ארקדי גאידמק בשוק

רבות דובר השבוע על המשקפיים החדשים של [[אלי אוחנה]]. אלו שהבחינו בהם, לא הצליחו להתעלם מהמשמעות הסימבולית שמונחת על קצה אפו של מאמן הפועל כפר סבא. המסגרת המעוגלת והכסופה שעיטרה את פניו של האיש המאפיר על הקווים, מהווה אנטיתזה לכל המהות שאוחנה נהג לייצג. אחרי הכל, מדובר בכוכב תרבות עם עבר פרוע, שתסרוקתו הייתה מקור לחיקוי בפריפריה ושימשה כביטוי גנאי בז'רגון עיצוב השיער. היום החזות של אוחנה מתקרבת יותר לזו של ח"כ ממוצע במרצ. הספורטאי המוכשר והאמוציונלי, שברזומה שלו מופיעות תנועות מגונות לעבר היציעים ואין ספור אמירות אומללות בתקשורת, עובר מהפך, והמשקפיים האלה מסמלים את השלב הסופי. הוא כבר לא הפרחח עם ה"תספורת אוחנה". מעכשיו אמור "משקפי אוחנה", המשדרים רצינות, בגרות, מתינות והצלחה.

המשקפיים הם רק החותם הוויזואלי בתפנית תדמיתית ומקצועית. הם לא היו זוכים להתייחסות בלי ההישגים הספורטיביים המרשימים. אוחנה, סוף סוף, הופך למאמן כדורגל ראוי, לפחות לפי התוצאות. פתיחת העונה המפתיעה של הכפר סבאים, יחד עם הסיום הדרמטי של העונה הקודמת, הצליחו להחזיר לו את כל הכבוד שהוא איבד בקדנציה בירושלים. ירידת הליגה עם בני יהודה והכישלונות עם מכבי פ"ת ובית"ר, שעד לפני כמה חודשים גררו ביקורות נוקבות והשתלחויות פומביות, נשכחו כלא היו. היום זוכרים רק את הכדורגל המשוחרר והמהנה של הפועל כפר סבא. אותה תקשורת שנהגה לקטול אותו, היא אותה אחת שממהרת להלל אותו. איך התחולל התהליך שבסיומו הפך אוחנה ממאמן בינוני לפאביו קאפלו הישראלי?

בפתיחת העונה שעברה פירסם עודד זרגרי ב"הארץ" כתבה שחשפה את ערוותו של המלך הירושלמי. המוטו של אוחנה, כך נטען, היה "טקטיקה, שמקטיקה". פילוסופיית הכדורגל שלו התבססה על תורתו המפורסמת של [[שלמה שרף]], "השפיץ של הנעל". המנטרה של המאמן הבית"רי הייתה ברורה: "כשהולך - האימונים טובים, וכשלא הולך - אז הם לא". שחקניו הדליפו על שיטה מבולבלת, שלא תורגלה באימונים. ההכנה לעונה, לטענתם, הייתה לקויה. קלטות הווידאו היו מחוץ לתחום, שיטת המשחק לא הייתה אחידה. דווח כי אוחנה נהג לסמן על הלוח את המערך ואת שחקני המפתח, ולאחר מכן למחוק הכל באיקס גדול ולומר: "כל מה שהסברתי שווה לתחת, אין דרך לצפות מה יהיה במשחק, פשוט תנו את הלב והנשמה". נכתב כי הוא רק יורה קלישאות וגוער בשחקניו על חוסר אחריות והפקרות בהגנה, ולא מנפק שום הסבר פרטני על הטעויות או מלמד על הדרכים לתקנן. התוצאות היו בהתאם.

אוחנה היה אז הוכחה חיה לקושי שטמון במעבר ממשחק פעיל לאימון. הוא זכר איך כשחקן הוא הכריע משחקים בהברקות וביצירתיות, ללא קשר להוראות הטקטיות מהספסל, ופתאום, כמאמן, הוא ממונה על אותן הוראות מיותרות שמגבילות את השחקנים הכישרוניים. זו כנראה הסיבה שדווקא לשחקנים האפורים, כאלו שביססו את הקריירה שלהם על עבודה קשה ונחישות, קל וטבעי יותר להפוך למאמנים. אוחנה, מנגד, היה מתוסכל מכך שעל הקווים הדברים לא באו לו באותה קלות כמו על הדשא. נדמה שרק עכשיו, בכפר סבא, הוא מצליח למצוא את האיזון הנכון בין האמון בכישרון של שחקניו לבין הקפדה על משמעת טקטית.

מה שבטוח, בכפר סבא הוא נחת למציאות אחרת. מהסאונה של טדי הוא עבר לשאנטי של השרון. כשהוא הגיע למועדון בעונה הקודמת, כפר סבא נחשבה ליורדת הבטוחה, עם פיגור 12 נקודות מנצרת עילית. אוחנה הוריד ציפיות ושחרר את הלחץ מהשחקנים, אותו לחץ שכל כך הקשה עליו בירושלים. אלי טביב, בניגוד לגאידמק, מאמין במנהל המקצועי שלו. אוחנה הוא איש סודו של הבעלים וחבר קרוב, שמקבל ממנו את כל הביטחון, הכבוד וההערכה. בתנאים האלה קל להצליח. עם הרביעיות קשה להתווכח. [[הפועל כפר סבא]] היא התופעה הכי מלהיבה בליגה.

ההצלחה בסיום העונה שעברה החזירה לו את כל הכריזמה שהוא איבד. הוא חזר להיות מלך, משיח. בניגוד לירושלמים המפונקים, בפריפריה הכפר סבאית עדיין מסתכלים עליו בהערצה. "כשהוא על הספסל שלנו, אף שופט לא יתעסק איתנו", אומרים האוהדים. הוא הגורו שמשרה עליהם ביטחון, והשחקנים שותים בצמא את ההוראות שלו. נדמה שגם במידה שהקבוצה תיכשל, לאנשים בכפר סבא לא תהיה את החוצפה לתלות את האשמה באוחנה. בטח לא כשהוא עונד את המשקפיים של הפרופסור.

היום אוחנה הוא כבר אדם אחר. השנים עשו את שלהן, ונראה שהמאמן הצעיר צבר את הניסיון הדרוש. הוא עדיין מחויב לכדורגל חיובי, אבל פחות מתפתה להרפתקנות. הוא ריענן את הקבוצה בחיזוק נכון, אבל ממשיך להתבסס על הסגל שאחראי על הקאמבק בשנה שעברה. הוא דוגל במשחק התקפי ומהנה לעין, אבל מול מכבי ת"א בבלומפילד הוא גם לא היסס להסתגר. הפעם שחקניו מדווחים על אווירה חיובית באימונים, על מאמן יסודי ומסור, שאומנם מאפשר חופש יצירתי לשחקני ההתקפה, אבל במקביל משמש כאוטוריטה סמכותית, ומקפיד, מלמד ותומך. פתאום דווקא אוחנה הישן נשמע הגיוני: "כשהולך - האימונים טובים, וכשלא הולך - אז הם לא".

לאוחנה וליריבו ביום ראשון, אוסי ארדילס, יש הרבה קווי אופי מקבילים. גם ארדילס נוהג להתרברב במחויבותו למשחק התקפי, ולא פעם זה בא על חשבון הפקרות וחוסר אחריות בעורף. כמו אוחנה, גם הארגנטינאי לא הרשים עד עתה במיוחד בקריירת האימון שלו, ובעיקר נהנה מחסד נעורים מהצלחתו כשחקן. לא ברור, אם כך, מדוע גאידמק משלם כאלה סכומים על אותה סחורה. אולי כי היא תוצרת חוץ.

כשמנסים להשוות בין השניים, חייבים להזכיר שארדילס נהנה בבית"ר מתקציב שגדול בערך פי שלושה מזה שהיה לאוחנה. בכל אופן, לפחות על הנייר, המפגש בין [[בית"ר ירושלים]] להפועל כפר סבא מבטיח משחק מלהיב. למרבה האירוניה, ניצחון כפר סבאי יחזק את מעמדו של אוחנה כמאמן בכיר ויחליש את זה של ארדילס. אם ארקדי יחפש מחליף, לאוהדי בית"ר כבר יש מועמד.