מיליונר על הכוונת

הניסיון המאולץ שנעשה מאז משחק הנבחרת ברוסיה לסכם את העונה של שמעון גרשון תוצרת בית"ר ירושלים, החל בהספדים לקריירה המפוארת שלו וסילוקו מהרכב הנבחרת וכלה בתאוריות כיצד גרשון נכשל בגלל שהוא הלך אחרי הכסף של גאידמק ונטש את הבית החם שלו ביפו, הוא קודם כל מנוגד לחוקי הטבע.

מדובר בנבואה שכופה את עצמה על המציאות. הבלם הכי טוב בליגת העל לא הופך תוך חודשים מעטים לשבר כלי. גרשון אמנם אינו מצטיין כמו בעונה שעברה, מציג יכולת בינונית פלוס, אבל הוא סובל מהאדישות של מאמנו בבית"ר למשחק ההגנה ומצליח לתפקד באופן סביר, אף על פי שהוא זוכה לחיפוי מינימלי מקשר אחורי יחיד ומגינים בינוניים, שלא לדבר מההפקרות המוחלטת לאחר שמרחיקים לבית"ר שחקן, כמו נגד הפועל ת"א.

גם ההיצמדות לטעות שלו ברוסיה והשלכה ממנה לגבי העונה כולה קצת מנותקת מהמציאות, מאחר שגרשון אף פעם לא היה שחקן נבחרת טוב והאיטיות שלו בזירה האירופית נחשפה כבר במשחק מול אוסטריה, בעידן נילסן. שום דבר לא השתנה לרעה בגרשון מאז הפאול ההוא על ואסטיץ' והשער ההוא של הרצוג.

אלא שלפי האקסיומה, שמטבעה לא צריך להוכיח אותה, גרשון אמור להיכשל בבית"ר. מקורה של ההנחה הזאת בחינוך שספגנו במדורי הספורט במשך שנים, לפיו ברור מי הם בני האור ובני החושך, מי צודק, הגון, תרבותי, נאור, סובלני, לא אלים, נאמן ומסור יותר. כמו בכל מערכת, ההנחה הזאת מושפעת כמובן מכללי המשחק החברתיים-פוליטיים הנהוגים במדינת ישראל, שמשתקפים גם בספורט.

ההנחה לא נכנעת גם כאשר היא אינה מוצדקת, הסטיגמות שהיא טומנת בחובה מוצאות איזה פרט שולי להיאחז בו ולשרוד שנה אחר שנה. ולפי חלוקת הכוחות הזאת, כך הניחו כבר בקיץ, גרשון (הפועל, אשכנזי, שקט, רגוע) ובית"ר (בלאגן, בלאגן, בלאגן) לא יכולים להתחבר, למרות שההיסטוריה מלאה בדוגמאות של שחקני רכש מגוונים שכן צלחו ונהנו מהעלייה לירושלים.

החינוך הזה הטביע את חותמו בכולנו והוא חוצה קהלים וערים. אפשר להבחין בכך דרך התבוננות באופן שבו מסופרת ההיסטוריה. קחו לדוגמה את יוסי אבוקסיס, שעם חולצה צהובה שחורה תמיד נחשב לכסחן חסר תקנה ואלים, שחקן שבכל ראיון טלוויזיוני הקרינו בפניו את הסימנים שהוא משאיר ליריביו על הרגליים, בעוד באדום הוא הפך להיות שחקן נשמה. הטריקים, הגליצ'ים, הוויכוחים עם השופט שהיו פעם מלוכלכים הפכו להיות הירואים ועברו סדרת טיהור מחמירה. אבוקסיס, כמובן, לעולם לא השתנה, רק המשקפיים דרכם ההיסטוריונים שופטים את האירועים.

