וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

200 מיליון דולר שווים בלגאן גדול

8.10.2006 / 20:34

מאז שנת 2000 לא זכו הניו יורק יאנקיז, מקבוצות הספורט העשירות ביותר בתבל, באליפות. מפתיע? תלוי איך מסתכלים על זה

משפט עתיק אומר שאליפות לא קונים בכסף אלא בנשמה. מי שעדיין מאמין בקלישאה החבוטה הזו חי עמוק אי שם בסוף שנות ה-80. באנגליה צ'לסי חולשת בעזרת המיליארדים של רומן אברמוביץ', באיטליה אלה היו דרך קבע יובנטוס של אניילי ומילאן של ברלוסקוני ובכלל, אירופה יצרה מתחילת המילניום שושלות כדורגל בלתי פגיעות דוגמת ליון הצרפתית. אפילו בכדורגל שלנו מכבי חיפה לא זכתה בתארי אליפות הודות לשחקני הבית. בכדורסל אצלנו זו תמיד מכבי ת"א וביוון זו פנאתינייקוס. ברור, לכסף הגדול חייב להצטרף ניהול נכון, אחרת כולם ייראו כמו הניו יורק ניקס או מכבי ת"א כדורגל, אבל את הרעיון הבנתם.

באופן אבסורדי, דווקא ארה"ב מנהיגה מדיניות סוציאליסטית במרבית ענפי הספורט שלה. ב-NBA, ב-NHL וב-NFL מונהגות תקרות שכר. יש איקס סכום להחתים שחקנים, ולפיו צריך לנהוג. מי שחורג ישלם קנס שיהרוג אותו לשנים שיבואו. יותר מכך - הקבוצה הגרועה ביותר בשנה הקודמת תזכה באפשרות הראשונה, או באחת הראשונות, לבחור בדראפט הקרוב. תחשבו מה היה קורה אם זה לא היה כך, והלוס אנג'לס לייקרס היו משאירים אצלם גם את שאקיל, גם את קובי ומוסיפים את טים דאנקן, דווין וויד ודירק נוביצקי. יותר מכך - דאנקן, וויד ונוביצקי היו מחכים שחוזיהם יסתיימו, כי הם היו יודעים שאת הכסף הגדול יקבלו בלייקרס כשחקנים חופשיים בקיץ.

נשמע לכם מפלצתי? זה מה שקורה בבייסבול, הענף המקצועני היחיד בארה"ב ללא תקרת שכר. זה מה שקורה בניו יורק יאנקיז, קבוצת הספורט הכי עשירה בתבל יחד עם מנצ'סטר יונייטד. אז איך זה שבשבת האחרונה הם עפו מהפלייאוף בפעם השישית ברציפות בלי לקחת אליפות?

הכסף של סטיינברנר קונה הכל

היאנקיז שילמו השנה לשחקניהם משכורות בסך 198 מיליון דולר. סכום חולני. הקבוצה השניה ברשימה, בוסטון רד סוקס, שילמה 120מיליון ורק שלוש קבוצות נוספות ב-MLB עוברות את רף ה-100 מיליון: לוס אנג'לס איינג'לס, שיקגו וייט סוקס והניו יורק מטס. התקציב של אוקלנד את'לטיקס, שבניגוד ליאנקיז כן העפילו שלב, הוא 62 מיליון דולר. דטרויט טייגרס, שניצחה את היאנקיז, משלמת 82 מיליון. אף אחד לא מגיע לתקציב של המפציצים מהברונקס.

מאז 1920, כשבייב רות' עבר לניו יורק מבוסטון, זכו היאנקיז ב-26 תארי אליפות, הגבוה ביותר בספורט המקצועני בארה"ב. תרצו, הם המכבי ת"א של הספורט האמריקאי. אבל את התואר האחרון שלהם הם לקחו בשנת 2000. בדיוק כשנדמה היה שסופסוף מתגשם חזונו של ג'ורג' סטיינברנר, איל הספנות הקפריזי מאוהיו, להקים אימפריה בלתי מנוצחת, בא ה-5 בנובמבר 2001. הכל היה במקום לאליפות רביעית ברציפות. יתרון 1:2 במשחק השביעי בוורלד סירייס על אריזונה דיאמונדבקס, כשעל הגבעה עומד מריאנו ריברה, הקלוזר הגדול בכל הזמנים. לאף אחד לא היה ספק שריברה יסגור עניין באינינג התשיעי, אבל הוא פישל, אריזונה ניצחה 2:3 במשחק ולקחה את התואר, שלא שב עוד לניו יורק.

נחזור לדוגמת ה-NBA שהצבנו. בכל שנה מחכים הנוביצקים והדווין ווידים של ליגת הבייסבול להזדמנות שלהם לעשות את הכסף הגדול. כוכבים שהתפתחו בקבוצות משוק קטן יודעים שאף אחד לא ישלם כמו ג'ורג'י מהברונקס. השנה זה בלט עוד יותר באמצע העונה, כשהפילדלפיה פיליז ביקשו להיפטר מעול המשכורות של בובי אבריו, אחד החובטים המסוכנים והיציבים במשחק. היאנקיז לקחו אותו ואת המגיש קורי ליידל ונתנו תמורתו ארבעה שחקני מיינור ליג שרוב הסיכויים שלא יהיו שווים הרבה. רשמית, היאנקיז הלכו לפי חוקי הליגה (אסור לקנות שחקן במזומן, רק על ידי טרייד). מעשית הם בעצם קנו את אבריו וליידל, מכיוון שפילדלפיה רואה בלכתם רווח כלכלי עצום והורדת נטל המשכורת. קבוצות קטנות עושות את זה ב-MLB לעתים קרובות. בוסטון נתנה לאריזונה חתולים בשק כדי לקבל את קורט שילינג, שהביא לה אליפות אחרי 86 שנים שחונות. היאנקיז עצמם עשו את זה עשרות פעמים, וכמו השנה - לא תמיד זה עזר.

הרכב החובטים של היאנקיז כלל בפלייאוף האחרון את התשיעייה הטובה ביותר שנראתה על הנייר בבייסבול אי פעם. תשיעייה שכללה ארבעה חובטים שמאליים: ג'וני דיימון, בובי אבריו, ג'ייסון ג'יאמבי והידקי מאטסוי ועוד אחד שמסוגל להחליף צדדים, חורחה פוסאדה. חשוב לדעת: חובטים שמאליים מתקשים נגד מגישים שמאליים. מגישים שמאליים טובים הם מצרך נדיר בליגה. מכאן, שרוב המגישים הם ימניים. הרכב שבו שישה מהשחקנים הם שמאליים ולעוד אחד (שאליו עוד נגיע) קוראים אלכס רודריגז ועוד אחד, דרק ג'יטר, שהוא במקרה אחד הווינרים הגדולים בתולדות המשחק, הוא הסיוט הכי גדול שיכול להיות למי שעולה על הגבעה.

אלא שבפלייאוף האחרון שוב הוכח, שגם הרכב חובטים כזה לא יכול לפצות על האלמנט הכי חשוב במשחק - הגשה. וזה לא מצרך שהיה ליאנקיז בשנים האחרונות.

הפיצ'ינג הכי רעוע

משפט עתיק ותמיד נכון בספורט האמריקאי אומר "התקפה מנצחת משחקים, הגנה מביאה אליפויות". זהו הדין לגבי הגשה. היאנקיז נוכחו בדטרויט שוב לדעת, שלא משנה מה יהיה הליינאפ שלהם, הגשה טובה תנצח אותם. קני רוג'רס נתן נגדם הופעה אדירה במשחק השלישי, שהיה משחק המפתח בסדרה, וג'רמי בונדרמן השבית אותם ברביעי, שבו הם נראו מדוכדכים מתחילתו. וזה עוד לפני שדיברנו על חוות המחליפים, שכללה מגישים מוטרפים כמו ג'ואל זומאיה וטוד ג'ונס, קלוזר בינוני אבל שועל ותיק שיודע את העבודה.

היאנקיז ניסו לחזק את ההגשה לאורך השנים האחרונות ותמיד כשלו. הם הביאו את מיטב השחקנים, שקרסו תחת אור הזרקורים של התפוח הגדול. ג'ף וויבר, חאווייר ואסקז, קווין בראון, קרל פבאנו ואפילו רנדי ג'ונסון, שירצה לשכוח את השנתיים האחרונות במהרה. זה לא עבד בין היתר כי השחקנים האלה לא היו רגילים לניו יורק. ג'ונסון, עם כל הניסיון הרב שלו וחמישה תארי סיי יאנג (המגיש הטוב ביותר), חבט בצלם ביום הראשון שלו במנהטן. הלחץ בעיר בלתי נסבל והמציצנות נתחבת לכל מקום. זה קשה למי שלא גדל בעיר.

אז איך לקחו היאנקיז את האליפויות שלהם בשנות ה-90? על ידי מציאת האיזון הנכון בין שחקני בית ורכישות יקרות. ג'ין מייקל, שהיה מנכ"ל המועדון, הבין את מה שסטיינברנר סירב להבין לאורך שנות ה-80: צריך חוות גידול לשחקנים. בניגוד לפוטבול או לכדורסל, ענפים שבהם הקבוצות מקבלות פחות או יותר מוצר מוגמר בדמות שחקן מכללות ורק מלטשות אותו, בבייסבול צריך להשביח את השחקנים לאורך שנים. זו הסיבה שאוקלנד כל כך מצליחה למרות תקציב זעום, כי המנכ"ל הגאון שלה בילי בין יודע איך למשות אותם. מייקל טיפח את אנדי פטיט ומריאנו ריברה, שעלו לצד ותיקים ומנוסים שבאו מבחוץ כמו דייויד קון. הוא העלה שחקנים כמו דרק ג'יטר, חורחה פוסאדה וברני וויליאמס, שהצטרפו לשועלים מנוסים שהגיעו כרכש כמו טינו מרטינז וסקוט ברושוס. ליאנקיז הייתה נשמה, היו להם חיים מבפנים. בראיין קשמן, שהגיע אחרי מייקל, המשיך את המגמה כשהביא את רוג'ר קלמנס ואת מייק מוסינה. אבל לרכישות האלה היה מחיר. היאנקיז נתנו ונתנו, ובסוף נשארו בלי חוות גידול ראויה. אם בתחום החובטים זה לא כל כך בולט, הרי שבאר ההגשה יבשה כבר מזמן. מלבד צ'ין מינג וונג הטיוואני וריברה הקלוזר אין היום ביאנקיז אף מגיש משמעותי שגדל בקבוצה. ואם להגשה שלך, שהיא גם כך בינונית, אין אופי - אין לך סיכוי.

