פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בוקרשט עדיין רחוקה מהאצולה האירופית. גם סבן

        עם בירה זולה וקבב מעופש ביד, אוהדי סטיאווה חלמו לנצח את ריאל ולהתחבר למערב. פז חסדאי התפכח איתם והתאכזב כמוהם מסבן

        התבוסה הייתה סיום עצוב לימים מרגשים. בוקרשט, שכבר שנים ארוכות לא קיבלה אורחים כל כך מכובדים, לבשה חג לכבוד ביקור ה"גלאקטיקוס" בעיר. האוכלוסייה המקומית התמוגגה לקראת החיכוך הנדיר עם האצולה האירופית, כל מהדורות החדשות התהדרו בדיווחים אובססיביים מהאימונים, כל הכרטיסים למשחק אזלו זמן רב מראש. מבחינת הרומנים, למפגש מול ריאל מדריד הייתה משמעות סימבולית: היה זה עוד מבחן גורלי בניסיון שלהם להתמודד עם הסטנדרטים המערביים לקראת ההצטרפות לאיחוד האירופי בשנה הבאה. הם כנראה קיוו לציון טוב יותר.

        בפאב-מסעדה "פופסקו" הקלאסי, סמוך מאוד לאיצטדיון "ג'נסאה", התקבצו לפני המשחק עשרות אוהדי סטיאווה בוקרשט. סצנת הכדורגל הרומנית עמדה בכל הציפיות המוקדמות. רוב העוסקים בדבר אחזו במראה קשה יום. היו ישובים בצפיפות על שולחנות עץ כבדים, שותים בירות זולות על רקע תאורה דהויה, בולסים עוף מטוגן וקבב מעופש לצד לחם יבש ובצל חי. חלקם אף ממש השתמשו במילים "פאצ'ה" ו"פיצ'ה". לא רחוק מהמציאות הנוקשה הזו, מעבר לכביש, נגלו על הדשא באיצטדיון דמויותיהם המיתיות של רוביניו, ראול וחבריהם, שנראו זוהרים מתמיד על רקע האפרוריות המקומית.

        ואכן, בעוד הקהל ביציעים הגיע מהפאב העממי (שום קשר לשחקן העבר), ריאל הגיעה מהשמים. מבחינת רוב הרומנים, המשחק בכלל היה אמור להיות משודר בערוץ E. כל נגיעה בכדור גררה רחש והבזקי פלאשים, כל התקפה הסתיימה בקולות התפעלות ובגילויי הערצה. למרות שהספרדים שיחקו בהליכה, ההבדלים בין הקבוצות נתגלו כעצומים. חובבי הכדורגל הרומנים זכו לראות לנגד עיניהם את הדברים שהטלוויזיה לא יכולה לחשוף, כמו עד כמה פעלתן וחשוב הוא אמרסון, או עד כמה באמת זריז הוא רוביניו. גם שחקני סטיאווה, באופן טבעי, נתנו לשחקני ריאל יותר מדי כבוד, ונענשו.

        מנגד, הקהל הביתי לא התכוון להסתפק בהפסד מכובד. הם זוכרים את ימי ההצלחות הספורטיביות של הכדורגל הרומני, כשסטיאווה הייתה אלופת אירופה, כשגיורגי חאג'י היה יותר מפרסומת ל-vodafone, והם חולמים על הקאמבק. ההתחלה של המשחק הייתה אופטימית. לשער הראשון, בדקה התשיעית, הם לא נתנו לשבור אותם, אפילו ה-2:0 בדקה ה-30 לא גרם להם להפסיק לעודד, וגם בפיגור 3:0 הם המשיכו להאמין. ב-3:1 האיצטדיון בער מחדש, אופציית השוויון ריחפה באוויר, אבל השער של ואן ניסטלרוי כבר היה השפלה גדולה מדי. לאוהדי סטיאווה התחוור סופית שהקאמבק של הכדורגל הרומני ייאלץ לחכות.

        ובין כל המאוכזבים, חמישה ישראלים יצאו את שערי האיצטדיון, מנסים להפשיר את כפות רגליהם מהקור המקפיא, משחזרים בהנאה את אירועי המשחק. "הלו, אל תעשו יותר מדי רעש בעברית", מזהיר לפתע אחד מהם את ידידיו, "שלא יחשבו בטעות שאנחנו חברים של קלמי".