רוח מזרחית

"עכשיו אני אשמע את המנון ליגת האלופות ברחבי היבשת. אני רוצה לכבוש את אירופה". האחראי על המשפט היומרני הזה איננו מאסימו מוראטי, גם לא קרל היינץ רומיניגה ואפילו לא יענקל'ה שחר. הדובר הוא ג'יג'י בקאלי, נשיא סטיאווה בוקרשט, שהביע את תחושותיו אחרי העפלת קבוצתו לשלב הבתים בליגת האלופות, לראשונה זה עשור.

החזרה של ליגת האלופות מביאה איתה בשורה חדשה, מתובלת בניחוחות מזרח אירופאים. אחרי שנה בה ספרטה פראג וארטמדיה הסלובקית ניצבו בדד כנציגות המזרח, בלי רוסיות, ללא אוקראיניות, הפעם נקבל משהו אחר, רב תרבותי, עם שיא של שש קבוצות מזרח אירופאיות במפעל היוקרתי. דינמו קייב, שחטאר דונייצק, ספרטק מוסקבה, צסק"א מוסקבה, לבסקי סופיה וסטיאווה בוקרשט. כולן כאן, בליגת האלופות 2006/7. וההעפלה שלהן אינה מקרית (רמז: זה לא קשור לקלמי סבן, שחקן הספסל הנוצץ של סטיאווה).

הספורט ברוסיה, ולא רק הכדורגל, מוצף בכסף בשנים האחרונות, כשגם שתי האימפריות האוקראיניות מקייב ודונייצק העמיקו את חשבונות הבנק שלהן בעזרת משקיעים עשירים. הכסף הגדול החל לחדור גם למדינות מזרח אירופאיות אחרות, והשחקנים הרבים והטובים שגודלים בהן לא ממהרים להתרחק מהבית.

התוצאה ברורה. צסק"א מוסקבה זכתה בגביע אופ"א בשנת 2005, שלוש קבוצות מבוקרשט הגיעו לשלבי ההכרעה של המפעל בשנה שעברה, כשסטיאווה רחוקה דקות מההעפלה לגמר, אוקראינה העפילה בצורה מרשימה למונדיאל האחרון, ושחקנים מצוינים החלו להציף את מזרח היבשת. לצד אינספור שחקנים רוסים ואוקראינים בינלאומיים, ועוד צ'כים, רומנים, קרואטים ופולנים, כולם מהרמה הגבוהה ביותר, בולטים שחקני הרכש הברזילאים.

בשחטאר דונייצק יש שישה כאלה, כשהבולטים הם מאטוזלם, שהגיע מהסרייה A האיטלקית, והסנסציה החדשה של הסלסאו, אלאניו, שהוזמן על ידי דונגה לנבחרת וכתש את ארגנטינה עם שני שערים כבר בהופעת הבכורה שלו. בדינמו קייב הסיפור דומה: ארבעה ברזילאים, כשהבולט ביניהם הוא דיוגו רינקון, שכבש צמד בניצחון 1:3 על פנרבחצ'ה במפגש הראשון, בקרב על ההעפלה לצ'מפיונס.

ספרטק מוסקבה מתהדרת במוצארט, שהגיע אף הוא מהליגה האיטלקית, אבל בעיקר בפרננדו קאבינגי הארגנטינאי, אותו היא רכשה ב-2004 מריבר פלייט תמורת סכום השווה ל-6.5 מיליון ליש"ט. בצסק"א מוסקבה משחקים 4 ברזילאים. ואגנר לאב ודניאל קראבליו היו השחקנים הבולטים בקבוצה שזכתה בגביע אופ"א והקיץ הוזמנו לנבחרת ברזיל על ידי דונגה. השנה הצטרף אליהם החלוץ ג'ו בן ה-19, שעבר מקורינתיאנס , כבש 22 שערים ב-26 משחקים, ומאיים להפוך לדבר הבא בכדורגל הברזילאי.

כך שהעפלת הקבוצות המזרח אירופאיות לליגת האלופות לא יכולה להוות הפתעה. גבות הורמו בעיקר נוכח העפלתה של לבסקי סופיה, וגם לאור זאת שסטיאווה בוקרשט חזרה לקידמת הבמה אחרי כעשור. לבסקי עשתה זאת אחרי שהעיפה את קייבו האיטלקית, הזוכה מההפקר שהותיר משפט הסקנדל האיטלקי. סטיאווה גברה על סטנדרד ליאז' הבלגית. מי ידע לפני מספר חודשים שלהצלחה של השתיים בגביע אופ"א (לבסקי הגיעה לרבע גמר, סטיאווה לחצי) יהיה המשך ישיר בליגת האלופות?

ג'יג'י בקאלי, כמו גם טודור באטקוב, נשיא לבסקי סופיה, יודעים שההופעה של הבייבי הפרטי שלהם במפעל הנוצץ תעניק להם במולדתם יחסי ציבור, ששום יועץ תקשורת לא יוכל לסדר.

סוכן השחקנים יוסי גרוס, העוסק בעיקר בשוק המזרח אירופאי, מנסה להסביר איך הגיעו החברות החדשות לשכונת היוקרה: "בלבסקי סופיה יש המון כסף והם הקבוצה המובילה בבולגריה. יש בעל בית עשיר והמשכורות גבוהות. גם ברומניה יש הרבה כסף. לפני כמה שנים, אם היו שומעים שמכבי חיפה מוכרת שחקן ישראלי לסטיאווה בוקרשט, היו חושבים שזו בדיחה, אבל הנה, עובדה. במזרח אירופה יש המון שחקנים טובים, ועכשיו, עם הכניסה של הכסף הגדול גם לשם, הם לא ממהרים לצאת לחו"ל. בנוסף, אני יכול להגיד שהמזרח אירופאים יודעים בדרך כלל לעשות רכש טוב".

למרות זאת, גרוס תולה את ההצלחה במפעלים אירופאים גם במזל: "הסיבה החשובה ביותר היא ההגרלות. המון תלוי באיזו קבוצה מקבלים. בעבר היו קבוצות מזרח אירופאיות שהצליחו לעלות לליגת האלופות אחרי הגרלה קשה, כמו פרנצווארוש, שעברו את אנדרלכט או ארטמדיה, שעברו את סלטיק, הרבה בגלל זלזול של היריבות, אבל אלו מקרים שלא מתרחשים בכל שנה. גם הקבוצות הישראליות שעלו לצ'מפיונס עשו זאת בעזרת הגרלה יחסית קלה".

ספרטק מוסקבה ודינמו קייב היו חברות קבועות במועדון האקסקלוסיבי של ליגת האלופות, מאז היווסדה בתחילת שנות ה-90. ספרטק שלטה ביד רמה בכדורגל הרוסי וב-10 עונות מאז 1993/4 העפילה 8 פעמים לצ'מפיונס. ב-2002/3 הגיעה הנפילה. ספרטק הפסידה בכל משחקיה בבית המוקדם והלכה הביתה מבוישת. בינתיים, לוקומוטיב וצסק"א מוסקבה הדביקו פערים ועירערו את ההגמוניה של יריבתם מעיר הבירה.

ספרטק ביצעה מספר שינויים בשנה האחרונה, וחזרה לליגת האלופות אחרי שהדיחה את סלובן ליברץ הצ'כית. ולדימיר פדוטוב מונה למאמן, וסטניסלב צ'רצ'סוב הגיע כדי לעשות סדר ומונה למנהל הספורטיבי. למרות שלספרטק עבר עשיר בהופעות, במועדון רואים את ההופעה הזו כהיסטורית. הקשר האוקראיני מקסים קליניצ'נקו אמר: "לא משנה כמה מוזר זה ישמע, השנה אנחנו עושים הופעת בכורה בליגת האלופות". פדוטוב המאמן הוסיף: "אין לנו ניסיון בטורניר כמו ליגת האלופות, ולפעמים אנחנו מאבדים את הביטחון בגלל זה".

דינמו קייב הייתה גם היא חברה קבועה בליגת האלופות בשנות ה-90 ובתחילת המילנים, וב-1999 אף הגיעה לחצי הגמר כשהיא מסתמכת על חוד אדיר, שכלל את אנדריי שבצ'נקו וסרגיי רברוב. מבין הקבוצות הסובייטיות לשעבר, דינמו זכתה בהגרלה הקשה ביותר בשלב המוקדמות, עת קיבלה את פנרבחצ'ה הטורקית. 1:3 במשחק הראשון באולימפסקי בקייב הבטיח לה הרבה שקט לקראת הגומלין, וזה אכן הסתיים בתיקו 2:2. המאמן אנטולי דמייננקו שיבח את הקבוצתיות: "אני מאוד שמח שאפילו רודולפו ודיוגו רינקון הפצועים ביקשו להצטרף לנסיעה באיסטנבול. זה מראה לי שיש לנו רוח קבוצתית אמיתית".

לבסקי סופיה הייתה לקבוצה הראשונה מבולגריה שעולה לליגת האלופות, והמדינה כולה יצאה מגדרה. שחקני הקבוצה והמאמן סטנימיר סטוילוב נסעו היישר משדה התעופה בו נחתו, אחרי שהעיפו אל קייבו, לאנדרטה לזכרו של ואסיל לבסקי, הגיבור הלאומי על שמו קרוי המועדון, כשלאורך כל הדרך מלווים אותם אוהדים נלהבים.

העיתונים יצאו מגדרם והגדירו את ההעפלה כהישג הגדול ביותר מאז הגיעה הנבחרת לחצי גמר המונדיאל ב-1994. העיתון "סטנדרט" הוציא מהדורה מיוחדת לכבוד העלייה ההיסטורית וקרא בכותרת "האלים הכחלים של בולגריה". עיתון אחר הגדיר את הארוע כ"לילה בלתי נשכח, בו החלומות נגעו בכוכבים".

נשיא המועדון, טודור באטקוב, לא טמן ידו בצלחת האופוריה ואמר: "זו רק ההתחלה, תאמינו לי. אני מאושר כי סופסוף הגענו למקום הראוי לנו. צפו לעוד הרבה הישגים מלבסקי סופיה". באטקוב גם הוסיף עקיצה: "השגנו את מה שהפוליטיקאים מנסים להשיג כבר 16 שנים, נכנסנו לאירופה". באטקוב לא התבייש להיסחף ולמרות היריבות הקשות בבית המוקדם הצהיר: "נשחק העונה יותר משישה משחקים בליגת האלופות".

לבסקי, הקבוצה הגדולה בתולדות הכדורגל הבולגרי, עם 24 אליפויות ו-27 גביעים, גידלה שחקנים טובים רבים, ביניהם גם אמיל וולב מיודענו, אבל מעולם לא נחלה הצלחה אירופאית כבירה. למרות זאת, כבר לפני שנה ניתן היה לראות את ההתקדמות שלה. היא הדיחה את אוקזר ממוקדמות גביע אופ"א, עברה בהצלחה את שלב הבתים, השליכה את אודינזה בשמינית הגמר, ונעצרה רק ברבע על ידי שאלקה.

נאסקו סיראקוב, מגדולי שחקני בולגריה בשנות ה-90 ומלך שערי לבסקי בכל הזמנים, המשמש כמנהלה הספורטיבי של הקבוצה, תרם הסבר משלו: "כולם בלבסקי, מהשרת ועד הנשיא, יודעים מה הם עושים. יש לנו את המאמן הטוב ביותר בבולגריה, והקבוצה הנוכחית שיחקה 18 פעמים בגביעי אירופה לפני העלייה לליגת האלופות. שום דבר לא קרה כאן במקרה".

שחקן העבר הסקוטי ג'ון אינגליס, ששיחק בלבסקי ונשאר לחיות בבולגריה סיפר ל"גרדיאן" שבקבוצה אין כוכבים: "אני לא רואה כאן שחקנים שמועדונים גדולים ירדפו אחריהם אחרי שיראו אותם בליגת האלופות".

שחקן שכן אפשר לציין הוא איגור טומאסיץ', שבשנים האחרונות הורגל לנסות ולעצור את יניב אברג'יל ומוטי קקון, כששיחק במדי הפועל ב"ש והפועל פ"ת, ועכשיו יצטרך להתמודד עם סמואל אטו ואנדריי שבצ'נקו. טומאסיץ' הקרואטי הוא סיפור הצלחה בלבסקי. השנה הוא קיבל אזרחות בולגרית והוזמן לנבחרת על ידי המאמן חריסטו סטויצ'קוב, ששעות לפני המשחק מול רומניה גילה כי טומאסיץ' יוכל לשחק בנבחרתו רק מ-2007, אז יעברו שנתיים מרגע קבלת האזרחות שלו. אקס האורווה ווסרמיל כבר עשה בכורה בולגרית, אבל זה קרה רק במשחק ידידות מול ווילס.

סטיאווה בוקרשט הייתה אימפריה. היא זכתה ב-1986 בגביע אירופה לאלופות וב-1989 רק מילאן עצרה אותה בגמר. אלא שמאז נפלו המשטר הקומוניסטי ואיתו הרודן צ'אושסקו, העוני בא לבקר, ושיירות של פועלים עשו דרכם לישראל. הכדורגל הרומני אמנם פרח ברמת הנבחרות, אבל שחקנים מיהרו לעזוב לליגות עשירות, הליגה צנחה ואיתה האימפריה סטיאווה. עד 1996 הייתה הקבוצה נציגה בליגת האלופות, אבל מאז דרכה במקום.

כעת, 10 שנים אחרי, חמושה בבעלים עשיר ובכשרונות גדולים, הדיחה סטיאווה את סטנדרד ליאז' והעפילה שוב לצ'מפיונס. את ריחות ההצלחה שעלו מכיוון בוקרשט ניתן היה להרגיש כבר בעונה שעברה, אז נפגשו ראפיד וסטיאווה לדרבי לוהט ברבע גמר גביע אופ"א, כשסטיאווה זוכה בכבוד להיות מודחת על ידי מידלסברו בדקה ה-180 של חצי הגמר.

סטיאווה בוקרשט חמושה בשלושה זרים בלבד, אחד מהם גם מגן-בלם ישראלי שמחמם את הספסל. המאמן קוסמין אולריו סומך בעיקר על הכשרונות המקומיים. השמות הבולטים בסגל של אולריו הם בלם נבחרת רומניה מירל ראדוי, החלוץ ולנטין בדאה, (שכבש את צמד השערים מול סטנדרד ליאז') וניקולאה דיקה, הקשר ההתקפי ועוד שחקן נבחרת. שלושתם היוו בורג חשוב באליפות לפני שנה ובריצה המרשימה בגביע אופ"א. שחקן מפתח אחר, המגן גאורגי אוגררו, עבר הקיץ לאייאקס תמורת כ-3.3 מיליון יורו, אבל האימפריה ההולנדית, חברה קבועה בליגת האלופות, לא תהיה שם השנה. סטיאווה דווקא כן.

מעבר לכשרונות שיתגלו בסתיו הקרוב לכל העולם, הסיפור המרכזי של סטיאווה בוקרשט בעידן הנוכחי הוא נשיאה, ג'יג'י בקאלי, איש עסקים ופוליטיקאי, שהונו מוערך בכמיליארד יורו. מחייה הכדורגל הרומני, לפחות בעיני עצמו.

בקאלי, 58, נולד למשפחת חקלאים כ-200 קילומטרים מבוקרשט והחל לעשות את הונו עם התפרקות המשטר הקומוניסטי. בדומה לאגדת הכדורגל גאורגי חאג'י, בקאלי נולד למשפחה ארומנית, קבוצה אתנית גדולה של אנשים המיושבת לאורך החלק המערבי של הרי הבלקן, המתפרשת על פני מספר מדינות. משפחת בקאלי עברה תלאות רבות. בשנות ה-40 ישבה החמולה בבולגריה, אבל אז נערך הסכם בין רומניה לבולגריה, שכלל בתוכו חילופי אוכלוסין, והבקאלים מצאו את עצמם באזור טימישוארה. מספר שנים לאחר מכן, הואשמה המשפחה בקשרים עם המפלגה הפאשיסטית-נאצית. "המשפחה שלי הייתה אסירה פוליטית, וזו הסיבה שבזכותה למדתי שאני צריך לעבוד קשה כל הזמן, ולא להפסיק להילחם", סיפר נשיא סטיאווה.

בקאלי לא התעניין בספורט, אבל חברו גאורגי חאג'י הסב את תשומת ליבו לענף הפופולארי בעולם. "כדורגל לא עניין אותי פעם. כל מה שהיה לי בראש זה עסקים, בגלל שרומניה הפכה להיות ארץ מלאה באפשרויות אחרי התפוררות המשטר הקודם", סיפר, "התחלתי לפתח אהדה לסטיאווה ב-1987, כשחאג'י, שהוא כמו אח בשבילי, הצטרף אליהם".

בקאלי, נוצרי אדוק התורם לגופי צדקה דרך קבע, חיזק את קשריו עם המועדון רק בשנת 2000. ההתחלה לא הייתה טובה וסטיאווה לא זכתה באליפות במשך ארבע שנים ברציפות, הרצף הארוך ביותר זה שני עשורים, אבל היום היא מתייצבת בליגת האלופות אחרי שתי אליפויות רצופות, וחצי גמר גביע אופ"א בשנה שעברה.

"סטיאווה היא סמל לאומי", אומר בקאלי, שהצהיר לא פעם כי ירצה להפוך לנשיא רומניה יום אחד, "והכל בזכותי. כל מה שקורה בסטיאווה קורה בגללי. אני אחראי על המאמנים, על השחקנים, אני נותן את הכסף וקובע את המדיניות. אני לא מצפה שהכסף שהשקעתי יחזור, כל מה שאני רוצה זה להפוך את סטיאווה לקבוצה גדולה באירופה".

דרכו של הבוס של קלמי סבן לצמרת הייתה רצופת סימני שאלה ושערוריות, כמו שרק מזרח אירופה יודעת לספק. ברומניה חושדים שבזמן המהפכה ב-1989, כשצ'אושסקו הוצא להורג ולא היה בעל בית למדינה, שבה יותר מ-20 מיליון תושבים, עשה בקאלי עסקת נדל"ן עם הצבא, וקיבל לידיו אדמות באזור צפון בוקרשט במחיר מגוחך, אותן המיר לכסף אדיר עם השנים. הנשיא השנוי במחלוקת גם עמד בראש מפלגת "הדור החדש", רץ לנשיאות בשנת 2004, וסיים במקום השישי מתוך 12 מועמדים. לגבי מפלגתו נטען כי היא מקיימת קשרים עם גופים פאשיסטים קיצוניים, ובקאלי עצמו לא התבייש להצהיר כי הוא רואה בעצמו ממשיכה של אותה מפלגה ימנית שבגין קשריהם עימה נענשו הוריו לפני עשרות שנים.

ברשימה המשמעתית התופחת של בקאלי גם מספר תקריות אלימות עם אנשי תקשורת, והוגשו נגדו מספר תביעות, כשבין התובעים ניתן לציין את מאמן נבחרת רומניה לשעבר, אנג'ל יורדנסקו. באוקטובר 2005 טענה התביעה הכללית של רומניה כי לסטיאווה בוקרשט חובות של 11 מיליון דולר, והחרימה את הונו של בקאלי. הוא תבע את כספו וזכה. מצד שני, אחרי שטפונות עזים לפני כשנה, שיקם בקאלי בכספו שלו כפר שלם, שנמחק על 200 בתיו. התושבים שקלו לשנות את שם הכפר ל"בקאלי" בתגובה וכהוקרת תודה.

בקאלי הוא דמות מרכזית בהוויה הרומנית. שמו ודיוקנו מתנוססים דרך קבע מעל עמודי החדשות, והוא מחזיק ברוב נקודות הזכות לתחייה של הכדורגל הרומני בשנים האחרונות. "ההשקעה העצומה שלי הכריחה אנשים נוספים להיכנס לכדורגל ולהשקיע במקומות אחרים. קבוצות התחזקו, הרמה שומרת על קצב התקדמות טוב, והכדורגל הרומני רק הרוויח". גם בקאלי יודע מה כוחו של הכדורגל, ואיך הוא קשור לפוליטיקה. עכשיו נותר לו רק לכבוש את אירופה.