כשהייתי ילד לא סבלתי את שמעון מזרחי. כעסתי על כך שקבוצתו גונבת לקבוצות שאני אוהב את כוכביהן, התעצבנתי כשהחתים את לבאן מרסר לפני סדרת הפלייאוף מול הפועל תל אביב ב-1988, רתחתי כשכל שריקה מכריעה הלכה לכיוון הצהובים, התקוממתי נגד האופן בו ניכס לעצמו את המדינה ויצר חפיפה בין הכחול-צהוב והכחול-לבן והבטתי ברחמים על הספרינטים המטורפים למזכירות ביתרון 30 נקודות. גם אני דקלמתי את הסיסמאות המוכרות שמזרחי הרס את הכדורסל, שבגלל מכבי אין כאן ליגה ושהמועדון בצהוב הוא בעצם כנופיה אפלה ושוחרת רע.
הבעיה היא שהדיון סביב פועלו של שמעון מזרחי ומקומה של מכבי תל אביב בספורט הישראלי נותר בדיוק כזה: ילדותי. אזכור שמו של עורך הדין לענייני התעבורה מעלה אמוציות דומות לזה שמעורר דו"ח גולדסטון. כששומעים אנשים מהוגנים ושפויים בדרך כלל מדברים על שמעון מזרחי, מהלהט בקולם וניצוץ הטירוף בעיניהם, מתקבל הרושם שהאיש מבצע פשעים נגד האנושות על בסיס יומי.
כשהתבגרתי מעט נתקלתי בלא מעט שמעון מזרחים, בעולם הכדורסל ומחוצה לו. אנשים כוחניים, חסרי הומור, מסורים לעבודתם באופן כמעט פנאטי, שחושבים על האינטרסים של הארגון שלהם ולנגד עיניהם עומד רק הניצחון, או שורת הרווח. אלא שרובם היו הרבה פחות מוצלחים במה שהם עושים מאשר יו"ר מכבי תל אביב. אל תבינו אותי לא נכון: לא הפכתי עם השנים למעריץ של מזרחי ושל קבוצתו, רחוק מכך. עם זאת, הבנתי שאת כל הפעולות האגרסיביות ולעיתים הדורסניות שמיוחסות למזרחי הוא עשה מסיבה אחת המחויבות חסרת הגבולות שלו למכבי תל אביב. ובניגוד למה שמקובל לחשוב, זה לגיטימי לחלוטין.
מזרחי לא שונה ממאמנים, יושבי ראש ובעלים של קבוצות ספורט גדולות ברחבי העולם. רד אוארבך, המאמן והאיש החזק של הבוסטון סלטיקס, היה חונק את הקבוצות האורחות בחדר ההלבשה המצחין בבוסטון גארדן, ואז מצית סיגר מלגלג בדקות האחרונות, כשהניצחון הובטח; ריאל מדריד של פלורנטיני פרז לא מהססת לרכוש כל כוכב בגלובוס, בלי להתחשב בהשלכות על התחרותיות בכדורגל העולמי; קבוצות הכדורסל של פנאתינייקוס ואולימפיאקוס מחזיקות בימים אלה סגל של למעלה מ-15 שחקנים, כמעט כולם בכירים, שיכולים לככב בכל קבוצה ביוון. זה בדיוק מה שמזרחי עשה: קנה כל כוכב גדול, ניצל את קרבתו לשלטון, חתם על חוזי טלוויזיה גבוהים עם ערוץ ציבורי ודאג תמיד לקבוצה שבראשה הוא עומד. בדיוק כפי שעושה כל מנכ"ל של חברה גדולה במשק, בדיוק כמו שאתם הייתם עושים לו הייתם נכנסים לנעליו.
