השטן לובש קאפה

רוי קין, פאולו די קאניו, יינס להמאן ואוליבר קאן הם רק חלק מהשמות שאמורים לשבת ביום כיפור ולהכות על חטא. לקראת הכפרות, וואלה! ספורט לבשה על עצמה את גלימתו של קופי ענאן ויצאה לתור אחר מקצת סכסוכי הכדורגל העולמי. חלקם נגמרו כבר מזמן אבל מכריחים אזכור, מקצתם לא גלשו אל מחוץ לגבולות המגרש, רובם חיים ונושמים עד היום.

אה כן, ושום מילה על מוריניו, פרגוסון, ונגר ובניטז. הם כבר יצאו לנו מכל החורים.

פאולו די קאניו הסתכסך בערך עם כל העולם. השחקן האמוציונלי החל את הקריירה שלו בקבוצת הנוער של לאציו, ואם להיות ריאלים, גם סיים אותה בקבוצתו האהובה. כשהיה צעיר היה חבר באולטראס של הקבוצה, ומשם כנראה שאב את השקפת העולם שלו.

די קאניו הסתכסך עם לא מעט אנשים לאורך הקריירה שלו, כשבשנים האחרונות זכורות לו בעיקר התקריות עם אוהדיה של ליבורנו. האוהדים הליברנים נחשבים לאוהדים השמאלנים ביותר באיטליה. משחקים בין קבוצתם לבין לאציו, המזוהה עם הימין, הופכים לקונצרט של עלבונות בין מחנות האוהדים. כך קרה שלאחר שער שכבש די קאניו במדי לאציו מול ליבורנו, הוא פשוט רץ לכיוון אוהדי היריבה והצדיע במועל יד.

די קאניו עשה פעולה דומה גם במשחק דרבי נגד רומא, ונקנס ב-עשרת אלפים יורו. למרות זאת, הוא לא התחרט על מעשיו ואמר: "זה ביטוי לכך שאני חלק מקבוצה של אנשים שיש לה ערכים אמיתיים, ערכים של עמידה איתנה נגד הסטנדרטים שהחברה כופה עלינו. אני גאה להיות חלק מהאנשים האלה, ואמשיך להצדיע להם באותה צורה". מאוחר יותר הסביר: "אני פאשיסט, אבל לא גזען. אני לא מנסה לעודד אלימות או גזענות, אלא רק להביע הזדהות".

בקיץ האחרון שוב הסתכסך החלוץ המוכשר, הפעם עם הבוסים שלו. די קאניו כעס על כך שלא קיבל הצעה להארכת חוזהו, כזה שיאפשר לו לסיים את הקריירה בקבוצתו האהובה, ולבסוף עזב לסיסקו רומא מהליגה הרביעית. רגע לפני כן התפנה השחקן הזועם לסגור חשבונות. על מאמן לאציו, דליו רוסי, אמר החלוץ: "רוסי הוא שקרן. הוא אמר לי משהו ופעל אחרת כדי לשמור על העבודה שלו". גם הנשיא, קלאודיו לוטיטו, לא יצא נקי מהפה המלוכלך של די קאניו: "לוטיטו הוא בדיחה וצבוע. הוא מתחזה לאדם ישר ומוסרי בעוד הוא לא כזה. לדבר עליו זה כמו לפתוח באש על אנשי הצלב האדום".

מבט לעבר היותר רחוק של די קאניו מעלה תקריות נוספות. ב-1998, כששיחק בשפילד וונסדיי האנגלית, הוא דחף את השופט פול אלקוק במהלך משחק מול ארסנל, כשהאחרון פשוט צולל אל כר הדשא. כשהאיטלקי שיחק בסלטיק הסקוטית, הוא נראה בסופו של דרבי אולד פירם כשהוא מתווכח בלהט עם איאן פרגוסון מריינג'רס. דו השיח הלוהט כמעט התפתח לדו קרב של מכות. בסקוטלנד משוכנעים עד היום שההפתרעויות ברחובות גלאזגו אחרי המשחק, היו תוצאה של הכמעט מכות על הדשא.

היום מבלה די קאניו בליגה הרביעית באיטליה, ואם למישהו יש קצת זמן פנוי ועצבים להוציא, בסיסקו רומא הקטנה יש מישהו שתמיד ישמח לקצת ריב ומדון.

אם יש מישהו שיכול ללמד את די קאניו שיעור אחד או שניים בהתפרעויות וסכסוכים, הלא זהו רוי קין. הקשר האירי, מאמנה העכשווי של סנדרלנד, רב עם כל כך הרבה שחקנים וגורמים אחרים לאורך הקריירה שלו, שקצרה היריעה מלפרט את כולם. קין התכסח על המגרש עם לא מעט שחקנים, אלא שאצלו העניינים לא נסגרו אחרי 90 דקות של כדורגל.