הבעיה של רודריגז וטורה

לאלכס רודריגז יהיה קשה בימים, שבועות, חודשים ובכלל בתקופה הקרובה להסתובב ברחובות ניו יורק. השחקן עם החוזה הכי יקר בתולדות הליגה, 25 מיליון דולר לעונה, שוב נחנק. מה זה נחנק? חבטה אחת מוצלחת ב-14 נסיונות בסדרה עם דטרויט.

רודריגז הוא לא האשם היחיד בתבוסות של היאנקיז, אפילו לא העיקרי. תהליך ההתרסקות החל לפני שהגיע בכלל לברונקס. אבל אם ניו יורק היא המיקרוקוסמוס לנבחרת ארה"ב בשנות ה-2000 - עשירה, רוויית כוכבים ותמיד נכשלת כשזה קובע - רודריגז הוא הדגם המוקטן ליאנקיז. הוא מרוויח טונות של כסף, יש לו המון כישרון, במהלך העונה הוא תמיד טוב (למרות שהעונה הזו הייתה כולה נפילה יחסית עבורו), אבל בפלייאוף הוא לא מצליח שם. וזה בולט בעיקר כשבקבוצה שלך משחק דרק ג'יטר. רודריגז הוא דמות שנואה במיוחד בניו יורק, הקהל שם, הידוע באכזריותו, שורק לו בוז בכל פעם שהוא לא מצליח לחבוט בכדור. דומה שהוא את הסיפור שם גמר.

הבעיה עם רודריגז היא שהוא מייצג את כל מה שהיאנקיז נהגו לא להיות. עד שהוא הגיע, הרד סוקס תמיד היו מפסידים להם. הם חטפו אותו מתחת לאף של בוסטון לפני עונת 2004, והתוצאה הייתה הפסד משפיל לאותה בוסטון בפלייאוף, לאחר שהיאנקיז כבר הובילו 0:3 בסדרה (הפעם היחידה שבה חזרה בבייסבול קבוצה מפיגור 3:0 והשלישית בספורט האמריקאי בכלל). הוא לובש את החולצה מספר 13, כי החולצה מספר 3 הייתה של בייב רות' ונתלתה בגג הברונקס. ככה שא-רוד הוא סוג של "אנטי בייב". יש הרבה אנשים בברונקס שמאמינים במיסטיקה, וזה לא עובד לטובתו. בכל מקרה, נראה שהיאנקיז יחפשו טרייד עבורו, כי לניו יורק יהיה לו קשה מאוד לחזור בעונה הבאה.

מי שעוד נדמה שלא ישוב הוא המנג'ר ג'ו טורה. טורה הגיע ליאנקיז ב-1996 ומייד בנה שושלת מהקבוצה שהכין לו באק שוולטר. הוא לא נחשב למנג'ר מוצלח לפני כן, אבל ידע איכשהו להדביק את סוללת הכוכבים ויותר מכך - לשמש כמסננת בין הטירוף של סטיינברנר לשחקנים. הוא לא נתן לבוס להלחיץ אותם. בשנים האחרונות טורה נראה כבוי. היאנקיז הפתיעו כשהאריכו את חוזהו לפני שלוש שנים, בעיקר לאור העובדה שהוא נראה אפאטי על הספסל וגם שיקול הדעת שלו במהלך משחקים לא היה נכון. נראה שהקדנציה שלו הגיעה לסיומה, ולו פינלה, שהביא את סיאטל לעונת שיא של 116 נצחונות ב-2001, מוזכר כמחליפו. פינלה שיחק במועדון ומכיר את אופיו. אולי זה יביא רוח חדשה.

אבל לפני כן צריך הגשה. זה הכי חשוב. היאנקיז שוב יילכו בפגרה אל שוק השחקנים החופשיים. רוב הסיכויים שזה פשוט לא יעבוד. הקבוצה הזו צמאה למגישים צעירים ומוכשרים, וכאלה אי אפשר כמעט למצוא בחוץ. כאלה צריך לגדל, וזה משהו שייקח עוד הרבה מאוד זמן.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

זה כל כך טעים ופשוט: מתכון לבננות מקורמלות

בשיתוף חברת גליל

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully