בועט במוסכמות: שיכור ולא מיין

זהו זה, רק חודש אחד של משחקים היה וכבר יותר מרבע עונה עברה לה. ככה זה בפוטבול. לפחות אפשר להסתכל על הקבוצות ולהמר למי תמשיך העונה לתוך ינואר. אני יכול כמובן לדבר על המחזור האחרון, אבל עדיף שלא. יחזקאל כבר ניתח אותו, והדרדר הקוצני בטח כבר סיפר לכם איך זה לראות את המשחקים שיכור, שזה בוודאי מצב עדיף לאור המחזור שהיה. אני מעדיף להישאר עם הטעם הטוב של שני המשחקים המאוחרים, ולקוות למשהו טוב יותר בהמשך.

כמובן שאנחנו רק באוקטובר ויש עוד הרבה פוטבול לשחק, אבל השנה הליגה הלכה לקראתנו, וסידרה שיהיו הרבה משחקים בתוך הבתים, וזה נותן אפשרות לראות אם למה שאחד הכתבים הסהרוריים של וואלה! קישקש בתחילת העונה יש רגליים.

נכון להיום, הסדר הסופי ב-AFC יהיה:

1. סן דייגו
2. אינדיאנפוליס
3. ניו אינגלנד
4. בולטימור
5. ג'קסונוויל
6. דנבר

איך זה עומד ביחס להימור של תחילת העונה? אז הימרתי על מיאמי, אינדי, סינסינטי וסן דייגו כראשי בתים, והנה אחרי חודש 2 מהקבוצות האלה בכלל לא ברשימת העולות לפלייאוף שלי. על מיאמי אין הרבה מה להרחיב את הדיבור. הנחתי, ומסתבר שדי בצדק, שהפטריוטס יהיו בינוניים להחריד, ולכן נתתי לדולפינים את הבכורה. אבל מספיק לראות שבארבעת המשחקים הראשונים קולפפר הופל 21 פעם לעומת הרינג-טון, שחטף רק סאק אחד ביום ראשון, כדי להבין שגם אני וגם סייבן הימרנו על הסוס הלא נכון. חשבתי שיש במיאמי מספיק כלים לעזור לקולפפר להתיישר קצת, אבל נכון לעכשיו הדבר היחיד שהוא יכול לעשות זה להפליג ביאכטות עם פנסיונריות זקנות, כי את תפקיד הפותח הוא איבד.

אגב, בבית שלהם רצוי לשים לב לג'טס. הם לא מספיק יציבים, והמאמן שלהם עדיין לומד, אבל נכון לעכשיו פנינגטון עושה רושם של שחקן שישרוד את שני הניתוחים הרצופים שלו. אם רק הם היו לוקחים בבחירה השניה שלהם בסיבוב הראשון ראנינגבק אמיתי ולא גארד שאפשר היה להשיג מאוחר יותר, הם אפילו יכלו לאיים על הבכורה בבית.

לגבי סינסינטי המצב שונה. אני חשבתי שיקח לפאלמר קצת זמן לחזור לעצמו ולבטחון שלו, אבל מסתבר שמי שאיבד את הבטחון היו דווקא שחקני קו ההתקפה שלו. אני מקווה לטובתם שהזכירו להם קצת יסודות משחק, כי 5 המשחקים הבאים שלהם הם: בטמפה, מול קרוליינה ואטלנטה שבאות לאוהיו, טיול קצר לבולטימור ולקינוח סן דייגו אצליהם בבית. 5 משחקים נגד קבוצות שיודעות ללחוץ את הקוורטרבק. על הנייר הם יכולים לשרוד את זה, אבל השאלה היא איך פאלמר ישרוד. אם הוא לא יקבל עזרה, בקרוב מאד נוכל שוב לראות עד כמה אנתוני רייט גרוע.

