למרות קשטן

ה-2:3 לא יוצא להם מהראש, לצרפתים. לא ההוא של ראובן עטר בזמן פציעות בפארק דה פראנס 1993, דווקא זה של גל אלברמן בדקה ה-88 בהרצליה 2005. משחק שהעלה זמנית את ישראל לראשות בית ד' של מוקדמות אליפות אירופה בפורטוגל 2006, אליה לא העפילה לבסוף בגלל שער חסר אחד בהפרש השערים. הצרפתים, אגב, עלו ליורו וסיימו את הבית המוקדם שלהם עם תשע נקודות משלושה משחקים, כולל ניצחונות משכנעים על גרמניה ועל המארחת. הם נעצרו רק בחצי הגמר, על ידי האלופה המיועדת הולנד, לה הפסידו - שוב - 2:3 עם שער סיום דרמטי, בהארכה.

בראיונות מקדימים השבוע הרבו הצרפתים להזכיר את ההפסד בהרצליה. הם ממש לא מתלהבים לחזור לשם למשחק קובע. משעשע שדווקא האיצטדיון חסר האופי של אריאל שיימן הפך עבורם לסיוט. ועדיין, מותר לפקפק בתבונה שבמיקום משחק הגומלין (ביום רביעי הקרוב) דווקא שם. מותר היה ללמוד משהו מהיריבה, שמיהרה לשבץ את משחק הבית שלה בעיר קון, בירת חבל נורמנדי דרום.

בדיוק על פי אותו הגיון מוטב היה לקיים את הגומלין בבאר שבע, אשדוד או אשקלון. אירוח בפריפריה הצמאה לאירועים הוא המפתחות להתחיל לעורר כאן עניין בעלילות הנבחרת הצעירה; היא ראויה לו.

זו נבחרת מקסימה באופן מסורתי, עם מאמן מצוין ונעים הליכות, שעומדת מרחק שני משחקים מהישג כביר - השתתפות בטורניר גמר אקסקלוסיבי של שמונה הגדולות ביבשת. ארבע הראשונות מתוכן אף ייסעו לאולימפיאדת בייג'ין 2008. כל זה רק מדגיש את תחושת אי-הנוחות לנוכח מה שנראה, לפחות בינתיים, כהגעה לרגע האמת במצב לא אופטימלי.

אני מקווה שבבית משפחת קשטן נהנו מבקבוק היין המשובח שהביא עמו לוי כתשורה בעת הסולחה שנכפתה על המאמן הלאומי הזעוף, אבל על פניו נראה שאין חדש תחת השמש: קשטן גרר אתו לרוסיה את טוטו תמוז כחלוץ שלישי ואת שלומי ארבייטמן כחלוץ רביעי. בשביל התחשבות כזו במשימה הלאומית של הצעירה אפשר היה להסתפק גם בבקבוק יין פטישים, מהסוג שמוצאים בסופרמרקט במחיר מבצע של 7.90 ש"ח לרגל החגים. זה באמת היה כואב לרס"ר לקחת אתו לספסל במוסקווה את פיני בלילי ואליניב ברדה, ולהשאיל ללוי בחזרה את כוכבי ההתקפה שלו? לא היה למהלך כזה מקום בשקלול האינטרסים הכוללים של הכדורגל הישראלי?

כשמוסיפים לברוך הזה גם את ניפויו מרצון של גילי ורמוט, בנימוק המוזר שאינו משחק בקבוצתו (ותום אלמדון ואבירם ברוכיאן כן משחקים?), ואת מה שמצטייר כהתבססות קצת נמהרת על יקיר התקשורת החדש, הינוקא בן סהר ("אברמוביץ' זיהה אותי"), הרי שמותר להסתפק מחר בכל תוצאה שתעביר את ההכרעה להרצליה. יעל גרמן כבר תכין לאוכלי הצפרדעים גיהינום שירעיד להם את הפופיק.