שליטי העיר

באו: טים תומאס (שחקן חופשי, מפיניקס), אריק וויליאמס (שחקן חופשי, מניו אורלינס), פול דייויס (בחירה 34 בדראפט).

הלכו: ולדימיר ראדמנוביץ' (שחקן חופשי, ללייקרס).

חמישייה: סם קאסל, קוטינו מובלי, קורי מגטי (טים תומאס), אלטון ברנד, כריס קיימן.

ספסל: שון ליבינגסטון, קווינטון רוס, דניאל יואינג, תומאס, ג'יימס סינגלטון, ירוסלב קורולב, ארון וויליאמס, זליקו רבראצ'ה, פול דייויס.

מאמן: מייק דאנליבי (עונה רביעית בקבוצה).

מאזן בעונה שעברה: 47 ניצחונות ו-35 הפסדים (מקום שישי במערב).

אולם: הסטייפלס סנטר (18,997 מקומות).

אחת הקלישאות המשומשות ביותר בפי שחקני ה-NBA היא "אני לא משחק בשביל השם שעל גב החולצה, אלא בשביל השם שבחזית". משמע - אני לא משחק בשביל עצמי אלא בשביל הקבוצה. כשסם קאסל הגיע לקליפרס בקיץ שעבר, הוא לימד את חבריו לקבוצה לעשות בדיוק את הדבר ההפוך. הכוונה היא לא חלילה להתחיל לשחק באנוכיות, אלא פשוט להפסיק להסתכל כל הזמן על השם "קליפרס" שבחזית החולצה. לאורך שנים הייתה הקליפרס מילה נרדפת לסמרטוט הרצפה של הליגה, וגם כאשר התחברה שם פעם בכמה שנים קבוצה של שחקנים שכן הייתה להם היכולת להפוך לקבוצה טובה, הם היו נזכרים שהם בסך הכל הקליפרס, ושוב קורסים. עונות על גבי עונות של ניהול כושל, שחקנים מתוסכלים ואווירה של בית קברות לשחקני NBA, הפכו את הכישלון של הקליפרס לנבואה שמגשימה את עצמה כל פעם מחדש. גם כשסיימו לפני שנתיים במאזן טוב יותר מיריבתם העירונית הלייקרס, הם עדיין נחשבו לאחות הקטנה והמסכנה של הצהובים-סגולים. עד שקאסל הגיע לעיר.

כבר מהג'אמפ הראשון של העונה הראה קאסל, בגיל 36, שכוחו עדיין במותניו. הוא לקח את המושכות והוביל את הקליפרס לפתיחה של תשעה ניצחונות באחד עשר המשחקים הראשונים, ותוך כדי כך לא הפסיק לשכנע את חבריו שהם באמת עד כדי כך טובים. כשהוא מגובה ביותר ממאה משחקי פלייאוף ושתי טבעות אליפות ברזומה, קאסל המשיך לדבר ללא הרף. למרות שרוב הדברים שאמר לא היו יותר מדי הגיוניים (קורי מגטי אמר עליו פעם שהוא כנראה סתם אוהב לשמוע את עצמו מדבר, ואפילו המאמן מייק דאנליבי הודה שחצי מהזמן אין לו מושג מה קאסל אומר), נראה שמשהו שם עבד. הקליפרס התחילו להאמין בעצמם, והניצחונות הגיעו בכמויות שלא ידעו במועדון בעבר.

למרות ירידה מסוימת באמצע העונה הקליפרס רשמו את העונה הטובה ביותר שלהם מאז עברו ללוס אנג'לס. הם נכנסו לפלייאוף עם יתרון ביתיות (למרות שסיימו רק במקום השישי במערב בגלל שיטת הבתים הגאונית), והצליחו לנפץ את כל המיתוסים שדבקו במועדון עם ניצחון בסיבוב הראשון על דנבר בחמישה משחקים. בסיבוב השני הם נכנעו לפיניקס בשבעה משחקים, אבל לכולם היה ברור שכל השדים כבר גורשו, ומתחת לכל הסטיגמות התגלתה קבוצה פשוט נהדרת.

מדד הכיף:

הקליפרס הציגו בשנה שעברה את אחת הקבוצות המאוזנות ביותר בליגה, וזה מה שנראה מהם גם העונה. אלטון ברנד הפך משחקן טוב מאוד למועמד ל-MVP כששיפר בכמעט חמש נקודות שלמות את ממוצע הנקודות שלו לעומת העונה הקודמת, והעמיד ממוצעים יציבים ומרשימים של 24.7 נקודות, 10 ריבאונדים ו-2.5 חסימות למשחק. יותר מזה קשה לדרוש מהכוכב שלך, ועונה נוספת ברמה הזו תספיק בהחלט לתושביו האדומים של הסטייפלס סנטר. עם קאסל בעמדת המנהיג וברנד בתפקיד העוגן, החבר'ה האחרים פרחו. קוטינו מובלי וקורי מגטי (כשהוא היה בריא) חגגו בכנפיים, וכריס קיימן, שבשנתו השלישית הפך לאחד הסנטרים הטובים בליגה, עשה את העבודה מתחת לסלים. הנוכחות של קיימן באיזור הצבע היא יתרון עצום לקליפרס, ודאנליבי כבר הודיע שהוא מאוד מעוניין שהקבוצה תחתים את הז'לוב הבלונדיני המגודל על חוזה ארוך טווח. על פי דיווחים טריים מהלילה קיימן אכן חתם על חוזה בשווי 52.5 מיליון דולר לחמש שנים, והוריד לקליפרס עוד דאגה מהראש.

באמצע העונה שעברה שלחו הקליפרס את כריס ווילקוקס לסיאטל תמורת ולדימיר ראדמנוביץ' כדי לשפר את אחוזי השלשות של הקבוצה. הפורוורד הסרבי עשה את המוטל עליו וטיווח מחוץ לקשת באחוזים מצוינים, אבל בסיום העונה הוא ערק ללייקרס, ואת החלל שהשאירה עזיבתו ימלא טים תומאס הוותיק. תומאס כבר נראה כמו שחקן גמור בתחילת העונה שעברה בשיקגו, ובילה חצי שנה בבית בזמן שהבולס ניסו למצוא טרייד עבורו. לאחר שמועד ההעברות האחרון עבר, הבולס פשוט שיחררו אותו, ויומיים לאחר מכן פיניקס קפצה על המציאה. תומאס היה התאמה מושלמת למשחק הריצה של הסאנס, בפלייאוף הוא בכלל התחמם וקבר שלשה אחרי שלשה. היד החמה שלו הפכה אותו לאויב הציבור מספר אחת בלוס אנג'לס, לאחר שעזר לסאנס להדיח את הלייקרס ולאחר מכן גם את הקליפרס מהפלייאוף, אבל הכל נשכח ברגע שהוא חתם בקליפרס הקיץ. המשימה של תומאס תהיה להראות שהסיום הנפלא של העונה הקודמת לא היה תופעה חולפת שתוחזקה על ידי הגאונות של סטיב נאש, ואם הוא יצליח בכך הקליפרס עוד ייהנו ממנו לא מעט.

בדראפט האחרון לא הייתה לקליפרס בחירה בסיבוב הראשון, אבל הם בכל זאת יצאו די מרוצים מהשלל שלהם. פול דייויס היה סנטר מכללות מצוין במישיגן סטייט, ולמרות שהוא לא צפוי להפוך לכוכב גדול בליגה, הוא בהחלט יכול להתפתח למחליף ראוי לגבוהים. דייויס מחזיק במשחק פוסט לא רע בכלל וקליעה טובה מחצי מרחק, והבנת המשחק שלו כבר סחטה כמה מחמאות מדאנליבי במחנה האימון לפני העונה. לקליפרס הייתה גם את הבחירה ה-52 בדראפט, בה השתמשו על מנת לבחור את גיירמו דיאז ממכללת מיאמי. לפחות על פי הפוטנציאל שלו דיאז יכול היה להיות בקלות בחירת סיבוב ראשון, אבל ההחלטה שלו לצאת מוקדם לדראפט פגעה בו, והיום הוא משחק אצל מולי קצורין וננו גינזבורג בנימברוק הצ'כית. עונה טובה באירופה יכולה להכניס אותו לסגל של הקליפרס בעתיד, כתוספת נחמדה של זריזות ואתלטיות בקו האחורי.