קבוצה שבכלל לא נתתי לה סכוי בתחילת העונה היא ג'קסונוויל. למעשה, לא רק שציפיתי שהם יהיו במאזן הפוך, הם גם נראו הרבה יותר טוב מהצפוי בדרך. ועכשיו החלק הקשה של לוח המשחקים שלהם מאחוריהם. מעכשיו יש להם כל מיני רצפים קלילים, כמו שני משחקים נגד יוסטון, אחד נגד טנסי ובאמצע רק משחק אמיתי אחד בפילדלפיה בארבעת השבועות הקרובים. זה אומר שהדרך שלהם לווילד קארד תלויה רק בהם ובהגנה שלהם. סיבה חשובה במהפך שלהם הוא החבר פרד טיילור, שבמקבל עזרה ודקות מנוחה ממוריס דרו-ג'ונס ונראה חד ורענן, ולא מזכיר את הכינוי "פרד השביר".

לגבי הקולטס, השאלה האם הם יסיימו עם המאזן הכי טוב בחטיבה תלויה באיך הם יבלו את שבוע הביי שלהם. אם זה לא יהיה ברצף של אימונים קשים נגד הריצה אז המצב שלהם מאד לא טוב, כי לא מחכים להם עוד הרבה טראוויס הנרים וקיוואן בארלואים בדרך. אחרי שבוע הביי מגיעה וושינגטון, שאולי יש לה בעיות קשות בהתקפה, אבל יש לה גם את קלינטון פורטיס. אחריו הם יסעו לפגוש את התקפת הריצה של דנבר, ומיד אחר-כך את מארוני ודילון בג'ילט. אגב, גם אם לבליצ'ק היה רק את טראוויס הנרי וקיוואן בארלו, תסמכו עליו שהוא יצליח מול הגנת ריצה שכזו. על אחת כמה וכמה כשיש לו את הצמד הנוכחי. רוצים עוד? בפאלו אולי גרועה אבל יש לה את וויליס מקגהי. ואז יש את דאלאס ופילי. בקיצור, לא רק שהשנה לוח המשחקים של הקולטס הוא לא קליל, אז בתור קבוצה שלא יודעת לרוץ ועוד פחות להגן על הריצה הסכוי שלהם לאיים על העונה המושלמת שואף לסיכוי של פייטון מאנינג לגדל ביצים במקום שפם ולקחת אחריות בפלייאוף. לפחות השנה יש לו תירוץ טוב.

ומה קורה בחטיבה המקבילה?

1. שיקגו
2. סיאטל
3. פילדלפיה
4. אטלנטה
5. מינסוטה
6. קרוליינה

הקבוצה שתסיים במקום השני בבית המזרח (ניו יורק או דאלאס) תיתן פייט רציני לווילד קארד. מי היו ראשי הבתים שלי בתחילת העונה? דאלאס, מינסוטה קרוליינה וסיאטל. על דאלאס אפילו רכבתי עד הטבעת, כי לא האמנתי שטי. או יהיה עד כדי כך טיפש. אבל החבר היקר הצליח להפתיע לא רק אותי, אלא את כל עולם הפוטבול, בטריקים חדשים לצד הישנים, כשהשנה זה משולב בירידה ביכולת לאור הפציעה ברגל שמאיטה אותו. ועדיין, הקאובויס יפלו לא בגללו אלא בגלל ההתפרקות המוחלטת של בלדסו (כן, כן, אריאל, במיוחד ליום ההולדת ה-16 שלך הנה מתנה: צדקת במשהו. מזל טוב!).

למה סיאטל תסיים במקום השני? כי גם אם קללת מאדן תעצור את שון אלכסנדר עד סוף העונה, יש לסיהוקס לוח משחקים כזה שהם יצטרכו קללות קצת יותר רציניות, משהו כמו העז של השיקגו קאבס, כדי להתבלבל בדרך.

למה פילדלפיה? למרות אנדי ריד, ובגלל דונובן מקנאב. בכלל, אם פילי תגיע לסופרבול (היא לא, כי שיקגו וסיאטל עם אלכנסדר יותר טובות ממנה) היא תצטרך לשלוח זר גדול לטרל אואנס על המוטיבציה הגדולה ורוח החיים שהוא הפיח בה. האיגלס גם יצטרכו להודות לוושינגטון, שההגנה שלה נחלשה ובעמדת הקוורטרבק, למרות שיא המסירות הרצופות, אין להם על מי לסמוך. זר נוסף צריך להישלח לטום קופלין, שמתעקש להרגיז ולהמריד את הכוכבים שלו נגדו ולא להכין את הקבוצה שלו למשחק.

