה באמת מעניין, השאלה את מי.
Oren Josipovich: בעצם - באופן עקום והזוי - קאמבקים יפים כמו שלך יכולים להרוס לשחקנים הישראלים הצעירים, וזה נורא. צריך להיות מקום לכולם, על חשבון הזר. זו נהייתה ליגת קולג'ים. אנשים באים לשנה-שנתיים, אתה לא מכיר אותם ולא תכיר אותם.
Gili Mosinzon: מה זאת אומרת?! כשאני הגעתי לאשקלון הם לא ניצחו משחק אחד. את מי החלפתי? את דיימון פיטרסון. בן כמה דיימון פיטרסון? 44. בן כמה אני? 34. עד שהשיטה לא תשתנה, העסקנים ימשיכו להוביל את הכדורסל למחוזות פחות טובים. יש מקום גם לקאמבקים מרגשים וגם לקידום צעירים. אני הכי בעד השחקן הישראלי הצעיר. בשורה התחתונה, עד שלא נפעל לתקן את האפליה כנגד השחקן הישראלי בעיקר בנושא המיסוי, עדיין יהיה שווה לקבוצה להביא זר ב-100 אלף דולר מאשר ישראלי ב-60 אלף, ופה קבור הכלב.
Oren Josipovich: יכול כבר לבחור את הרגע הכי רע בכדורסל והרגע הכי טוב?
Gili Mosinzon: הכי טוב - מלך הסלים הישראלי. הכי רע - שלא סיימתי מלך הסלים הישראלי בכל עונה.
Oren Josipovich: הרבה התייחסו לחזרה שלך כגימיק, כקוריוז. איך אתה רואה את הדברים?
Gili Mosinzon: אכן, החזרה שלי היתה קוריוז. כשהגעתי, אליצור מכללת אשקלון היתה במקום האחרון בלי ניצחונות .היום לקבוצה יש חמישה ניצחונות. קוריוז חמוד שמביא ניצחונות הוא הקוריוז הטוב מכולם.
Oren Josipovich: אז למה להפסיק?
Gili Mosinzon: הפסקתי עכשיו גם כי המו"מ עם אשקלון נפל על הקטע הכספי, וגם בעקבות עיסוקים ועסקים שונים שלי. אני אב לתאומים שכל הזמן צריך לחשוב איך אני צולח את החודש, ומתמרן איפה שצריך לתמרן. חשוב לי לציין שהכל נעשה בתיאום עם האנשים הנפלאים באשקלון, ולא מן הנמנע שאשוב לשחק עוד העונה באליצור.
Oren Josipovich: והפוליטיקה.
Gili Mosinzon: ארץ חדשה זה הפרויקט הכי מרגש שהשתתפתי בו. יש דיבור חזק על כך שאלדד יניב, רני בלייר ומירב דוד בטוח נכנסים לכנסת, וכנראה שאף יותר מכך. המחאה שהביאה חצי מיליון איש לרחובות לא נעלמה.
Oren Josipovich: אתה מקום תשיעי ברשימה. גם אם 2-3 נכנסים לכנסת, מה התפקיד שלך?
Gili Mosinzon: ארץ חדשה היא מפלגה, תנועה וחזון שהגיע בשביל להישאר. גם לאחר הבחירות יש מספיק עבודה (לצערי) ואני כבר מודיע לך שגם אחרי הבחירות אתה תראה אותנו ברחובות, במשרדים של הטייקונים, בפייסבוק וביוטיוב.
Oren Josipovich: איך יום שלך נראה עכשיו?
Gili Mosinzon: אני אב במשרה מלאה עם בחירות היסטוריות בעוד שבוע, כך שכולי מתועל כרגע לטובת ארץ חדשה. דבר איתי אחרי שאלדד יניב יהיה ח''כ.
Oren Josipovich: מה יותר גדול - להיכנס לכנסת או דאנק בדרבי?
Gili Mosinzon: להיכנס לכנסת ולדפוק דאנק במשחק הח"כים בדרבי מול הליכוד.
Oren Josipovich: אם אתה בדרך לפוליטיקה, למה לא להיות בפוליטיקה של הכדורסל?
Gili Mosinzon: אני כבר מזמן בפוליטיקה של הכדורסל. גבר, אני חושב שאתה יכול בקלות לפתוח משרד בילוש.
Oren Josipovich: בילוש? הלוואי. נשמע מעניין.
Gili Mosinzon: לגמרי. חסמבה חסמבה חסמבה.
***
תגובת יו"ר ארגון השחקנים, ניר אלון: "הייתי שמח אם גילי היה לומד את העובדות טוב יותר לפני שהוא יוצא בהאשמות. גם ארגון השחקנים ואנוכי לא חפים מטעויות. בכל מקרה, אשמח אם גילי יהיה פעיל בארגון שלנו".