מסקנות מכישלון ארה"ב במונדובאסקט:

אחד התירוצים של ששבסקי אחרי ההפסד בחצי גמר אליפות העולם ליוון היה שהשחקנים היווניים משחקים ביחד כבר שנים, בעוד שהשחקנים שלו משתפים פעולה רק במשחקי אולסטאר. גם הקליפרס הבינו שהמשכיות חשובה לכימיה הקבוצתית, וניסו כמה שפחות לערער את היציבות של הקבוצה בקיץ, עם מינימום שינויים והשארת כל השחקנים המשמעותיים בסגל.

מועמד לפריצה:

שון ליבינגסטון נמצא בסיטואציה מושלמת מבחינתו. הוא משחק כמחליף לאחד הרכזים הוותיקים והמנוסים בליגה, ואף אחד בקליפרס לא מאיץ בו לעשות יותר מדי כבר עכשיו. ההתייחסות לליבינגסטון מיומו הראשון בקבוצה, אליה הגיע ישירות מהתיכון כנבחר הרביעי בדראפט, הייתה כאל פרוייקט עתידי, שצריך לתת לו זמן להתפתח. השנה, לאחר שסדרת פציעות בשנתיים הראשונות שלו בליגה עיכבה את הפריצה שלו, הסבלנות של הקליפרס אמורה להתחיל להשתלם והילד המוכשר צפוי לתת תרומה רצינית לקבוצה. בעונה שעברה הוא כבר הראה יכולות ניהול משחק מצוינות והגנה פנטסטית, ואחרי שבקיץ האחרון הוסיף עוד כמה קילוגרמים של שרירים ועבד על הקליעה שלו מבחוץ (אחרי שרשם שתי שלשות בלבד בשתי העונות הראשונות שלו ביחד), ליבינגסטון יכול להיות מועמד רציני לתואר השחקן השישי של העונה. נכון לעכשיו, ולפחות עד שקאסל יפנה את הבמה, הקליפרס לא דורשים ממנו יותר מזה.

מועמד לדעיכה:

החוליה החלשה באידיליה האופפת את הקבוצה הוא קורי מגטי. מגטי נפגע מאוד מכך שהקליפרס הציעו אותו לאינדיאנה תמורת רון ארטסט באמצע העונה, טרייד שנפל בסופו של דבר בגלל מצב בריאותו של מגטי. לאחר שהחמיץ 50 משחקים בעונה שעברה בגלל אותה פציעה, ולמרות התרומה המשמעותית שלו במשחקים בהם כן שיחק, נראה שכל פציעה נוספת שלו, בשילוב עם הנגיסה של טים תומאס בדקות המשחק שלו, יכולה לגרום למגטי לחזור להיות מתוסכל די מהר.

תסריט אופטימי: טוב, קחו נשימה ארוכה לפני שאתם ממשיכים לקרוא. אם ברנד ישכפל את המספרים שלו מהעונה שעברה, קאסל לא יאבד יותר מדי מהיכולות שלו, וקיימן וליבינגסטון ימשיכו בהתקדמות המהירה, הקליפרס, כן – הקליפרס, מסוגלים בהחלט להגיע לגמר המערב. אין צורך לצאת ולקנות בקבוקי מים ומסקינטייפ לחדר האטום, זוהי לא האפוקליפסה, זה יכול לקרות.

תסריט פסימי: קאסל מתחיל להיראות כמו שחקן בן 37, הממוצעים של ברנד המותש מהמסע ליפן בקיץ צונחים, והפלייאוף חומק להם מבין האצבעות. דאנליבי מביא את הבן שלו לקבוצה, והקליפרס הישנים חוזרים רשמית.

תחזית: אין סיבה שקבוצה שהגיעה לחצי גמר המערב, ושמרה על הסגל שלה כמעט לחלוטין, לא תחזור לאותו שלב גם העונה. הבעיה של הקליפרס היא שהעונה הם ייאלצו לפגוש שם את דאלאס או סן אנטוניו, וזו כבר תהיה משוכה גבוהה מדי עבורם.