ב-1997 רץ קין, אז במנצ'סטר יונייטד, בצמוד לאלף אינגה הלאנד, שחקנה הנורבגי של לידס יונייטד, וניסה לבצע עליו עבירה. התוצאה הייתה הפוכה. קין נפצע בצורה קשה ברצועות ברכו ונעדר תקופה ארוכה. בעוד האירי שוכב על הדשא ונאנק מכאבים, עמד מעליו הנורבגי, שפשוט לא ידע עם מי יש לו עסק, ולגלג.

שלוש שנים וחצי מאוחר יותר, נפגשו השניים למשחק ראשון מאז. הרבה מים עברו מאז בתמזה, הלאנד הספיק לעבור למנצ'סטר סיטי, והפרשה נשכחה מזמן. לא בתאים האפורים של האירי. קין חיכה לרגע הנכון, ובמארב מתוכנן היטב נקם בהלאנד. קין זינק לברכו של הנורבגי וכיסח אותו. הכרטיס האדום לא איחר להגיע, וכך גם קנס של 150 אלף ליש"ט והרחקה מ-5 משחקים. הלאנד עוד ניסה להתאושש מהפציעה, אבל ב-2002, בגיל 30 בלבד, תלה את הנעליים. קין הודה בספרו שביצע את העבירה הקשה בכוונה, כנקמה על אותו ערב בשלהי 1997, אבל האלנד טען באתרו הרשמי שהפציעה בגינה פרש לא נבעה מהעבירה הזו. אולי לא רצה לתת לקין את התענוג. ספק אם הצליח.

מיק מקארתי, מאמן אירלנד במונדיאל 2002, זרק את קין הסורר ממחנה הנבחרת אחרי סכסוך מתוקשר. לימינו של מקארתי התייצב ג'ייסון מקאטיר, שגם קיבל את סרט הקפטן. מספר חודשים אחר כך נפגשו קין ומקאטיר (מסנדרלנד) למשחק ליגה. המתח נבנה כבר בקיץ ביפן ונמשך כשמקאטיר הצהיר ימים לפני המשחק, שהיה מעדיף לקנות לבנו דיסק של בוב ספוג מאשר את האוטוביוגרפיה של קין. השניים עקצו אחד את השני לאורך כל המשחק, אותו סיימו מקאטיר עם מרפק בראש וקין עם כרטיס אדום.

ברשימת המסוכסכים עם קין ניתן למצוא גם את פטריק ויירה (מכות במנהרת השחקנים), אלן שירר, ואת אוהדי יונייטד, עליהם אמר פעם: "במשחקי החוץ הם מעודדים בצורה נהדרת, אבל אלו שמגיעים למשחקי הבית עסוקים יותר בשתייה ובכריכי הסרטנים שלהם מאשר במשחק עצמו". הסכסוך האחרון, וזה שהביא למעברו מיונייטד לסלטיק, היה עם אלכס פרגוסון. לשמחתנו הרבה, קין לא עזב את הכדורגל, כך שעדיין יש למה לצפות.

אוליבר קאן תמיד הקדים את יינס להמאן. כשקאן לקח אליפות אחרי אליפות בגרמניה, להמאן דישדש בשאלקה. כשקאן זכה בליגת האלופות, להמאן שיחק בדורטמונד, שירדה מגדולתה וחסכה כל פרנק כדי לגמור את החודש.

קאן היה בסגל הנבחרת כבר ב-1994, אבל במשך שנים ראה את אנדראס קופקה ובודו אילגנר מקדימים אותו בתחרות על האפודה הראשונה. אחרי פרישתו של קופקה, קאן זכה מן ההפקר, אבל להמאן תמיד היה בטוח שלו מגיע המקום בהרכב הגרמני, תחושה שהתעצמה כשעבר לארסנל הגדולה ב-2003.

שני השוערים בני ה-30 פלוס החלו לעקוץ אחד את השני בתקשורת, עקיצות שהפכו להתקוטטות בסגנון חופשי עם הגעתו של יורגן קלינסמן לנבחרת והכרזתו שהתחרות על המקום בהרכב פתוחה. קאן איבד את מעמדו כפרה קדושה. כלי תקשורת בגרמניה ערכו סקרים לגבי מי צריך לעמוד בשער, המונדיאל התקרב והבלאגן חגג. להמאן ירד על קאן, וזה החזיר ובראיון ל"בילד" אמר: "הוא ממשיך עם הפרובוקציות שלו במשך שנים. אין לי בעיה עם יריבות, אבל שהיא תישאר על המגרש".

לבסוף להמאן קיבל את המקום בהרכב, כשבזכות עונה מצוינת בארסנל הוא עוקף את קאן בסיבוב. התחזיות מהמחנה הגרמני הצביעו על פיצוצים בגזרת השוערים, אבל ברבע הגמר פגשה גרמניה את ארגנטינה והסכסוך הגדול הפך להיסטוריה. המשחק בין השתיים הסתיים בתיקו ורגע לפני שהקבוצות עלו לדו קרב של פנדלים, הגיע קאן לשנוא נפשו, ליטף את תלתליו הרכים, ואיחל לו הצלחה.

במשחק על המקום השלישי כבר הודיע להמאן שהוא יוותר ליריבו משכבר הימים, ויפנה לטובתו את המקום בין הקורות לאות כבוד, לאחר שקאן הודיע כי יפרוש בתום הטורניר מהמדים הלאומיים. סוף הוליוודי בסגנון גרמני.

אם כל הכבוד לסכסוך הגרמני על אפודת השוער הראשון, לקאן ולהמאן יש עדיין הרבה מה ללמוד משני גרמנים גדולים אחרים, לותר מתאוס ויורגן קלינסמן.

באמצע שנות ה-90 פרש מתאוס, הקפטן והכוכב הבלתי מעורער של אותן שנים בכדורגל הגרמני, מהנבחרת הגרמנית. לאחר מספר חודשים רצה הכוכבן לשוב אליה, אבל ברגע האחרון הוא נופה מהסגל הלאומי לקראת יורו 1996. את האחריות לכך הטיל מתאוס על יורגן קלינסמן, וטען שהחלוץ עושה הכל על מנת למנוע את חזרתו למדים הלאומיים. קלינסמן, מנגד, האשים באותם ימים את מתאוס בהדלפות מחדר ההלבשה.

העובדה שלשניים היה עבר משותף ארוך במיוחד, הן באינטר האיטלקית והן בבאיירן מינכן, לא מנעה יחסים עכורים. ב-1997 עזב קלינסמן את באיירן מינכן למרות שכבש בצרורות, כשהשמועות באותם ימים דיברו על מעורבות של מתאוס בעניין. ב-2004 זכה קלינסמן במשרת אימון נבחרת גרמניה, למרות שהיה ירוק לחלוטין בתחום האימון. מתאוס, לעומתו, נשאר עם הג'וב האפור בנבחרת הונגריה.

"קלינסמן עורף ראשים בשביל להשיג את המטרות שלו. אני מכיר את זה אישית", אמר מתאוס זמן קצר לאחר המינוי, "ב-1996 קלינסמן ניסר את הענף עליו ישבתי, ובסוף הוא הצליח לרשת אותי בתור מנהיג הנבחרת והקפטן".

אחרי שגרמניה ניצחה את שבדיה בצורה משכנעת ביותר בשמינית גמר המונדיאל האחרון, נכנסה המדינה כולה למיני אופוריה. פרשנים שדרשו להדיח את קלינסמן חודשיים לפני כן, לפתע היללו אותו, ואפילו פרנץ בקנבאואר החמוץ החמיא. אלא שמתאוס נשאר בשלו וסירב לפרגן: "אני לא אומר שאין תקווה לנצח את ארגנטינה, אבל יש להם יותר כלים מלנו. יש להם הרבה שחקנים שיכולים לפגוע בנו בכל מיני דרכים".

את הקיץ האחרון סיים קלינסמן כגיבור גרמני, ושב לביתו שבארה"ב. מתאוס התמנה למשרה בכירה ברד בול זלצבורג, לא לפני שנחיתה שלו בנתב"ג הפריחה גל שמועות לאוויר העכור של תקשורת הספורט הישראלית. בינתיים השניים רחוקים. עד הסיבוב הבא.

בפברואר 1998 שיחקה הקבוצה הגאה ביותר באנגליה, מנצ'סטר יונייטד, מול קבוצת התחתית השכנה מבולטון. השדים האדומים ספגו שער וטדי שרינגהאם האשים את חברו לחוד, אנדי קול, בספיגה. קול נעלב והחל להתווכח עם שרינגהאם. כשהסתיים הוויכוח הזה על כר הדשא, נגמרו גם יחסיהם המילוליים. מאז לא דיברו השניים, לפחות לא מחוץ למגרש.

בשנה שלאחר מכן היוו צמד החלוצים בורג חשוב בעונה האדירה של קבוצתם, שלקחה טרבל, ושיתוף הפעולה שלהם על המגרש היה מוצלח ביותר, בניגוד מוחלט ליחסים הלא קיימים ביניהם מחוץ למגרש. השניים עזבו את יונייטד בסוף עונת 2001, אבל הטינה שככה. כעבור שנה טען קול כי שרינגהאם צלל ברחבה במהלך משחק גמר גביע הליגה בין טוטנהאם לבלקבורן.

לפני שנה, לפני משחק בין מנצ'סטר סיטי של קול לווסטהאם של שרינגהאם, ציינה העיתונות האנגלית שבע שנים לנתק בין השניים. "בכדורגל אתה לא תאהב את כל מי שתפגוש, זו המציאות. אני לא אעלה על המגרש עם מטרה לא ללחוץ את ידו של טדי, אבל אני די בטוח שזה לא יקרה", אמר קול לפני שכבש צמד בדרך לניצחון 1:2. השניים, למי שתוהה, עדיין לא מדברים.

ב-1988 ניצחה הולנד את גרמניה על אדמתה באליפות אירופה. העם ההולנדי חגג, וכמות האנשים שיצאו לרחובות הולנד הייתה הגדולה ביותר מאז שוחררה הולנד מזרועות גרמניה הנאצית בסוף מלחמת העולם השנייה. את האפריטיף סיפק רונאלד קומאן, שצולם כשהוא מבצע תנועה של ניגוב העכוז עם חולצתו של אולף טון, איתו החליף חולצות אחרי המשחק.

ב-1990 נפגשו השתיים שוב, הפעם בשמינית גמר המונדיאל באיטליה, שנערך בסן סירו, מילאנו. אחרי 21 דקות ביצע קשר הולנד, פרנק רייקארד, עבירה על רודי פלר, חלוץ גרמניה, שהוסיף נפילה תיאטרלית. רייקארד ספג צהוב, שאמור היה למנוע ממנו השתתפות בשלב הבא, וזעם. ההולנדי ירק על פלר, חבריו של הגרמני ניגשו להלשין, רייקארד משך בשיער יריבו, אבל דווקא הגרמני ספג הפעם צהוב. הקבוצות התכוננו לבעיטה החופשית בעקבות העבירה, כשפלר נצפה ברחבה מציק לשוער ההולנדי האנס ואן ברויקלן. ומי היה הראשון להגיע למקום? נכון, רייקארד. ההולנדי השלים צמד יריקות, והורחק ביחד עם פלר. השניים המשיכו להשתלח זה בזה בדרכם לחדרי ההלבשה, וברחבי מילאנו פרצו מהומות בין חוליגנים משני המחנות.

אלא שבניגוד למרבית הנוקמים והנוטרים שהוזכרו כאן, פלר ורייקארד היו ידועים כג'נטלמנים. רייקארד סיפר אחרי כמה שנים: "באותו יום שגיתי. פלר לא התגרה בי או העליב אותי. דיברתי איתו אחרי המשחק והתנצלתי, ואני שמח שהוא קיבל את ההתנצלות. אפילו צילמנו פרסומת מצחיקה ביחד כמה שנים אחר כך".

אחד הסכסוכים הגדולים בכדורגל האיטלקי בשנים האחרונות נרשם בין פאביו קאפלו לפרנצ'סקו טוטי, כשבתפקידי המשנה מופיעים ג'ונתן זבינה ואמרסון.

קאפלו הגיע לרומא של השליט פרנצ'סקו בשנת 1999 וכעבור שנה הוליך אותה לזכייה ראשונה באליפות איטליה זה 18 שנה. קאפלו לא הצליח לשחזר את האליפות, אבל הפך את רומא לאחד הכוחות הגדולים באיטליה, אחרי שנים שחונות.

ב-2004 עזב המאמן הנערץ, כשהוא מצפין דווקא ליובנטוס, ונוטל עמו את זבינה ואמרסון. טוטי, שנשאר מאחור כמלכה העירום של הג'יאלרוסי, רתח וכינה את השלושה "בוגדים". טוטי טען שקאפלו הותיר אדמה חרוכה וכיוון את החצים בעיקר לכיוונו של מאמנו הנוטש.

טוטי סיפר באותה תקופה שלקראת סוף כהונתו של דון פאביו במועדון מהבירה, הוא שינה את התנהגותו והחל להתנכר אליו. בין השאר, כך סיפר, קאפלו המליץ לשחקנים הצעירים לא ללכת בעקבותיו של הכוכב ולא לראות בו מודל להערצה. היחסים עכורים עד היום.