***
בחזרה אלייך לאולפן, שרון
כשברשות השידור בחרו למנות את שרון פרי למחליפה של דני דבורין ב"שירים ושערים", הרבה אנשים הופתעו. בתוך הרשות ומחוץ לה. אחרי מקרה יורם ארבל, שוב הביאו "מישהי מבחוץ", והדבר הכעיס גורמים שונים. חוסר ודאות שרר גם בקרב מאזיני התוכנית. במדינה שבה אוהדי הספורט מביעים תרעומת (לעתים רבות צודקת) בלתי פוסקת על מספר רב של שדרים ופרשנים, הצפי היה שברגע שפרי תתחיל לדבר אל תוך המיקרופון, ההקטנות והתהיות יצוצו במהרה.
דווקא על רקע דברים אלו, אפשר להכריז מדובר בהצלחה מסחררת. שרון פרי נעימה, שולטת ומנווטת היטב את השידור. היא סבלנית כשצריך, ותקיפה כשצריך. והכי חשוב לפחות לפי ההתחלה - המגרשים קיבלו בחזרה את הכבוד הראוי להם. "עם כל הכבוד לז'וז'ו אבוטבול ולי, אנחנו הרבה פחות מעניינים ממה שקורה על הדשא", אמרה פרי השבוע. ועם כל הכבוד לז'וז'ו ולשרון, היא כל כך צודקת. "כשאוהד תקוע בפקק בשבת", הוסיפה, "הוא רוצה לשמוע מה קורה עם הקבוצה שלו, ולא דיבורים באולפן".
פרי מספרת על פידבקים טובים, חיוביים, מהמערכת ומבחוץ. "אנשים רגילים לשמוע את דני כל השנים", היא מודה, "אבל אני לא מרגישה שנכנסתי לנעליים של אף אחד. רק לשלי. דבורין הביא את מי שהוא ואני את מי שאנחנו. ואנחנו יום ולילה".
השדרית, שמנחה גם את תוכנית סיכום המחזור בטלוויזיה, "בועטים", הרגישה טוב מאוד את הפוליטיקות הפנימיות בערוץ. "לא היה קל בהתחלה, וזה לא היה קשור אליי אלא לכמה אנשים שחשבו שיתמנה מישהו אחר מטעמם. פתאום הביאו מישהו מבחוץ. לא יודעת מה עובר בלבו של אדם, אבל לפי מה שאומרים לי, אנשים מרוצים. אמרתי מלכתחילה, לא באתי למלחמות. קראו לי לעבודה, ואני באה לעבוד".
אז מה כן היא מביאה איתה? "גישה אחרת, זרימה", היא אומרת. "למשל, החלטתי שאני לא רוצה מוסיקה בתוכנית. 'שירים ושערים' זה רק שם, לא צריכים להיות שירים. יש שערים, יש משחקים, יש התרחשויות. עד עכשיו הצלחתי לא להשמיע אפילו שיר אחד. יש רשימה של 20 שירים במחשב, ואני לא מוכנה לשים אותם. האקשן בחוץ, לא באולפן".
אם כבר אולפן, אז לטענת פרי, הדינמיקה עם חבריה לסט ז'וז'ו אבוטבול ומירי אליקים בסדר גמור. "אני עובדת עכשיו על להכיר את כולם. אני בגישה של 'כולם שווים', מי שיש לו משהו לומר, המיקרופון פתוח. אני מסתדרת מעולה עם ז'וז'ו, הוא ממש חמוד". פרי, ברוב המקרים, שולטת בחומר. לצד חוסר הבנה לא משקף בפרשת דוד רביבו (באולפן תהו איך שחקן בכושר כזה טוב לא פותח, כשהאמת היא שרביבו חלש כבר שבועות), באה התמצאות עניינית במצב הרוח בעירוני רמת השרון. "התכוננו לזה", אומרת פרי על פרשת מנחם קורצקי. "יום לפני כן כבר התקשר בני פייסיק ואמר שיש בלאגן ונתן לי רקע, וכך טיפלנו טוב במצב. אני חיה את הכדורגל הישראלי. עם הקפה בבוקר כל האתרים כבר פתוחים, ואני קוראת הכל. הכל".
אז מה דעתך על הכדורגל הישראלי? "שאלה טובה", היא מושכת זמן, "זה מה שיש לנו, וזה הכי טוב שיש. אני חולה על הכדורגל שלנו. אנשים יכולים לדבר רע על מחר, אבל כשהקבוצה שלי משחקת, אין דבר חשוב מזה?". מי הקבוצה? "מכבי חיפה". איזה סקופ. רק שתמשיך ככה.
***
הספירה לאחור - הקרחות הכי טובות בכדורגל
קשר נבחרת בולגריה לשעבר, יורדן לצ'קוב, נשפט ביום שני לשנתיים בכלא על תרמיות פוליטיות כראש עיריית סליבן. לפי הדיווחים, לצ'קוב נמצא אשם בקיום עסקאות לא כשרות הנוגעות למערכת המים והביוב של העיר.