באותה צורה ממש, דמותו של גרשון והאופן שבה היא מתוארת הוכתמו מראש. למרות שגרשון סבל מחוסר יציבות כבר בימיו בהפועל ת"א (עיינו ערך עונת ההשרדות), כל טעות שיעשה העונה בטדי או בכל מגרש אחר על פני הגלובוס תסמן מיד את תחילת הירידה שלו לעבר התהום שהוצבה שם מבעוד מועד, גם אם היכולת הנוכחית והעתידית שלו סותרות את השמועות. גרשון יצטרך באמת לתת עונה יוצאת דופן כדי להשביע את המפלצת הזאת ולהאיר את עיני האנשים המקובעים. כי שחקן ברמתו לא גומר קריירה בגיל 29.

בתחילת הקריירה שלו שמעון גרשון עשה רושם של שחקן שקורץ מחומר אחר. מצד אחד הוא היה מספר 5 קלאסי, בלם אחורי זקוף חזה, בועט פנדלים אחראי ומנהיג שקט. במקביל, מחוץ למגרש, הוא הקפיד לטפח את תדמיתו הסלבריטאית. הוא היה יקיר מדורי הרכילויות, סולן להקת "המשולש" עם בת זוגו האטרקטיבית ואחיו הממולח, והתיימר להיות הבקהאם הישראלי, הכוכב הנוצץ שלא מסתפק בקריירה ספורטיבית. לשונו החלקלקה ודיבורו הרהוט, יחד עם חזותו האשכנזית והשתייכותו לסגל של הפועל ת"א, הפכו אותו ליקיר התקשורת. שמעון גרשון היה אייקון, והוא נהנה מכל רגע.

המעבר שלו לצד האפל, לשכירי החרב של גאידמק ושקלאר, פגע בתדמיתו הנקייה. כל גילויי האהבה שנהג להרעיף כלפי האוהדים בשער 5 הפכן בן לילה לצביעות. השארם הגרשוני התפוגג, וגם הבכי לא עזר - הדימוי שלו ספג מכה כואבת. הוא כבר לא "שמעון פרום דה בלוק", עכשיו הוא "גרשון המיליונר", הסמל הבוהק להידרדרותו המוסרית של הכדורגל הישראלי. בימים אלה, כשהוא עובר תקופה קשה מבחינה מקצועית, אל לו להתפלא שמחכים לו בפינה.

משחקן שמרוויח חצי מיליון דולר לעונה יש ציפיות אחרות, וגרשון לא עומד בהן. זה התחיל בשער העצמי האומלל מול הרומנים בגביע אופ"א, שגרם להדחתה של בית"ר מאירופה. "בסך הכל הוא פגע בכדור בצד הלא נכון של הרגל", יאמרו הסנגורים, שמתעלמים מכך שאלו הדרישות היחידות מכדורגלן - לפגוע בכדור עם הצד הנכון של הרגל. השיא הגיע במרדף הפתטי שלו אחרי אנדריי ארשבין במשחק מול רוסיה, שנכנס לפנתאון הבלמים הכבדים, יחד עם קוזנצוב מול אברג'יל ובן שמעון נגד בניון. גרשון כרגע הוא ספורטאי מעבר לשיאו, שכבר לא עומד במשימות המוטלות עליו.

אבל מתברר שלחוצפה וליהירות אין גבול. "הופתעתי", אמר הבלם השמנמן אחרי רוסיה, והעביר מסר ברור למאמן הלאומי: אותי, את שמעון גרשון, לא מחליפים במחצית בכזאת קלות. העובדה שהחילוף ייצב את ההגנה היא חסרת משמעות. מבחינתו, הסיפור האמיתי היא הפגיעה בכבוד של המיליונר הצעיר.

גרשון חייב להסתגל למציאות החדשה. אירוניה היא שדווקא בתקופה הזאת, שהקריירה הארוכה והמצליחה שלו סוף סוף זוכה להכרה בחשבון הבנק, הוא חייב להוכיח את עצמו מחדש, כאילו היה בלם צעיר שעלה מהנוער. כל עוד הוא לא עומד באתגר, חצי הביקורת יישארו בהיכון, ובצדק.