סקוטלנד חוזרת?

סקוטלנד ידועה כנבחרת הכדורגל שהגיעה להכי הרבה מונדיאלים, מבלי לעלות ולו פעם אחת משלב הבתים המוקדמים. אבל אם להתעלם מהעובדה המשנית הזו, סקוטלנד הייתה לאורך שנים מאריות הכדורגל האירופי. טוב, נו, לא אריה, אבל בהחלט נמר. הנבחרת מצפון האי הבריטי העפילה שמונה פעמים למונדיאלים, מהן חמש פעמים רצופות בין 1974 ל-1990. במוקדמות אליפויות אירופה זה הלך קצת יותר קשה והסקוטים העפילו ליורו רק פעמיים, ב-1992 וב-1996.

אלא שמשהו רע עבר על סקוטלנד מאז מונדיאל 1998, הטורניר האחרון אליו העפילה. כעת, אחרי ניצחון ביתי 0:1 על סגנית אלופת העולם צרפת במסגרת מוקדמות אליפות אירופה 2008, והשלמת ניצחון שלישי מתוך שלושה משחקים במסגרת הקמפיין, רוחות חדשות נושבות במדינה הגשומה. מאיפה צץ הקאמבק?

6 הנקודות הראשונות של סקוטלנד, אלו שהגיעו טרם הניצחון הביתי על צרפת, הושגו אחרי ניצחונות על ליטא ואיי פארו. 6 נקודות קלות? לא אם מסתמכים על ההיסטוריה הקרובה.

הנפילה הסקוטית בסוף שנות ה-90 קיבלה סימנים ראשונים במשחק האחרון של הנבחרת במונדיאל 1998 בצרפת, משחק שנגמר בתבוסה כואבת 3:0 למרוקו. מכאן החלה הדרדרות שלוותה באי העפלה ל-4 הטורנירים הגדולים הבאים וצניחה חופשית בדירוגים של אופ"א, מה שהביא את סקוטלנד לקבוצת האיכות הרביעית באירופה לקראת הקמפיין הנוכחי. אה כן, גם איי פארו וליטא היו שם.

במוקדמות יורו 2000, בדיוק כמו הפעם, פגשה סקוטלנד את השתיים. את הבית סיימה אז סקוטלנד במקום השני, לפני שהודחה בקרב פלייאוף מול היריבה השנואה מאנגליה. אלא שהסקוטים יתקשו לשכוח את ה-5 ביוני 1999, אז פגשו את איי פארו בטורשאבן וסיימו מולם בתיקו 1:1. אגב, המשחק באותו קמפיין, בוילנה מול ליטא הסתיים ב-0:0.

אחרי כשלון לעלות גם למונדיאל 2002, קיוו הסקוטים להעפיל ליורו שלישי שלהם. אלא מה? ההגרלה האכזרית זימנה להם שתיים, ליטא ואיי פארו. בתחילת 2002 מונה ברטי פוגטס הגרמני למאמנה החדש של הנבחרת הבריטית, אבל בסקוטלנד ירצו לשכוח את הקדנציה ההזויה של אלוף אירופה ב-1996. זה התחיל בתבוסה 5:0 לצרפת במשחק ידידות, נמשך במסע משחקים במזרח הרחוק שכלל רק הפסדים, כולל 4:1 לדרום קוריאה ונמשך בטורשאבן, שוב שם.

את ה-7 בספטמבר 2002 יתייקו באדינבורו לצד אותו משחק מ-1998. שוב משחק חוץ מול איי פארו, שוב תיקו, הפעם 2:2. את הקינוח סיפקו חניכיו של פוגטס הכושל עם הפסד 1:0 ללא אחרת מאשר ליטא.

סקוטלנד הצליחה להעפיל בסופו של דבר לפלייאוף העלייה לטורניר בפורטוגל, ניצחה את הולנד 0:1 במשחק הראשון אבל הפסידה כעבור מספר ימים 6:0 בגומלין והלכה הביתה עם הזנב בין הרגליים. פוגטס נשאר, אבל בפתיחת מוקדמות מונדיאל 2006 הפסיד 1:0 לנורבגיה, הפסד ראשון של סקוטלנד במשחק רשמי בהאמפדן פארק אחרי 17 שנה. זמן קצר לאחר מכן התפטר המאמן הגרמני תוך כדי יריית חצים על התקשורת. בסקוטלנד נשמו לרווחה והתפנו לתכנית שיקום.

וולטר סמית הוותיק, מאמנו של עידן טל באברטון לפני מספר שנים, הגיע לקווים ואלי מקויסט, מגדולי שחקני סקוטלנד בכל הזמנים, שהוליך את הנבחרת לכל המונדיאלים בשנות ה-90, הצטרף כדי לסייע בצוות המקצועי.

ההתחלה של המאמן החדש הייתה קשה והוא לא הצליח להעלות את נבחרתו למונדיאל 2006. למרות זאת, רוחות השינוי החלו להפיץ ניחוחן. לפני כחצי שנה יצאה הנבחרת לטורניר קירין ביפן וזכתה בו, אחרי שהביסה 1:5 את בולגריה וסיימה בתיקו 0:0 עם הנבחרת המארחת. סימנים של קאמבק נראו באופק. כחודש לאחר מכן הגיע הכדורגל הסקוטי להישג אדיר, כאשר נבחרת הנוער הגיעה עד לגמר אליפות אירופה, שם נעצרה על ידי ספרד.

