הקרב האחרון

יצא לי לדבר פעם או פעמיים עם גיבורים שנאבקו במחלת הסרטן. כששאלתי אותם אם הם יכולים להסביר את המאבק הזה, הם אמרו שאין סיכוי שאני אבין ואיחלו לי מכל הלב שגם לא אצטרך. אני לא אכתוב על המאבק של פול האנטר במחלת הסרטן, כי אין לי סיכוי להבין. אני רק יודע איזה שחקן ענק הוא היה, ולא רק שחקן סנוקר.

האנגלי בן ה-27, שהלך לעולמו השבוע, קטף שלושה תארי מאסטרס על השולחן ודורג בשיאו במקום הרביעי בעולם. אולי בארץ השם הזה לא כל כך מוכר, אבל במולדת הסנוקר אנגליה מדובר במגה סלב. דמיינו לעצמכם אילו כותרות היה תופס אחד מחמשת הכדורגלנים או הטניסאים הגדולים בעולם, אם חלילה היה מת בטרם עת.

מלבד היותו איחד מאנשי הסנוקר הגדולים בעולם בשנות ה-2000, האנטר היה ידוע גם כאחד הטקטיקנים המבריקים והשחקנים היותר התקפיים בשנים האחרונות, שגם ידע לתת למשחק, ובמיוחד לקהל, את הכבוד הראוי לו. הוא משך לא מעט נשים למשחק בגלל הנתונים הפיזיים המרשימים שלו. אותי זה פחות עניין, אני אהבתי אותו כשחקן נטו ומעטים הם השחקנים בשני העשורים האחרונים, שידעו להלהיב אותי בצורה כזאת על השולחן. עבורי, האנטר יכול להיות מוזכר בנשימה אחת עם סטיבן הנדרי, רוני אוסליבן, ג'ימי וויט וסטיב דייויס, למרות שמעולם לא זכה בתואר אליפות העולם.

העקשנות שלו צעדה לפניו לכל מקום והביאה לו לא מעט הישגים, זו בדיוק הסיבה שהאמנתי בלב שלם שגם את הסרטן הוא ינצח, כמו לאנס ארמסטרונג, אבל כנראה שהסרטן היה קשה מדי. על השולחן, נזכור לעד את משחקי חצי הגמר והגמר שלו באליפות העולם 2003. בגמר הוא אמנם הפסיד לקן דוהרטי 17:16, אבל מי שהיה לו מזל לצפות באותו משחק, יזכור לעד את הקאמבקים הגדולים שהיו שם ואת אחד המשחקים הטובים ביותר שנראו בעשר השנים האחרונות.

האנטר היה מלך היופי של הסנוקר, אבל גם מלך האופי. הוא הצליח להתמודד בסבב המקצועני ולאליפות העולם בעיצומם של הטיפולים הכימותרפיים. הסנוקר הוא אמנם לא ספורט פיזי, אבל אחרי כימותרפיה כמעט בלתי אפשרי לעמוד על הרגליים כמה שעות טובות, שלא לדבר על להישאר בפוקוס. האנטר ניסה לשדר עסקים כרגיל, גם כשאיבד את רעמת הבלונד הידועה ונשאר קרח. למרות הכל, הוא לא הפסיק להקרין אופטימיות וחיוניות.

מחוץ לאולמות הסנוקר, היו לפול האנטר את כל הכלים והנתונים להפוך ל"דייויד בקהאם של הסנוקר" כפי שכונה כמה פעמים, אבל האמת לאמיתה היא שגם במקרה הזה הוא נלחם, נלחם כדי לשמור על פול האנטר המקורי. הוא נפגש עם מעריצים, היה סבלני ולא ויתר על המנהג הקבוע של ערב שבת בפאב השכונתי. הכסף וההצלחה לא סינוורו אותו, הוא בסך הכל רצה להמשיך בחיים שקטים, אבל משאלתו לא נענתה.