תזכורת: האוהדים לא קדושים

הרבה פעמים הבעיה של היס"מ מתחילה מהטיפול באבוקות. למרות שהתקשורת כבר למדה להתייחס בסלחנות לתופעה, האבוקות עדיין לא חוקיות, מה שלא מונע מהאוהדים להבריח עשרות מהן ליציעים מדי שבוע. אנשי היס"מ לוקחים את הכישלון האבטחתי באופן אישי. העלבון שלהם מוביל לכעס, וכל אוהד שנמצא בקרבת אבוקה דולקת מורחק מהאיצטדיון בברוטליות. זה מקומם. המהומה היא כמעט בלתי נמנעת.

אבל הכי קל זה להאשים את היס"מ. נכון שהם אלימים ואגרסיבים, אבל בלעדיהם יציעי הכדורגל היו מקום עוד יותר פרוע ממה שהם עכשיו. חייבים להודות: אוהדי מכבי ת"א חיפשו צרות. הנטישה שלהם את היציעים הייתה רק ניסיון לקפוץ על המומנטום של המחאה הציבורית נגד היס"מ, שהחלה בטדי בשבוע שעבר. שריפת הכיסאות, למשל, על אף שגרמה להעלאת המורל בקרב האוהדים, היא לא פעולה שנחשבת לחיובית. כמה מהם גם ממש ניסו להכות את השוטרים. ככה לא נראים הקורבנות התמימים הקלאסיים. כדאי שקודם כל האוהדים יירגעו, אחרי זה נטפל בשוטרים.

1. לירן שטראובר טוען שהוא לא זוכה לכבוד הראוי לו. לטענתו, הוא ותיק ומנוסה, יש לו את הנתונים הפיזיים הקלאסיים, וכבר תקופה ארוכה שהוא השוער המצטיין בליגה. אז מה הבעיה? הוא ילד. האגרוף שהוא שלח לפנים של מרדיקוביץ' חשף את זה מחדש. שטראובר אומנם כבר בן 32, אבל רחוק מלהיות בשל מבחינה מנטלית. הוא עדיין לא למד להשתלט על עצמו. הוא הגיע כל כך דרוך ועצבני למשחק מול מכבי ת"א, שהראשון שנגע בו קיבל בוקס לפנים. מאז ומתמיד הוא צעק וקילל, מעכשיו הוא גם מרביץ. אולי בגלל זה הוא אף פעם לא קיבל הזדמנות בנבחרת. אולי בגלל זה הוא אחד השחקנים השנואים בליגה. שטראובר חייב ללמוד להירגע. ולהתבגר.

התנהלות לא פחות מדאיגה היא זו של מכבי נתניה. משטראובר הגאוותן לא ציפינו לחרטה או להתנצלות, אבל עצוב מאוד שטרם נשמע גינוי מההנהלה הנתנייתית. כשבן תאצ'ר ממנצ'סטר סיטי הלם במרפקו בשחקן פורטסמות, ההנהלה של סיטי השעתה אותו לשישה משחקים עוד לפני שהעניין נדון בהתאחדות האנגלית. מכבי נתניה בחרה דווקא לגבות את שטראובר. דניאל יאמר היה אמור לצאת בפומבי נגד האלימות של השחקן שלו, לקנוס אותו, ולהבהיר שהוא לא יקבל שנית התנהגות כזו. כדי להגיע לאירופה צריך יותר מג'ל בשיער וסיגר בפה.

2. על מנשה משיח וקווניו אין צורך להכביר מילים. צריך פשוט להשעות אותם. אין דבר שיותר מוציא את החשק מכדורגל מאשר טעות שיפוט קריטית. כרטיס אדום ופנדל בפתיחה היו סוגרים את המשחק, ומשיח הרגיש שזה גדול עליו. העיקר שדקה אחרי זה הוא מצא את האומץ להרחיק את טויטו מהספסל.