ההתפתחות של השחקן הסקוטי אינה מקרית. לפני מספר שנים החליטה הנהלת הפרמיירליג הסקוטית לעשות מעשה והוציאה חוק לפיו כל קבוצה חייבת לרשום לפחות 3 שחקנים מתחת לגיל 21 בסגל שלה לכל משחק נתון. ההחלטה זכתה לביקורת מצד מספר מאמנים, בעיקר מכיוונו של מאמן סלטיק, גורדון סטראכן, אבל בינתיים החוק עומד איתן.

למרות זאת, ארצ'י גמיל, שחקן העבר הגדול של נוטינגהם פורסט וסקוטלנד ומאמן העל של נבחרת הנוער הסקוטית, סירב להסתנוור מההישג האחרון של נבחרת הנוער: "לשחקנים יש עוד הרבה עבודה והם אלו שיצטרכו לדחוף את הנבחרת עד גיל 21 בעוד שנה-שנתיים. על הנבחרת הבוגרת אין מה לדבר בינתיים. ההבדל הגדול בינם לבין שחקנים בוגרים יותר הוא באספקט הפיזי. השחקנים הצעירים יצטרכו עכשיו לבנות את עצמם, לדאוג לתזונה נכונה ולחיים בריאים וספורטיביים. הסבלנות תמיד משתלמת".

חצי השנה האחרונה הייתה מבריקה עבור הכדורגל הסקוטי ועבור קהל אוהדי הנבחרת הנאמן ואחד הידועים בעולם, "צבא הטרטן". במרץ 2005, לפני קצת יותר משנה, דורגה סקוטלנד במקום ה-88 בדירוג הנבחרות של פיפ"א, המקום הנמוך ביותר שלה מאז ומעולם. מאז היא הספיקה לטפס בחזרה לאזור בו שהתה עשרות שנים והיום היא מדורגת במקום ה-34.

לנבחרת אין כוכבים גדולים כמו בעבר. אין כאן קני דאלגלישים, גרהאם סונסים ואפילו לא שוער תואם השוער ג'ים לייטון או חלוץ דמוי מו ג'ונסטון. כריס בויד, חלוצה של ריינג'רס, מפציץ בליגה הסקוטית, גארי אוקונור נרכש על ידי לוקומוטיב מוסקבה מהיברניאן תמורת כ-1.6 מיליון ליש"ט ואמור להתפתח להיות חלוץ מרשים (אך נופה מהסגל לקראת המשחק מול סקוטלנד ביום רביעי, לאחר שלא הגיע ביום ראשון למלון הנבחרת); דארן פלטשר לובש את מדיה של מנצ'סטר יונייטד, אבל אין כוכב אמיתי וגדול.

בארי פרגוסון נחשב לסקוטי הטוב ביותר כבר לא מעט שנים. הקשר המרכזי של ריינג'רס, שיפגוש את מכבי חיפה בגביע אופ"א, ירש לחלוטין את מקומו של פול למברט הנפלא במרכז הקישור וקפטן של הטרטנס. פרגוסון חזר לאחרונה מפציעה שהשביתה אותו לקרוב לחצי שנה, ולמרות גילו (28) והעובדה שכבר נטל חלק בעשרות משחקים גדולים, הן בנבחרת, הן בריינג'רס והן בתקופה הקצרה בה שיחק בבלקבורן האנגלית, הוא הגדיר את המשחק מול צרפת כ"אחד מהגדולים והחשובים בקריירה שלי".

כדי להבין את גודל ההישג הסקוטי בניצחון על צרפת צריך להתחשב במספר עובדות. הניצחון האחרון של סקוטלנד על צרפת הושג באותו מקום, האמפדן פארק, אבל לפני 17 שנה. לצרפת היה זה הפסד החוץ הראשון בשלב מוקדמות כלשהו מאז 1994, אז הפסידה 2:0 לבולגריה.וולטר סמית' התבדח אחרי המשחק עם העיתונאים כשהתייחס להפסד הצרפתי: "אני בטוח שזה לא קורה כל כך הרבה".

את ה-0:1 הקטן נגד הטריקולור כבש דווקא גארי קולדוול הבלם. לקולדוול הייתה זו נקמה מתוקה, אחרי שאת הבכורה הבינלאומית שלו הוא ערך באותה תבוסה ידידותית 5:0 לצרפת בפריז לפני כ-4 שנים. "הניצחון שלנו, לעומת התבוסה לפני 4 שנים, מראה איך התקדמנו", אמר שחקנה של סלטיק, "זו הרגשה נהדרת. חגגנו בחדר ההלבשה כאילו זכינו בגביע העולמי".

את הימים האלו אולי יתייקו בסקוטלנד לצידם של הניצחון הגדול 2:3 על הולנד ב-1978, או ה-1:2 על אנגליה שנה לפני כן בוומבלי. אבל לנבחרת הבריטית מחכה משחק חוץ קשה ביותר ביום רביעי מול אוקראינה. עד אז כדאי לקולדוול ולחבריו לרדת לקרקע, ואין ספק שהם יסתפקו בתוצאת תיקו באצטדיון על שמו של ואלרי לובאנובסקי.

אלא שבסקוטלנד בוודאי מסמנים תאריך אחד נוסף, מוקש אפשרי בדרך להעפלה סנסציונית ליורו 2008 והכרזה סופית על חזרה לקדמת הבמה האירופית. ב-6.6.2007 הם מגיעים למשחק חוץ בטורשאבן מול איי פארו.