וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אם רק תאמינו

7.9.2006 / 15:59

הבשורה של תחילת הקמפיין של הנבחרת היה התיקו בין רוסיה וקרואטיה. אם קשטן יעשה כמה שינויים, אפשר להעפיל ליורו 2008

התובנה החשובה ביותר מתחילת הקמפיין החדש של נבחרת ישראל הגיעה דווקא ממוסקבה, וראוי שנפנים אותה במהרה: נבחרת ישראל יכולה וצריכה להעפיל ליורו 2008. חסרי הביטחון, ששוב מטילים ספק בכך, כמו בוויכוחים דומים בקמפיינים ישנים, כנראה לא הספיקו לחזור מהעבודה כדי לצפות ברוסיה העלובה מול קרואטיה האפורה. לגבי רוסיה, כדאי שהדברים יהיו ברורים: לחוס הידיניק אין נבחרת טובה יותר מישראל, אולי רעה יותר. עם רוח גבית של הקהל הנלהב ביציעים ומאמן גאון על הקווים, ראינו נבחרת רוסית חלודה, מקרטעת, חסרת ברק, חסרת דימיון, חסרת ביטחון, חסרת שחקנים גדולים. אותה נבחרת רוסיה מסורבלת ומעוררת רחמים שניצחנו יותר מפעם אחת במשחקי ידידות ולא הגיעה לכלום מאז פירוק ברה"מ.

גם אם הידינק ישלוף מהשרוול עוד אחד מקסמיו הידועים, קשה לראות אותו הופך את רוסיה לחבורה שתפחיד את קשטן יתר על המידה. הידינק, חשוב לזכור, לא אימן את דרום קוריאה ואוסטרליה בקמפיין מוקדמות מתיש, הפכפך ממחזור משחקים אחד לשני, בו אתה מקבל את השחקנים פעם בחודשיים לארבעה ימים, כך שייקח עוד המון זמן עד שרוחו תנחת על הנבחרת החולנית של רוסיה. להידינק אין חומר שחקנים טוב יותר מזה של דרור קשטן ומרחב התמרון שלו עם כובע הקסמים הוא צר למדי במקרה הרוסי. עד ה-7 באוקטובר, היום בו ישראל תעלה לדשא במוסקבה, בו קרואטיה גילתה עליונות, הידינק לא יספיק להפוך את רוסיה ליחידה מגובשת. קשטן מסוגל להפתיע, עם תוצאה שתשנה את פני הבית. כישלון של קשטן במשחק הזה יעיד יותר על נבחרת ישראל מאשר על נבחרת רוסיה.

נשארנו עם קרואטיה, שתגיע בשאיפה לרמת גן קצת יותר מחודש אחר כך. גם במקרה שלה, המשחק במוסקבה חיזק את מה שכבר ראינו במונדיאל האחרון: קרואטיה חזקה מאוד מבחינה קבוצתית, מאוזנת, אבל נעדרת עוצמה יוצאת דופן ובעיקר שחקנים גדולים, בניגוד לימי סוקר, בובאן ופרוסינצקי, נבחרת מאוד דומה לזאת שהיינו צריכים לנצח בטדי (3:3). קרואטיה טובה יותר מישראל, חשוב להדגיש, אבל לא בפער שקשטן לא יכול לגשר עליו. 4 נקודות מצמד המשחקים הגורלי הזה, 4 נקודות שיציבו את ישראל בעמדת זינוק נהדרת, אינן דרישה מוגזמת ממאמן שמתעקש להדגיש כמה הוא שונה מגרנט. בבית"ר ירושלים, מכבי והפועל ת"א, הפועל כפ"ס והפועל לוד עמד קשטן במשימות לא פחות קשות, באופן יחסי כמובן. אין סיבה לעשות לו הנחות הפעם.

טעון שיפור

1. קשטן, כאמור, התעלה מעל רף גבוה יותר מרוסיה וקרואטיה, כאשר לקח את הפועל ת"א, קבוצה חסרת מסורת באירופה, לפסגות בלתי נתפסות בגביע אופ"א. קשטן עשה זאת הרבה בזכות השלישיה האחורית שלו, הלמאיי, אונישנקו ואבוקסיס, שסיפקה לו משכך כאבים לבעיה הקשה ביותר של קבוצות ישראליות באירופה: הנעת כדור ושליטה בקצב המשחק.

עד לאותו חורף ב-2001/2, היינו רגילים שקבוצות ישראליות בגביעי אירופה מתבססות על התלהבות וכישרון אישי, אבל מתקשות לנהל משחק מסודר מול הלחץ של היריבה האירופית, סיטואציה שהסתיימה בכדורים ארוכים לחלוצים ואיתם מיד האיבודים. רק שלישיית קשרים אחורית עשויה לעזור לנבחרת להבין מהר יותר את קשטן ולהימנע מהצרות הללו, שבאו לידי ביטוי מול משחק הלחץ האסטוני.

עם אבוקסיס, הלמאיי ואונישנקו רקד קשטן על כל החתונות: ראשית, הוא חיזק את ההגנה בדיוק באזורים המסוכנים, בדרך שעדיפה על הצבת בלם שלישי, שהולך בדרך כלל לאיבוד ואין לו את מי לשמור. שנית, קשטן השיג חוסן פיזי ויתרון מספרי במקומות בהם הנעת הכדור היתה נעצרת. כך אתה יכול להרשות לעצמך ללחוץ את היריבה באופן מועיל, ואם הקשרים האחוריים יודעים לצאת קדימה עם כדור ולתת פס לגול, הרווח שלך הוא כפול: יש לך מספיק אנשים בעורף ומספיק אנשים שעושים תנועה מפתיעה לעומק האויב.

במקרה של הפועל ת"א ב-2001, כמו במקרה של השלישייה האחורית של מכבי חיפה בליגת האלופות ב-2002 (ז'וטאוטאס, באדיר ופראליה), ניתן היה למצוא את הקשרים הדרושים. גם בנבחרת קשטן יכול למצוא את האנשים המתאימים לכך: באדיר, טל ואלברמן. שלושתם חסונים, טכניים (באדיר קצת פחות), שלושתם אוהבים לפרוץ מאחור ולתת פס או בעיטה מפתיעה. במקרה כזה, קשטן עשוי להשיג מול קרואטיה ורוסיה את כל אותם דברים שהלמאיי, אונישנקו ואבוקסיס נתנו ב-2001 ואולי אפילו יותר. עידן טל למשל, יכול למצוא את עצמו לא פעם בעמדה הקדמית מצד שמאל ולא להתרכז רק בהגנה, כמו בעונת האליפות השנייה שלו במכבי חיפה, בה הוא ללא ספק היה המצטיין.

אבל עזבו את הפועל ת"א ומכבי חיפה, קחו את הדוגמה העדכנית ביותר, זאת של נבחרת איטליה במונדיאל. אם מרצ'לו ליפי לא התבייש לצופף את מרכז השדה שלו כדי להשיג את השליטה המתבקשת בקצב המשחק, גם לקשטן מותר. המשחקים הכי גדולים של נבחרת ישראל היו כאשר היא שיחקה עם קישור אחורי אפקטיבי, בעיקר בניהולם של אבוקסיס וטל בנין. לקשטן יש את האמצעים לפתור את הבעיה הכי מטרידה לקראת המשחקים הכי חשובים בקדנציה שלו.

2. עד שיניב קטן לא יוריד את החלודה, אין סיבה לפתוח איתו בהרכב. בן שושן אמיץ יותר ממנו, חוצפן, רעב, לא מסורבל ולא מאבד הרבה כדורים. בן שושן, בניון וקולאוטי נראים כמו השלישייה המושלמת לשחק לפני שלישיה קישור אחורית שתכלול את באדיר, אלברמן וטל.

3. עוד שתי פעולות מיידיות שמומלץ לקשטן לשקול כדי לצמצם את מספר הפאדיחות בהגנה, הן להחזיר את קלמי סבן לעמדת המגן הימני ולהתפלל ביום הכיפורים לבריאותו של אדורם קייסי. שניהם, אגב, מגינים שיודעים להגן, קצת פחות לתקוף. לא פעם ראינו במהלך המשחקים מול אסטוניה ואנדורה את צמד הבלמים של הנבחרת נדרשים לתקן טעויות שאפק וזיו עשו, כיוון שהסגירה של מגן אינה טבועה בהם (ולא בטוח שתהיה). אפקט הדומינו התחיל באגפים והגיע משם לגרשון ובן חיים. עם סבן וקייסי זה יקרה פחות, ולאור משחק ההתקפה הלא יעיל של אפק וזיו, ייתכן מאוד שנהנה מצמד המחליפים גם בהתקפה.

חל שיפור

1. מאז אלון מזרחי ורונן חרזי, לא היה לנבחרת חלוץ רציני באמת, שישמש ציר למשחק ההתקפה של ישראל וירתק אליו את הבלמים. בינתיים, אספקת הכדורים לקולאוטי אינה מספקת את הדרישות, אבל כבר אפשר לראות שמשחק ההתקפה של ישראל לא מבוסס רק על יוסי בניון, אלא מתחלק בין כמה ספקים. תהיו בטוחים שברגע שבניון יזרח כמו בקמפיין הקודם, קולאוטי ובן שושן יהיו הרבה יותר חופשיים לקבל את הכדורים.

אפרופו בניון: קשטן יכול ללמוד מגרנט כיצד להוציא את המירב מבניון. במכבי חיפה גרנט עשה פעולה מצוינת, כאשר הזיז את בניון לאגף, שם היה לו מרחב תמרון רב יותר, לדריבל המדהים שלו היה יותר אפקט והיהלום סבל מפחות שומרים. להבדיל אלפי הבדלות, כך עשה רייקארד עם רונאלדיניו באגף של ברסה. כולם ראו את ההבדל בין רונאלדיניו באגף של ברסה לזה שמשחק במרכז המגרש של ברזיל. זה לא בושה ללמוד משהו מגרנט, קשטן.

2. אפשר להתווכח על איכות התוצאות של אברהם גרנט בנבחרת ישראל, אבל לא על איכות הכדורגל הירודה, השערים המקריים והתחת. המשחק האחרון דווקא מול איי פארו ברמת גן חשף עד כמה משחק ההתקפה של ישראל הגרנטית היה מקוטע ומקרי. אצל קשטן, למרות היריבות הננסיות, אפשר כבר לזהות ניסיון להרוויח את לחמנו באופן הרבה יותר מסודר, עם כדורים שעוברים מהגנה לקישור ומשם להתקפה, מבלי להסתמך על זווית התספורת של אבי יחיאל וקייסי. בשלב מאוחר יותר יזכה קשטן לקטוף את פירות המחשבה הנכונה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully