אין סיבה לחייך

יוסי מזרחי מעולם לא היה מהטיפוסים החייכניים. לא משנה כמה סיטואציות מהקריירה המגוונת שלו מריצים בראש, חיוך אין שם. אפילו מחגיגות האליפות הראשונה של בית"ר ירושלים לא נמצאה תמונה שבה מזרחי חושף שיניים. אם כבר, מזרחי הוא טיפוס של עיניים. ענקיות, פעורות, בכוננות מתמדת. אדם שמאמין כי הסכנה לעולם אורבת מעבר לפינה. ועתה, משמונה למאמן בית"ר ירושלים בפעם השלישית, סביר שהוא חושש כי היא גדולה מתמיד.

על פניו, נדמה כי הציוות מזרחי-בית"ר שווה אליפות כמעט על אוטומט. נקודת הפתיחה שלו נראית חלומית ממש: תקציב של 80 מיליון שקל לערך, סגל נוצץ, ים של כישרונות, נזקים מזעריים שהותיר קודמו ארדילס במצבת הנקודות ושתי יריבות פוטנציאליות - מכבי חיפה והפועל תל אביב - שעסוקות גם בזירה האירופית. שווה חיוך.

אלא שמזרחי מוטרד. הניצחון על מכבי הרצליה אמנם החזיר את בית"ר למקום הראשון, אבל הוא לא יכול להחזיר חמישה חודשי עבודה אבודים. חיפה והפועל ת"א הן קבוצות שנמצאות עתה בשלב הכיוונונים האחרונים. עוד הידוק פה, עוד התאמה שם והעסק יתחבר. כי רוני לוי ויצחק שום עבדו בקיץ על שיטת משחק. זאת הסיבה, למשל, שאחרי כל כך מעט מחזורי ליגה כבר ניתן לדבר בביטחון מלא על הפועל ת"א התקפית שלא נראתה כאן שנים. טוב או רע, זה עדיין לא ברור, אבל לדבר הזה יש אבא.

מזרחי צריך בזמן אמת לבנות את הקבוצה שלו מחדש. לעבוד על סגירות בהגנה, על יציאה למתפרצות, על הנעת כדור, הצטרפות שחקנים, התאמתם לתפקידים שונים ועוד פרטים שהם לחם חוקם של מאמנים שאינם עונים לשם אוסי ארדילס. לאבירם ברוכיאן, בהנחה שאינו חנפן חסר תקנה, נדרשו יומיים בתוך פסטיבל החזרה של מזרחי לבית"ר כדי לאבחן ש"פתאום יש אימונים, יש שיטה, יש טקטיקה".

מזרחי גם יצטרך בפיגור של חמישה חודשים למצוא פיתרון למחדלים שנעשו בבית"ר בבניית הסגל. כדי לאיים על האליפות עדיין חסרים לו קשר שמסוגל לבתר הגנות במסירה חכמה, וחלוץ עם נוכחות יותר משמעותית מזו של פינטו, בן שושן ותמוז. כך שעד חודש ינואר, עם פתיחת חלון ההעברות, הוא יצטרך להחליט אם הוא מחפש פיתרונות בשוק, מהמר על מה שכבר יש, או מתקין שיטת משחק שתנסה לחפות על החוסרים.

הדילמה לא פשוטה: האם ברוכיאן יצליח סוף סוף לחבר כמה משחקים מוצלחים בקישור, האם זנדברג ימשיך להבקיע ויחפה על החוד הקהה, האם בן שושן ימשיך לחגוג באגף כשעטר אינו המאמן היריב, האם תמוז ימשיך לא להרים את הראש והכדור בכל זאת יחדור בין רגלי השוער, האם בכלל יהיו שחקנים מתאימים בחלון ההעברות.

בעצם, איזו סיבה יש לו לחייך?