1. יניב קטן. זה היה מסוג הדברים האלה שאתה פשוט יודע לפני. יודע על דרך האלימינציה. אתה מתחיל בזה שברור שמכבי חיפה לא יכולה להפסיד את המשחק הזה. גם נקודה אחת לא באה בחשבון, כי הליגה בורחת ואסור להם לאבד את כושר ההרתעה. מצד שני, אתה גם יודע שהם עדיין לא ממש קבוצה ואין מי שייתן את הגול. זה לא יכול להיות קולאוטי, כי המשחק שלהם תקוע ולא מגיע לחלוץ. זה גם לא יכול להיות הקלינגר של שנות ה-2000, אדורם קייסי, כי את גול הניצחון החודשי שלו הוא כבר תרם.

אז נשארנו עם קטן. שחקן שהוא לא קשר שימסור את הכדור, והוא לא חלוץ שידחוק מקרוב. הוא גם כבר לא באנגליה ואת הפרק האירופי הוא סיים, ועל דרך האלימינציה נשארים עם שחקן גדול, שאין לו כרגע שום דבר מלבד מכבי חיפה. הדבר היחיד שהוא מחויב, ומסוגל, זה לגמור משחק בבעיטה אחת מרחוק.

2. אוסי ארדילס. מי זוכר שזה המאמן שהגיע למחזור הראשון כשחרב הפיטורים נחה על צווארו. בינתיים הארגנטינאי החביב מריץ את הקבוצה היחידה שיש לה 100 אחוזי הצלחה בליגה, תוך כדי כדורגל מלהיב (כמו שהבטיח) ואמון מלא בשחקני הרכש שלו (פינטו ומירוסוביץ'). עם ספסל נדיר, עורף חשוף וקהל בטירוף כמו שיש לבית"ר, אוסי מנצח על הלהיט של הליגה. ותעזבו אתכם מטקטיקה.

"שיחקנו בלי המנהיג שלנו" (אלי כהן חושף בפומבי את יחסי הכוחות במכבי ת"א).

"בחייך, בואו נתרכז בדברים רציניים" (מאמן נצרת עילית והנבחרת האולימפית, גיא לוי, לא חושב שהסכסוך שלו עם המאמן הלאומי הוא דבר רציני).

"הילד הזה מוציא לי את הנשמה" (אלי גוטמן, ברגע של כנות, מספר על מערכת היחסים שלו עם החלוץ איתי שכטר).

"יורם, אם יורשה לי להוסיף עוד משהו" (הפרשן איציק זוהר ממשיך לקשקש).

אל תחמיצו: ההופעות התכופות של אלי כהן בתקשורת הן הקאלט של העונה. זה מתחיל עם החיוך שמסתיר בעיקר פחד, וזה נגמר עם מעשייה לשבת, שמנסה להסתיר (ללא הצלחה) אימה שבינתיים, אחרי 90 דקות נוספות, רק גדלה ואף התפשטה לגב התחתון.

הראיון השבוע הלך בערך ככה: "לחוץ? אני? מה פתאום (מחייך). זה אתם בתקשורת מנסים ליצור לחץ. אצלנו במכבי (יפו) אומרים כל יום תודה לבורא עולם על הזכות שנפלה בחיקנו לקחת חלק בחגיגה הזאת שנקראת ליגת העל. ושוב אני רוצה להודות למנהיג שלנו (שנותן לי הזדמנות), איתו על המגרש היינו נראים אחרת". זאב רווח לא היה עושה את התפקיד טוב יותר.

מכבי נתניה-הפועל כפר סבא. דרבי השרון, או אם תרצו, טורניר ההזדמנות האחרונה. רגע לפני שלפחות אחת מהקבוצות המפתיעות האלה חוזרת לגודלה הטבעי, נפגשות השתיים לקרב חזיתי שיקבע מי מבין שני המאמנים הגמורים הללו - שבשנה שעברה עוד התחננו לקבוצות במזרח התיכון שיקחו אותם - יהיה חתום על הקאמבק של העונה.

מכבי ת"א-מ.ס אשדוד. אם מכבי לא תצליח לנצח בבית את הקבוצה חסרת השאיפות של יוסי מזרחי, היא כנראה תיאלץ לחכות עד למחזור התשיעי כדי להשיג את הניצחון הראשון שלה. אז היא תפגוש את מכבי הרצליה.