הכל חוץ מניצחון

כשאבי רצון תרם ללכסיקון את המשפט "מאיר תירגע" לאחר שער הניצחון המיתולוגי של ראובן עטר שקבע 2:3 בפריז באוקטובר 93', לא שיערו שניהם שישראל לא תשיג ניצחון חוץ על נבחרת עדיפה על הנייר במשך 13 השנה הבאות. הקאמבק המדהים של רוני רוזנטל באגפים, וברקוביץ' ועטר מול השער הצרפתי נכנס לקלאסיקה, אבל למעשה הזיק לצרפתים הרבה יותר מאשר הועיל לישראלים. נבחרת ישראל החטיפה סטירה מצלצלת לדור העלוב של פאפן וקנטונה עם המאמן ז'ראר הויה, דור שנעדר משני מונדיאלים (90', 94') ונתן הופעה עלובה ביורו 92'.

הניצחון ההוא, שבא לקראת סוף הקמפיין החלש ביותר בתולדות הנבחרת מאז הצטרפנו לאירופה (מקום חמישי ואחרון בבית), נותר כאמור מיותם. מאז התקשתה ישראל להוציא תיקו מול יריבה עדיפה. חשוב לציין שגם הנבחרות החזקות ביבשת, שמגיעות בקביעות ליורו ולמונדיאל, מאבדות פה ושם נקודות, אבל יודעות ליישם את הנוסחה הפשוטה: ניצחון בבית ותיקו בחוץ (אפילו הפסד או שניים לא מונעים עלייה). הנוסחה של ישראל קצת בעייתית: תיקו בבית והפסד בחוץ. בעיה נוספת של הנבחרת היא מעגל הקסמים של כשלונות ושיבוצים בדרג שלישי או רביעי. להזכירכם: שתי הראשונות עולות אוטומטית או לפחות לפלייאוף, וגם מקבלות הגרלה קלה יותר.

ישראל פתחה בתבוסה 5:2 בוינה לאנדי הרצוג והחבר'ה, שעוד יחזרו בהמשך. חורף 92/3 היה רע עם הפסדי בית לשבדיה, בולגריה וצרפת ונקודות ראשונות הופיעו באביב. 2:2 בבולגריה משערים של רונן חרזי ורוני רוזנטל באחד המשחקים הטובים בתולדות הנבחרת ו- 0:0 בהלסינקי במשחק של גארבג' טיים. באמצע הספיקה ישראל לחטוף 0:5 בשטוקהולם ואז בא הניצחון הגדול בפריז.

הפעם ניצחון בפתיחה 1:2 על פולין והנבחרת מפסיקה להפסיד בבית. מאז ועד היום היא נוצחה רק פעם אחת ברמת גן במוקדמות (2:1 מול ספרד ב- 98') וכמובן בפלייאוף (5:0 מול דנמרק ב- 99'). אפשר להוסיף למניין את משחק "הבית" בפלרמו נגד צרפת ב- 2003.

נחזור לקמפיין ההוא. לאחר סדרת תוצאות נגד סלובקיה, רומניה וצרפת הגיע האביב העלוב של 95'. הפסד 4:3 בפולין לאחר שישראל הובילה, 2:1 בבוקרשט, לאחר שברקוביץ' השווה, והשיא - 1:0 בקוסיצ'ה מול סלובקיה, מטעות תמוהה של משה גלאם ושער של יאנצ'ולה. המסך ירד עם 2:0 בצרפת. הניצחון היחיד בחוץ הושג בטרבזון, מול אזרביג'אן 0:2 עם הגול המיתולוגי של רוני רוזנטל, שעבר 70 מטר בסלאלום ונבחר לשער המילניום.

כאן החלה סאגת קפריסין. בנובמבר 96' יצאו אלפי ישראלים לאי השכן וחזרו עם 2:0 צורב (גוגיץ', זוכרים?), איציק זוהר עשה את העבודה מול לוכסמבורג עם 0:3 באביב 97', ואז הגיע רגע האמת. מוסקבה, יוני 97': שלמה שרף מעלה הרכב התקפי בקור הרוסי, אלכסיי קוסולאפוב (בהמשך במכבי ת"א) מכניע את רפי כהן ורוסיה מנצחת 0:2. לישראל היה עוד סיכוי קטן אבל 1:0 בבולגריה (שעלתה מהבית) באוגוסט סגר את הסיפור.

קמפיין השיא של הנבחרת החל בתיקו 1:1 מכובד בוינה, 6 שנים אחרי התבוסה 5:2. אלון מזרחי סחט פנדל מפוקפק ואבי נמני השווה לקראת הסיום. באותו קמפיין ישראל הפסידה כצפוי בספרד 3:0 והביסה את סן מרינו בחוץ 0:5. סאגת קפריסין נמשכה עם שער שוויון של יוסי בניון בדקה ה- 85 ושער ניצחון בפנדל של ספוליאריץ' בדקה ה-89 שקבע 2:3, אבל ההפסד לא מנע מישראל להגיע לפלייאוף מול דנמרק בזכות ה- 0:5 המפורסם על אוסטריה ברמת גן ביוני 99'.

ריצ'רד נילסן הגיע וישראל קיבלה שוב את ספרד (2:0 בבירנבאו), אחריו ניצחון קליל בליכטנשטיין (0:3). במשחקים החשובים הפסדנו בוינה 2:1 וסיימנו רק ב-0:0 בבוסניה. התיקו 1:1 בבית מול ספרד ושאר התוצאות השאירו לישראל פתח לפלייאוף, אבל אז הגיע אנדי הרצוג השווה ברמת גן ל-1:1 בדקה ה-90 ונכנס לקלאסיקה.

עידן גרנט החל בחרם דיפלומטי שמנע משחקי בית. במשחק הראשון ניצחון צפוי 0:2 במלטה, אחר כך עוד פרק בסדרה "אבודים", עם 1:1 באי קפריסין. הפסד 2:1 בפאלרמו במשחק "הביתי" מול צרפת סיבך את הנבחרת וגם ה- 0:0 באנטליה מול סלובניה לא הועיל. במאני טיים חטפנו 3:1 בלובליאנה בספטמבר 2003 (נמני ובן חיים הורחקו), תוצאה שהפכה את המשחק בפריז לגארבג' טיים בדמות שלוש חתיכות ללא מענה. באמצע גם היה 2:2 תמוה במלטה. ישראל סיימה קמפיין במקום השלישי עם 9 נקודות, 5 פחות מסלובניה ו- 15 פחות מצרפת.

גרנט משתפר, והנבחרת משיגה ניצחון רשמי ראשון בהיסטוריה בקפריסין בזכות שער של נמני בדקה ה-87, הנבחרת מפסיקה להפסיד בחוץ עם 0:0 בפריז, 2:2 הירואי של אוואט עם גול מוזר של אבי יחיאל בדבלין ו-1:1 מהפדחת של קייסי בשוויץ, ומסיימת עם כל השלוש בתיקו ברמת גן. התחת של אברם עובד שעות נוספות אבל לא מפריע לתיירי הנרי לסדר לצרפת מקום ראשון בבית אחרי 0:1 בדבלין, ולשוויץ פלייאוף. ועדיין: אף ניצחון משמעותי בחוץ מאז שמאיר לא נרגע.