בכלל, כשמסתכלים על המאמנים בבית הזה, רואים איך כל אחד מהם עשה לא מעט טעויות העונה, וככה, במקום שנקבל בית מוות מרתק, אנחנו מקבלים בית מוות כי אף אחד כמעט לא מממש את הפוטנציאל שלו. חוץ ממקנאב, ולכן פילדלפיה תיקח.

את מינסוטה די קשה לי להסביר. הם עושים הרבה דברים נכון, אבל אין להם פאנץ', והמזל שיש להם בינתיים בהגנה אולי נחמד, אבל בוודאי שאי אפשר לבנות עליו לזמן ארוך. עדיין, לעונה הרגילה זה כנראה יספיק לפלייאוף.

ואטלנטה? היא כל כך חד-מימדית שזה עצוב, במיוחד שזה לחלוטין מתוך בחירה, בניגוד למשל לטנסי שאין לה ברירה. ניו אורלינס, מעבר לכל הסיפור של חוסר ההשקעה שלהם במשחק ההוא, פשוט צופפה בצורה נכונה את האמצע. יש עוד קבוצות שיודעות לעשות את זה, וכשויק מוסר ל-130 יארד בממוצע למשחק ומשחק הקרקע קצת נעצר, הם נתקעים.

בסופו של דבר, הסופרבול שעליו הימרתי בין דאלאס לסן דייגו כבר לא נראה באופק. הצ'ארגרס עדיין נראים מוכנים להגיע לפלורידה, אבל לא כדי להפסיד לקאובויס, אלא לשיקגו.

לכל מי שאומר שעד עכשיו הברס שיחקו נגד יריבים בינוניים, אתם צודקים. אפילו את סיאטל הם פגשו בלי שון אלכנסדר. זה לא משנה את העובדה שהם באמת כל כך טובים. וכל זמן שקו ההתקפה ימשיך להגן על גרוסמן כל כך טוב, ולתת לו כל כך הרבה זמן, אין שום סיבה שזה ישתנה.

מבחינת שידורים כרגיל נראה הרבה AFC מזרח מתובל בג'איינטס. לפחות מבחינת הג'איינטס, זה דווקא טוב. אחרי שהם התגברו על וושינגטון בקלילות, נוכל לעקוב במידל איסט איך הם מתמודדים עם המגרש הביתי מאד באטלנטה.

הגנת הריצה של כחולי המדים היא טובה מאד, והתקפת הריצה של הפלקונס בדרך לשבור שיאי ליגה עד עכשיו. אבל השבוע הם יצטרכו דווקא את ההתקפה האווירית מול הסקונדרי החלש שהם יפגשו. יהיה מעניין מאד לראות את המצ'-אפ הזה. זאת ההזדמנות של מורה הצעיר להראות שהוא יודע להכין את הקבוצה שלו למשחק, ואני מניח שהוא יצליח במשימה, בעיקר בזכות המאמן המקביל, שבינתיים מוכיח שהוא לא מצליח להכין את הקבוצה שלו. להיכנס לפיגור גדול מול קבוצה שיודעת לרוץ כמו אטלנטה זאת התאבדות, ולכן אני מהמר על אטלנטה.

בניגוד לשבוע שעבר, למי שרוצה לראות משחקים באמת טובים והוא לא אוהד של דנבר או שיקגו, אין מה להישאר למשחקים המאוחרים. בראשון דנבר מקבלת מתנה אמיתית. קבוצה שמגיעה אחרי כמה משחקים אמוציונלים וקשים ופוגשת בבית קבוצה במאזן של 4:0 בדרך-כלל מזלזלת, אבל למזלם של הברונקוס מדובר באוקלנד השנואה.

במשחק ביום שני, הרבה אנשים חושבים שמאט ליינארט יתגעגע לפיצג'גרלד המצויין, אבל זה ממש לא נכון. זה בכלל לא משנה איך קוראים לרסיבר שהוא לא יספיק למסור לו את הכדור. בולדין, וולטרס, אפילו ג'רי רייס. המצ'-אפ בין הגנת הברס לקו ההתקפה של אריזונה הוא פשוט לא כוחות.

כמעט כמו משחק בין דנבר לאוקלנד.