וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

דרדר במדבר: אוכלים פילי, רואים פילי

דרדר במדבר

12.10.2006 / 16:01

הקקטוס מאריזונה מתכונן לליל כל הקדושים, חוגג יומולדת עם מובטלים שיכורים וצופה בטי או עם מנת אוכל שתביא אותו לגהינום

בסדרות טלוויזיה אמריקאיות, כשלסופר או לעיתונאי יש מחסום כתיבה, הוא יושב עם כפפת הבייסבול שלו, זורק את הכדור לתוכה מספר פעמים ו-וואלה (תדמיינו מבטא צרפתי) - יש לו רעיון. אז גם אני יושב פה עם כפפת הבייסבול החדשה שקיבלתי השבוע מ-י' לכבוד יום ההולדת (אתה יודע שמצאת את האישה שמתאימה לך אם גם אחרי יותר מ-6 שנים ביחד היא עדיין קונה לך מתנות שאתה מרוצה מהן. וכן, היא קוראת את הטור הזה) ועדיין מתקשה מאוד לכתוב. בעיקר כי קשה לאללה להקליד כשיד אחת תפוסה עם כפפה.

אז אוקטובר כבר פה, הסתיו מתרגש עלינו, מזג האוויר נהיה נעים יותר ויותר, ליל כל הקדושים (או הגרסה האמריקאית לפורים, רק עם אובססיה מטורפת לדלעות) מתקרב, פלייאוף הבייסבול בעיצומו ואיתו הקריסה הקבועה של היאנקיס (אין שמחה כמו שמחה לאיד, אמר מישהו חכם) וגם אני, כמו ליגת ההוקי שנפתחה השבוע, שרדתי קיץ נוסף.

אוכלים פילדלפיה, רואים פילדלפיה

לכבוד יום ההולדת שלי (אין צורך במתנות, צ'קים יספיקו), שחל ביום ראשון, השארתי את י' בבית להתכונן למבחנים שלה ונסעתי לראות את טי.או. חוזר לפילי בפאב השכונתי. בניגוד לפאב הקודם שהייתי בו, שהיה עצום עם טלוויזיות ענק ומלא בסטודנטים שיכורים, הפאב אליו הלכתי השבוע היה קטן, אפוף עשן סיגריות ומלא במובטלים שיכורים. על מנת להיות מוגדר כפאב שכונתי עליך לעמוד במספר חוקים מאוד ברורים:

- הברמן צריך להכיר לא רק את כל באי הפאב אלא גם מה העדפות השתייה שלהם.

- הברמן צריך להיות לא פחות שיכור מהלקוחות שלו ורצוי שיתגפף מדי פעם עם הברמנית השמנמנה.

- ערבי נושא (קריוקי, פוקר) ומבצעים מיוחדים הם מאסט. לדוגמא, בפאב אליו הלכתי, בלאדי מרי'ס נמכרו ב-2 דולר עד שעה 12 בצהריים. מה שמוביל בהכרח ל-

- לפחות בחור אחד שיכור כבר ב-11 בבוקר שמסתובב בין הלקוחות ומציק להם. אצלנו זאת היתה בחורה מקשישה שפסגת החוכמה שלה היתה כשהציעה לבחור שסבל מגיהוקים להדליק חבילת גפרורים, לכבות אותם בתוך כוס מים ואז לשתות את תכולת הכוס בטענה שהגופרית תפסיק את הגיהוקים (מה שמן הסתם נכון, אתה לא מגהק כשאתה לא נושם).

אחרי ששרדתי את המשחקים המוקדמים (והמזוויעים), בעיקר בזכות שתי כוסות בירה גדולות, הגיע הזמן למשחק המרכזי בין דאלאס לפילדלפיה, ולא היתה דרך יותר טובה לחגוג אותו ממנה ענקית של פילי צ'יז סטייק. למי שלא מכיר, נספר רק שמדובר בסנדוויץ' עצום ממולא בארבעה סוגי כולסטרול, כולם מהסוג הרע. במסעדות מהוגנות המנה מגיעה עם ערכת החייאה ליד הצ'יפס. בכלל, אוכל אמריקאי הוא מתכון בטוח להתקף לב, שלא לדבר על השמנה היסטרית, כי היצע המזון פה באמת בלתי נדלה. מה אין פה? אמריקאי (בעיקר סטייקים - אותו דבר כמו בארץ, רק עם טעם), סיני (דים סאם - כמו קרעפלך, רק עם שרימפס. ולפעמים עם חתול, תלוי מה היה במטבח באותו יום) והרבה מקסיקני (בוריטו - כמו לאפה רק שבמקום שווארמה, שמים מה שנשאר לטבח מארוחת הערב. מילוי טיפוסי לבוריטו מכיל אורז, שעועית, אבוקדו, גבינה צהובה, גבינה לבנה, בשר וסלסה). מזון בריאות אמיתי.

חוץ מהאוכל, גם היה משחק ומשחק מצוין. מי שמכיר אותי טוב יודע שאין דבר שאני אוהב יותר מלהיות צודק ולכן נהניתי לראות את הביצועים של בלדסו שהוכיח בדיוק את מה שטענתי כבר לפני שבועיים - בלדסו פשוט לא כשיר להיות המוביל של קבוצה עם שאיפות אליפות כמו דאלאס. עכשיו כולם יכולים לראות את מה שהיה ברור כבר לפני שנה. כולם, כלומר, חוץ מפארסלס, שאחרי שנכשל עם קבוצה שהובלה ע"י ויני טסטוורדה (מעניין למה באמת) לא נשבר ודבק בבלדסו כבר שנה שניה.

הסיבה, לדעתי, שפארסלס לא טרח לנסות לעשות את השינוי בסוף העונה היא שהוא פשוט מאמן בסגנון מיושן, שמשוכנע שק"ב סטטי עם יד חזקה (בנוסף למשחק ריצה חזק והגנה דומיננטית) זה מה שצריך כדי להצליח ב-NFL. העניין הוא, שלמרות ששני האלמנטים הנוספים תמיד נכונים, הרי שהק"ב של היום מוכרח להיות מסוגל לבצע התאמות, להתנייד כשצריך והכי חשוב - לקבל החלטות מהר מאי פעם, דבר שבלדסו מעולם לא הצטיין בו. בניגוד לעבר, ק"ב איטי עולה לך היום במשחק ואתה פשוט לא יכול להרשות לעצמך אחד כזה. ג'ו גיבס עשה בדיוק את אותה טעות עם ברונל וגם הוא ישלם עליה בשנים הקרובות.

המצחיק הוא, שפארסלס וגיבס הם אפילו לא מאמנים גרועים בליגה שמלאה בכאלה. ואני לא מתכוון להרמן אדוארדס או ארט של, שיכולת ניהול המשחק שלהם מתעלה אך בקושי על היכולת של איירוד לחבוט בקלאץ', אלא על מאמנים שהקבוצות שלהן נראות טוב, אבל למעשה אין שום סיכוי מעשי שהן עדיין ישחקו בסוף ינואר, בגלל אותם מאמנים. קחו בתור דוגמא את בראיין ביליק והרייבנס. נכון, בולטימור ספגה את הפסדה הראשון בלבד השבוע אבל למרות שנתנו לו את כל הכלים כדי להצליח, הצפיה בהתקפה של מי שכונה גאון התקפי מזכירה במקרה הטוב חוקן. או את טום קופלין שהקבוצה שלו מוציאה שם רע לחוסר עקביות או אנדי ריד שמתעקש על משחק לא מאוזן בין ריצה להתקפה וסופו שיגמור את העונה לקוורטרבק שלו. וזה עוד לפני שדיברנו על ג'ון גרודן שמאז הסופרבול שלא היה לפני ארבע שנים נראה כאילו שכח מה זה לאמן. או המרטי-בול שזה בתרגום לעברית - "בוא נבנה את הקבוצה הכי טובה שאפשר ואז ניקח ממנה כל סיכוי להצליח ע"י בחירת מהלכים הפוכה מכל הגיון". לא קל בכלל להיות מאמן בליגה הזאת, זה דורש המון הקרבה ומאמצים, אבל יכול להיות שבין צפיה בקלטת ה-30,450 ל-30,451, המאמנים האלה צריכים לצאת קצת מהמשרד ולקבל שיעור בהגיון בריא, כי לפעמים זה פשוט מביך.

שוויוניות לא תמיד שווה איכות

הנה עוד כמה דברים, שאפילו דרק ג'יטר היה יכול לראות השבוע כי העונה שלו נגמרה בשבת:

- כל שבוע מחדש מוכיחה הליגה הזאת כמה היא מטורפת ובלתי חזויה. ג'קסונוויל מפסידים לוושינגטון? שבוע אחרי זה מכניסים בראש לג'טס שכמעט ניצחו את אינדי. הג'איינטס חוטפים 40 במחצית מסיאטל ושבועיים אחרי זה משאירים את הרדסקינס על 3 נקודות מסכנות. הפטס נראים כמו כלום מול דנבר? אין בעיה, שבוע אחרי הם ירמסו את המועמדים לאליפות מסינסינטי. וכך זה נמשך ונמשך. בואו נודה באמת, הליגה הגיעה למצב כל כך שיוויוני שבו ביום נתון כל קבוצה כמעט יכולה לנצח כל קבוצה (ואני לא כולל את אוקלנד בהגדרה של קבוצה כרגע). יש הרבה שיאהבו את זה ויחמיאו לליגה על השיוויוניות שלה, אבל לי אישית זה פשוט נראה כמו אוסף של בינוניות שהתוצאה שלה הוא מחזור משחקים איום ונורא כמו זה שרק עבר עלינו.

