נגמרה מסגרת האשראי

רוני לוי היה אמור להיות היורש של דוד לביא. בימיה היפים של מכבי נתניה, בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים, לביא, חלוץ רחבה פיזי, מטובי הנוגחים בארץ אי פעם (שני רק לסטלמך) היה ארבע פעמים מלך השערים (שיא לו שותפים רק עודד מכנס ואלון מזרחי).

לוי, יליד סוף 66, חלוץ בולט בקבוצת הנוער, עלה לבוגרים ב-85 והפיח הרבה אופטימיות בקרב האוהדים בקופסה. נדמה היה כי הוא הדבר הבא. חלוץ רחבה פיזי, 1.87 מטר, בעל משחק ראש מרשים. בזאת הסתיים הדמיון ללביא. לוי כבש פה ושם, אבל התגלה כגמלוני ומהוסס למדי. במהלך העונה החמישית בבוגרים הועבר לבני יהודה, בעשרים משחקי ליגה כבש שלושה שערים ובישל אחד, וזכה באליפות. תחת המאמן גיורא שפיגל.

הוא חזר לעונה לנתניה, שיחק שם גם כבלם, ובקיץ 91 לקח אותו שפיגל לחיפה. לוי נוסה כבלם ללא הצלחה, הוסב לקישור האחורי, והשאר היסטוריה. בגיל 27 התחילה הקריירה לפרוח. הוא תפס את עמדת הקשר בחיפה ובנבחרת, נתן כמה עונות יפות, ובגיל 31 פרש בגלל פציעה.

קריירת השחקן המבולבלת של לוי סיפקה לו יתרונות להמשך. העובדה שהתנסה אישית במשחק בכל שלושת חלקי המגרש סייעה מאוד להבנה הטקטית שלו ולהכרת נפש השחקן בכל עמדה. הוא יודע מניסיון אישי מה צריך בלם בירידה, חלוץ שמרבה להחטיא, קשר שמתבגר. הוא זכה להיות בן טיפוחיו של שפיגל, המאמן המתקדם ביותר באותם ימים, ולשחק במועדון הראשון שהפך למקצועי ממש, זה של שחר. שניהם ראו בו ראש גדול, מנהיג שקט, אחד שיוצאים אתו לקרב.

גם קריירת האימון של לוי היתה מוזרה, לפחות במונחים ישראליים. כעוזר מאמן, כמאמן הנוער וכמאמן הקבוצה הבוגרת לא ידע מועדון אחר ממכבי חיפה. מעולם לא נבחן מחוץ לבועה. התוצאות שהשיג מעורבות. רצף של שלוש אליפויות, כנגד כישלונות באירופה, סיפקו את המערכת בעירבון מוגבל.

שחר העמיד לרשות לוי קו אשראי נאה, לוי בדרך כלל הצדיק אותו, לפעמים גם הפתיע את תחזיות האנליסטים. אבל, לצערו, ההימור שמונח היום על הכף עמוק בהרבה ממסגרת האשראי שלרשותו. שחר יוכל לקבל הפסד אליפות לבית"ר של המיליארדר, בתנאי שלוי יסדר חורף אירופי, אבל לא יקבל כישלון נוסף, מול קבוצה בולגרית בינונית. גם האוהדים לא יקבלו. הנזק הכלכלי והמבוכה המקצועית ישלחו את לוי הביתה, לכל המאוחר בסוף העונה. הוא ייאלץ לרדת לאימון במועדון בינוני, להוכיח עצמו מחדש מחוץ לתפנוקיה החיפאית. קל זה לא.

מעט לפני יום הולדתו הארבעים לוי ניצב בפני רגע קריטי בקריירה, כאשר הצבא שלו מבורדק. בהגנה בלם בכושר בינוני (אולארה) ומגן לא מנוסה (משומר), בהתקפה חלוץ בירידה (קולאוטי) ושחקן כנף פצוע (קטן), אבל עיקר הבעיות הן בקישור, שבלי טל וזנדברג איבד מכוח ההרתעה ההגנתי ומיכולתו להניע את המשחק ולדחוף כדורים פנימה.

במשחקים הקודמים חיפה סבלה מחור גדול בשטח שבין הקישור לחלוצי הרחבה. שני קשרים הגנתיים, שניים או שלושה שחקני כנף, ובהתאמה חלוץ חוד או שניים - ובאמצע חור. לוי שיתף את גזל, סואן, מליקסון, שינה מיקומים לבוקולי וקטן, אבל טרם מצא את המתכון הנכון, ובו קשר פיפטי-פיפטי (ליד דירסאו ההגנתי) וקשר קדמי אותנטי.

עשרה ימים חלפו מהמשחק האחרון של חיפה, באורווה, ובהם היה על לוי לקבוע את המערך שלו (נראה כי ויתר על הפתעה עם 4-3-3), להחליט כמה משקל לשים על צד שמאל (שם משחק מגן בולגרי לא טבעי), ללהק את השחקנים הנכונים ולתרגל את השיטה. היו לו עשרת ימי תשובה לכמה שאלות מהותיות. היום יום הדין. יעבור - לחסד. ייכשל - לשבט. עד כדי כך פשוט.