לא אשם בניהול המופקר של יריבותיו
האם הוא עשה זאת בטוטאליות? בוודאי, אבל זו תכונה שמאפיינת את מרבית העוסקים בספורט, ממאמנים ועד לעסקנים. האם לא חשב על טובת הענף? בהחלט, אבל גם כשהפועל תל אביב והפועל ירושלים, המתחרות שלו, קנו כל שחקן זמין שהשאירה מכבי הן לא חשבו על רווחתן של מכבי רמת גן והפועל גליל עליון. האם מזרחי קצת מגזים לפעמים, כשהוא מתייחס לספורט כעניין של חיים ומוות? ברור, אבל הראו לי איש ספורט ישראלי או איש עסקים ישראלי, או עיתונאי ספורט ישראלי - שלוקח את העיסוק שלו בקלות.
ומה לגבי הרס הכדורסל הישראלי? ובכן, ככל הידוע, הפועל תל אביב לא העפילה לפני 1977 לגמר גביע אירופה לאלופות. הפועל ירושלים לא זכתה באליפויות לפני 1981. נכון, מכבי של מזרחי הובילה את האמריקניזציה בענף, על מנת שתוכל להתמודד באירופה, אבל המגמות ביבשת היו מובילות לכך ממילא במוקדם או במאוחר. היה כדורסל ישראלי לא רע גם לפני כניסתו של מזרחי לזירה, ומכבי תל אביב הגיעה עוד לפני תקופתו לגמר גביע אירופה למחזיקות, אבל היו"ר הנצחי אחראי להצלחות הגדולות ביותר של הענף.
מזרחי לא אשם בכך שחדלי אישים כה רבים התקבצו לענף הזה. הוא לא אשם בניהול המופקר של הפועל רמת גן, בחוזי העתק של משה ויינקרנץ ועופר פליישר בהפועל תל אביב, בהסתבכויות של יעקב שלזינגר וארקדי גאידמק, בתופעת הטבע העונה לשם שאול אייזנברג ובכך שבראש הוועדה המקצועית של איגוד הכדורסל עומד איש עסקים.
בארי לייבוביץ' סיפר לפני מספר שנים כיצד רדף בימיו כשחקן הפועל תל אביב אחרי אנשי ההסתדרות כדי לקבל משכורת אך נתקל ביחס אטום, וכיצד כיום, במרחק של שנים, הוא מקנא בתנאים המשופרים להם זכו שחקני הקבוצה שמעבר לכביש. את זה אומר אדם שלא הורשה לשחק כדורסל בישראל במשך מספר שנים עקב הלשנה לפיב"א של אנשי מכבי (לפני עידן מזרחי) על עברו המקצועני וסיים את הקריירה כשחקן ללא אף תואר (לייבוביץ' הוביל את הפועל לדאבל האחרון שלה כמאמן בעונת ההשעיה בשנה לפני הצטרפותו של מזרחי). כשאומרים שמזרחי הרס את הכדורסל הישראלי, צריך לזכור איזה כדורסל היה פה לפניו. או בלעדיו.
הטעות היחידה
יש שגיאה אחת שבעטיה מזרחי ראוי לביקורת, אבל היא פגעה במכבי תל אביב, ולא בכלל הענף. לאורך שנים לא השכיל מזרחי לוותר על חלק מסמכויותיו לטובת מנהל מקצועי חזק, שיעמוד מעל למאמן הקבוצה ויספק למערכת יציבות. הוא לא הצליח להפנים את הפער בין הכדורסל היציב של שנות ה-70' וה-80', אז היתה צריכה מכבי לקבל בכל קיץ החלטה מקצועית אחת או שתיים, לבין עידן הגבולות הפתוחים של שנות ה-90' וה-2000', שבו פוטנציאל השחקנים חוצה יבשות והידע של אנשי המקצוע קריטי.
לכן, מכבי תל אביב תלויה לחלוטין בעשור האחרון בפיני גרשון, קרסה פעם אחת כשעזב את המועדון ועלולה להתמוטט שוב כשינטוש בפעם הבאה. כשזה יקרה, שמעון מזרחי יהיה איש לא צעיר, ואנשים אחרים יצטרכו או יתעקשו - לפתור זאת במקומו. מכבי תאבד אז את האיש החשוב בתולדותיה, ושונאיה יגלו לפתע שגם בלעדיו, האימפריה ממשיכה להתנהל בכוחניות, בציניות ובאנוכיות כפי שאימפריות מתנהלות.