ומכיוון שלצ'קוב - שהיה שותף לפיינל פור הבולגרי ב-94' - נכנס אל בין הסורגים, חייבים לרענן את רשימת חמש הקרחות הכי טובות שאי פעם שיחקו כדורגל. למען מניעת נאצות, נחזור ונדגיש: הקרחות הכי טובות, לא בהכרח השחקנים הכי טובים. ברשימת הכמעט נמצאים: אלפרדו די סטפאנו, אריאן רובן, יאפ סתאם, רוברטו קרלוס, בובי צ'רלטון, ג'אנלוקה ויאלי, גז'גוז' לאטו, איבן דה לה פניה, טימורי קצבאיה ושלמה אילוז. הצעות נוספות יתקבלו בברכה.
לבחור יש 45 ימים להגיש ערעור. אני הייתי נותן לו חנינה, בהסתמך רק על הרגע הנפלא הזה.
5 ווין רוני. השתלה, לא השתלה, קירח זה קירח. תשאלו את אנדרה אגאסי והפאה המפוארת. החלוץ האנגלי של מנצ'סטר יונייטד נכנס לרשימה למורת רוחו ולמרות שלאחרונה נראה שהטיפולים הצליחו והפדחת נעלמה כמעט לחלוטין. מאז שנצפה לראשונה, בגיל טיפש עשרה באברטון, רוני כבר היה מקריח. ארבע אליפויות, צ'מפיונס ואפילו שער אתמול עם יונייטד בטח עוזרים לאגו, וכשאתה אחד החלוצים הטובים בעולם, אז פתאום גם טיפולים נגד התקרחות שתמיד נראו כמיתוס עובדים יופי. העונה, גם יונייטד עובדת יופי.
4 אסטבן קמביאסו. הקשר הארגנטינאי המתוחכם סוף סוף קיבל עצה טובה והוריד את העסק לגמרי. אליפות עם ריאל וחמש עם אינטר, טרבל מושלם בעונת 2009/10, הכל טוב ויפה. אבל מה שהלך לבחור על הראש היה קשה לצפייה, במיוחד אחרי האוכל. הוא ניסה להלוות מהצד, ניסה פלומה מכוערת, לפני שהתפשר על מראה ה"דוקטור איוול". ולצד הקנטות, היו ויש הרבה מחמאות. כמו זו של "יורוספורט", מהתקופה שהמיוחד עוד קטף תארים בסן סירו במקום לריב בחדרי הלבשה: "אין שום דבר זוהר בארגנטינאי הקירח, אבל הוא הלב של אינטר. בדיוק השחקן שמוריניו אוהב".
3 פביאן בארטז. חלק מהנבחרת האגדית ואחת המקריחות בהיסטוריה. פרנק לבף, ליליאן טוראם, פטריק ויירה והבחור שמדורג שני ברשימה זו. אבל רק אחד מהם ממש עשה מהקרחת טקס. בכל משחק שהכיל את לורן בלאן ואת השוער (גם במנצ'סטר יונייטד), הבלם הגיע לנשק את הפדחת רגע לפני שמתחילים. מונדיאל 1998 בכלל הרים את האיש והקרחת לגבהים חדשים, כשבארטז ספג רק שני שערים בשבעה משחקים. זכורה במיוחד ההצלה הנפלאה מול רונאלדו בגמר, שהיתה אחת הסיבות שבגללן הפך הקירח לשחקן השני הכי מפורסם בצרפת. אחריו.
2 זינדין זידאן. איזו קרקפת, איזו קריירה. בנשימה אחת עם הגדולים ביותר, זיזו עשה הכל בכדורגל העולמי, ועשה זאת כמעט בלי שיער. ימי ראשו ביובנטוס בכלל היו אגדיים, כשנראה שהוא ניסה להילחם בתופעה, ללא הצלחה כמובן. אליפויות עם יובנטוס וריאל, ליגת האלופות, מונדיאל (1998), יורו (2000), כדור הזהב (1998) - ארון התארים האישיים מתפוצץ. אפילו אקורד הסיום, איך לא, קשור לקרחת. רק שבמקרה הזה היא התנגשה במהירות אדירה בחזה של מרקו מטראצי. אבל כמו במונדיאל בגרמניה, גם פה הוא שני לסקוואדרה אזורה.
1 אטיליו לומבארדו. הקרחת הטובה בייקום. הבחור זכה באליפות איטליה עם שלוש קבוצות שונות (המרגשת מכולן סמפדוריה של 1991), הוסיף גביע האלופות, גביע המחזיקות - הכל הוא השיג. ורק הקרחת שלו השיגה יותר ממנו. אטיליו לומבארדו נראה כאילו נלקח מסרט מצויר, ממדבקה שצמודה לתיק אוכל. כיום הוא עוזר לרוברטו מאנצ'יני בצוות האימון הרחב של מנצ'סטר סיטי, וממקור אמין מאוד (ומומצא מאוד) נודע שהוא ההשראה לפריזורות המתחלפות של מריו באלוטלי.