- אמרתי "כמעט" כי כן יש קבוצה שמתעלה מעל כולם ונראית כרגע בלתי מנוצחת. אז תרשו לי בבקשה להיות הראשון שמתחיל את קמפיין העונה המושלמת לשיקגו ברס. נכון, הם רק 0:5, אבל שימו לב מה נשאר להם עד סוף העונה - אריזונה, סן פרנסיסקו, מיאמי, ג'איינטס, ג'טס, ניו אינגלנד (האיום הכי גדול), מינסוטה, סט. לואיס, טמפה ביי, דטרויט וגרין ביי. אל תדאגו, אתם לא צריכים לעשות את החישוב, עשיתי אותו בשבילכם - לקבוצות האלה מאזן משותף של 33 הפסדים ו-20 ניצחונות בלבד ורק לשלוש מתוך ה-11 יש מאזן מנצח. אם הייתי החבר'ה של מיאמי מ-72, הייתי מחכה קצת לפני שהייתי שם את השמפניות במקרר. ותזכרו מי אמר לכם קודם.

- מילה אחרונה על הברס, שימו לב לנתון הזה - ביום ראשון שיקגו שפכו 40 נקודות על הראש של הבילס (וזה כשגריסי משחק מרבית החצי השני).לעומת 36 שספגו. לא במשחק - בכל חמשת המשחקים מאז פתיחת העונה! אם אתם מחפשים משהו להפחיד בו את הילדים בהלאווין המתקרב, תראו להם את ההגנה של הדובים, זה יעשה את העבודה יופי.

- במשחק של הדולפינס מול הפטס ישב לידי אוהד מיאמי שלמרות ההפסד היה מאוד מרוצה, כי סוף סוף היה להם משחק התקפה. האמת, לא היה נעים להגיד לו את זה, אבל למרות שג'ואי הרינגטון נראה טוב יותר מקולפפר (שזה בערך כמו להגיד על מישהו שהוא פחות מכוער מדובי גל) מיאמי לא התקרבו אפילו לדגדג את ניו אינגלנד ששיחקו פשוט מ-ז-ע-ז-ע. אם זה המקסימום שהם מסוגלים לעשות כשהרינגטון עוד נראה סביר והקבוצה ממול נראית ככה, מצבם באמת קשה.

- ברכות לרג'י בוש על הט"ד הראשון שלו בליגה, אבל תרשו לי לצנן טיפה את החגיגה. החזרת פאנט לט"ד זה בהחלט נחמד, בטח כשזה מנצח לך את המשחק, אבל עם כל הכבוד, ממתי התחלנו לספור בליגה את המספרים של החזרת הרחקות תחת יארדים כוללים? הנה, רק לפני שבוע שחקן של הג'טס החזיר קיק-אוף לט"ד מול אינדי, מישהו בחר בו לשחקן המחזור כמו שבוש זכה השבוע? מישהו בכלל זוכר איך קוראים לו? בוש זה לא דנטה הול כזה שאמור להכנס פעם בשלושה שבועות להיילייטס על החזרת פאנט, זה שחקן שאמור לשלוט בליגה. בואו נראה את הבחור מצליח לרוץ ליותר מ-40 יארד במשחק ואז נתחיל לדבר, בסדר?

- אם עד עכשיו ידעתי שיש מאמנים בליגה ששמו להם למטרה להתנכל לשחקני הפנטזי - שנהאן ושיטת הרצים הלא מוסדרת שלו, בליצ'ק שמחריש את הפציעות של השחקנים שלו עד הרגע האחרון - הרי שהשבוע גיליתי שכנראה גם לליגה יש משהו נגדנו. אין לי הסבר אחר להחלטה המוזרה להוציא לביי בשבועיים הקרובים 6 קבוצות כל שבוע, במקום ה-4 הרגילות, החלטה שתגרום לי להעלות יצור כמו ג'יי פי לוסמן בק"ב השבוע, ואני באמת לא רוצה לדבר על התופסים, מחמת הבושה. איך אומרת עדי אשכנזי - מה זה השטויות האלה?

ולקינוח

לא נסיים את הטור של השבוע בלי שניתן לכם לטעום טעימה אחרונה משיחה נוספת שהתנהלה בפאב שלי, בין שניים מהלקוחות לברמנית.

לקוח א': "את לא מרגישה טוב?"
ברמנית: "לא, האוזניים שלי מצלצלות"
לקוח א': "את רוצה שאני אשפשפף אותן?"
ברמנית (בתדהמה): "לא!?"
לקוח ב': "אל תתרגשי, הוא מציע לי את זה כל הזמן, אין פה שום דבר מיני"
לקוח ב' (אחרי רגע של מחשבה): "אולי בעצם כן, אני לא יודע".

sheen-shitof

מאריכים את האקט

כך תשפרו את הביצועים וההנאה במיטה - עם מבצע בלעדי

בשיתוף "גברא"

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully