שוב זה מריח כמו חיפה

1. רוני לוי פתח כשהוא שם את כובד המשקל ההתקפי מימין, שם הציב את קטן ואת בוקולי - אבל כשאין לך תמיכה נוספת מהמגן הימני חרזי, ולחילופין מהחלוץ המרכזי הרדום קולואטי, זה לא מספיק מול ההגנה של סמי הופייה. צד שמאל בכלל מת, כשמסודי תקוע שם לבד ומגרלשוילי הקשרים האחוריים, דירסאו ואנדרסון, היו מרותקים למשחק ההגנה. הגול לא בא. משני הכיוונים.

במחצית השנייה המשקל זז, יחד עם קטן, לאמצע-שמאל. הוא החייה שם קצת את מסודי, ומגרלשוילי התחיל לעלות. פה היה ההימור. מגרלשוילי אמור לתרום התקפית יותר מחרזי, אבל את הרגישות של האגף שלו למדנו כבר במשחק הראשון. הפעם הגול בא ממש עליו. קטן, שנדד לאמצע, שימש מסדרון לאנדרסון בדרך אל השוויון, שהזכיר את הגול של בוקולי באנפילד. הכל נפתח, המערך ההתקפי תוגבר, אבל השני לא בא.

שוב נחשפו שלוש הבעיות הראשיות של חיפה. האחת, היעדר שחקן אמצע התקפי (או בשמו האחר, עידן טל). כשהאופציה מהאמצע נפתחת, לעתים נדירות מדי, היא עובדת. בוקולי מסוגל לזה, אתמול עלה חשד שגם אנדרסון, וייתכן כי הם צריכים לעשות זאת לסירוגין בהרכב שכולל שלושה קשרי אמצע. אחרת העסק תקוע.

הבעיה השנייה, שייתכן כי נפתרה אתמול, היא היעדרותו של קולאוטי. עד הגול הוא לא היה מסוכן וגם לא סייע מספיק לאגפים. אחרי הגול, סתם גול פשוט, הוא נראה כאילו הזריקו לו אינפוזיה.

הבעיה השלישית היא בעיה גורפת בכדורגל הישראלי - המגינים. מגן ימני או שמאלי הוא מקצוע שדורש מיומנות גבוהה, קשה לעשות אליו הסבה, ולכן אתה יכול ליפול מול מועדון כמו ליברפול, דווקא על סעיף כמו "חזרה לא מספיק מוצלחת להגנה של המגן השמאלי המחליף". גם ליברפול שיחקה אתמול עם מגן שמאלי מחליף, שלא עשה כזה חור. הקטנות שעושות את ההבדל.

2. אלו הסוגיות שרוני לוי יצטרך להתמודד איתן לקראת גביע אופ"א. אבל אם נעזוב לרגע את הפרטים, הרי אפשר לסכם את צמד המשחקים מול ליברפול כך - מכבי חיפה קיבלה עוד שתי חותמות לפנקס החברות שלה במועדון הקבוצות שסופרים באירופה, היא הכניסה אותנו יפה לתוך העונה שנפתחת, היא הוכיחה שיש מקום לאופטימיות בכדורגל הישראלי, והיא משאירה טעם של עוד. רוצה לומר, יוצרת ציפיות להצלחה נאה בגביע אופ"א. משום מה, למרות ההדחה, זה מריח כמו השנה של חיפה. ואין הכוונה לריח הקטיושות.