סוף סוף, אחרי ארבעה משחקים, איטליה של רוברטו דונאדוני ניצחה, ואפילו לא ספגה שער חובה. התוצאה היא כמובן טובה וגם ההפסד של צרפת לסקוטלנד העלה חיוכים על פני הנוכחים בספסל האיטלקי.
איטליה לא נראתה אתמול (שבת) טוב. הסקוודרה אזורה קיבלה במתנה פנדל שלא כל שופט היה נותן, אלא אם כן מדובר באלופת עולם. גם השער השני נכבש אחרי טעות בהגנה האוקראינית. אם שני צירופי המקרים האלה לא היו מתרגשים על הנבחרת, המשחק אתמול היה יכול להיות האחרון של דונאדוני כמאמן לאומי.
איטליה שיחקה עם שלושה שחקנים בקישור והפסידה את הקרבות במרכז השדה לאוקראינה, בעיקר בגלל שויצ'נזו יאקינטה לא רגיל לשחק באגף, אלא במרכז.
הניצחון הושג בזכות ארבעה שחקנים: השוער ג'יאנלואיג'י בופון - שהיה בכושר מעולה, סימן לכמות ההזדמנויות הגדולה ליד השער אליהן הגיעה אוקראינה - מאסימו אודו - שבישל את הפנדל וכבש אותו - וכמובן לוקה טוני - שכבש שער מצוין וגרם לפנדל.
עם זאת, איטליה חייבת להשתפר במרכז השדה לקראת המשחק החשוב מול גיאורגיה. ג'נארו גאטוסו לא ישחק בגלל צהוב שני ויחד עם הכושר הלקוי של דל פיירו וזמברוטה, שרחוקים מיכולתם במונדיאל, לאיטליה יש עדיין הרבה בעיות.
דונאדוני אמנם עשה חילופים חכמים למדי, אבל הוא לא שינה את המערך של קבוצתו, למרות הבעיות הברורות במשחק. דונאדוני ממשיך להיות קפוא, כמו במשחקים הקודמים, הוא עולה עם שיטה מסוימת, 4-3-3 במקרה זה, ודבק בה מבלי להתייחס למה שקורה על כר הדשא.
מרצ'לו ליפי במשחק כזה היה היה משנה מערכים יותר מפעם אחת. זה כנראה ההבדל בין אלוף עולם למאמן של נבחרת שמדורגת במקום השלישי בבית המוקדם.
ניצחון אחד, הרבה בעיות
פאביו ליקארי, רומא
8.10.2006 / 10:39