השנה שעברה סימנה באופן סופי את חילופי המשמרות ב-NFC מערב. הראמס שלטו בבית מתחילת המילניום, אבל הדעיכה ההדרגתית שלהם, יחד עם הנמנום הקבוע ורב השנים של סן פרנסיסקו והאנמיות של אריזונה פינתה את מרכז הבמה לסיאטל סיהוקס. ניצי הים הגיעו בשנה שעברה עד לסופרבול. האם זה יספיק השנה?
סיאטל סיהוקס
מאזן ב-2005: 3:13
מאמן: מייק הולמגרן
החתמות בולטות: טום אשוורת' (תאקל התקפי), נייט ברלסון (תופס), ג'וליאן פיטרסון (ליינבקר)
עזיבות בולטות: רודני ביילי (קיצוני הגנתי), אנדרה דייסון (מגן פינה), סטיב האצ'ינסון (גארד), ג'ו גורבישיוס (תופס), טום רואן (בועט מרחיק)
בחירות דראפט גבוהות: קלי ג'נינגס (מגן פינה, בחירה 31), דאריל טאפ (קיצוני הגנתי,63)
מה נשתנה? לא ברור איך הם עשו זאת, אבל הנהלת סיאטל מצאה דרך להשאיר את רוב גרעין ההתקפה למרות כל האתגרים. את השחקן המצטיין שון אלכסנדר השאירו עם חוזה שמן, כמו האופנסיב ליינמן שלו, ולפחות אחד מעמודי התווך בקו האמור הצליחו להשאיר עם חוזה דומה. אגב, את כל זה הם עשו תוך כדי החתמת אחד משחקני ההגנה הכי רבגוניים, ג'וליאן פיטרסון.
השאלה הגדולה בסיאטל היא כמה תשפיע העזיבה של האצ'ינסון על משחק הריצה של אלכסנדר ושמירת הבריאות של אחד הקוורטרבקים הטובים בליגה, מאט 'ניקח את הכדור וננצח ת'משחק' האסלבק. גם לא ברור כמה ידוע שאלכסנדר הוא שמאלי ולכן מעדיף את הצד הזה של המגרש – מה שהופך את עזיבתו של האצ' לעוד יותר קריטית בהתחשב שאין הרבה גארדים באיכות שלו ב"צד החלש". נתון נוסף שיהיה מעניין לראות הוא המשך התפתחות של משחק האווירי של סיאטל – בשנה שעברה הם למדו איך לא להפיל את הכדורים הכי פשוטים שמוגשים על צלחת. עכשיו נראה אם הם מוכנים לצעד הבא.
בהגנה יש לומר שהסיהוקס לא עשו יותר מדי (למעט החתמת פיטרסון), אבל גם פה יש להם גרעין צעיר לצד כמה ותיקים נהדרים. הקן הקדמי מונה ארבעה תאקלים הגנתיים (רוקי, ברנארד, טאבס, וטריל) שיאפשרו תחלופה גבוהה ושני קיצוניים הגנתיים (פישר וווינסטרום) שיעזרו לספק לחץ מהאגפים.
בעמדת הליינבקר יש לסיאטל שני צעירים נהדרים - לופה טטופו ולארוי היל. המשחק של טטופו ג'וניור מצוין, כליינבקר אמצעי שרואים שגדל במשפחת פוטבול. פיטרסון יתן להם עוד נשק הגנתי ועשוי להיות מועמד לשחקן ההגנה של השנה (הבן אדם שיחק חצי עונה בעמדת מגן הפינה ועוד שליש כקיצוני הגנתי – הוא היה כל כך דומיננטי כששיחק עם הצוציקים מסאן פראן. תתארו מה יקרה כשיש לו קצת עזרה. הקו האמצעי הזה מחבר בין בקו הקדמי המאד לא מוערך של סיאטל, עם הקו האחורי הקצת לא יציב.
לסיאטל יש הגנה אחורית עם הרבה פוטנציאל. טרופאנט טיפה לא יציב ובולוור מכאיב. מייק ומייק (המלין וגרין) נותנים להם קצת עומק בעמדת הסייפטי וג'נינגס הרוקי אמור להחליף את דייסון, שהיה טוב אבל היה פצוע רוב הזמן. יחד עם זה, קצת יותר יציבות לא תזיק.
לשים לב: לחוליית תופסים שכוללת את דארל ג'קסון ונייט ברלסון. האסלבק עשוי ללכת השנה הרבה לכיוון האוויר.
ההימור: כל הנתונים האלה מבשרים לנו שסיאטל לא תתקשה לזכות בבית הזה שוב. מאזן של 12-4 ומעבר היישר לסיבוב השני.
אריזונה קרדינלס
מאזן ב-2005: 11:5
מאמן: דניס גרין
החתמות בולטות: אדג'רין ג'יימס (רץ אחורי), מילפורד בראון (גארד), טרוי וולטרס (תופס)
עזיבות בולטות: איאן אלן (תאקל התקפי), ראסל דיוויס (תאקל התקפי), ג'וש מק'קאון (קוורטרבק)
בחירות דראפט גבוהות: מאט ליינארט (קוורטרבק, 10), טייטוסי לוטוי (גארד, 41), לאונרד פופ (טייט אנד, 72)
מה נשתנה? באריזונה, למרות המאזן המאד לא מרשים בשנה שעברה, יש הרבה סיבות לחייך. השנה הם חונכים אצטדיון חדש ומרשים במיוחד שאמור לעזור להביא קהל. ואם אמרנו שסיאטל רשמה את ההחתמה ההגנתית של הפגרה, אפשר לומר שאריזונה בהחלט הרשימה עם ההחתמה של אחד משחקני ההתקפה הטובים.
התקפת אריזונה הייתה מלאה בשחקנים כשרוניים בכל מה שקשור למסירת הכדור, אך לא זכתה לרץ שיעבור את סף האלף יארד מאז שביל קלינטון היה במשרד הסגלגל. השנה קרו שני דברים חשובים – אריזנה החתימה את אחד הרצים הכי טובים ויציבים באדג'רין ג'יימס, אבל מה שעלול להיות יותר חשוב זה תהליך ההרזיה שעבר לאונרד דייויס. דייויס משחק כגארד בקו הקדמי של אריזונה ותמיד היה מלא פוטנציאל, ובו זמנית מלא המבורגרים. הוא עבד קשה בפגרה ואמור לספק את ההגנה לקורט וורנר המתקדם בגילו ולפתוח חורים עבור אדג'.
הרסיברים המעולים של אריזונה (בולדין ופיצגרלד) יראו קצת פחות כדורים אבל בטווח הארוך, אין ספק שמשחק ריצה משופר יעזור גם להם. במידה שוורנר ייפצע (מה הסיכוי שזה לא יקרה?) נזכה לראות אם למאט ליינרט יש את מה שדרוש להצליח עם הגברים (לפחות יותר מהנשים – פריס הילטון... איכס).
בהגנה יש לאריזונה גרעין חזק וצעיר עם המון פוטנציאל. הבעייה, בינתיים, היא שזה נשאר בגדר פוטנציאל בלבד. צ'ייק אוקיפר מוביל קו קדמי יציב, אם כי קצת אנונימי. יחד עם ברטרנד ברי הם ינסו לספק לחץ מהקצוות בזמן שדוקט וקלנסי יסתמו את האמצע (אני מודע לזה שרוב השמות האלה לא אומרים כלום – ראו הגדרה 'אנונימי'). בעמדת הליינבקרים, אריזונה תסתמך בעיקר על קרלוס דנסבי הצעיר ומרשים ותקווה לקבל קצת יותר מעמדות שאר הליינבקרס.
הקו האחורי של אריזנה היה בשנה שעברה פשוט גבינה שוויצרית. השנה מקווים הקארדס שאדריאן ווילסון ימשיך להיות אחד הסייפטים הטובים בליגה, ושאנטרל רול יהיה בריא ויתחיל להצדיק את בחירתו בסיבוב הראשון שנה שעברה.
לשים לב: לאונרד פופ הוא אחד הפרוספקטים המבטיחים בעמדת הטייט אנד. אם וורנר יישאר בריא, מחומש בצורת וורנר-ג'יימס-פופ-בולדין-פיצג'רלד יכול להיות מהקטלניים בליגה.
ההימור: התחושה היא שהכלים באריזונה ישנם – השאלה אם דניס גרין יוכל להפיק מהם את המירב. 8:8 ושיפור ניכר. בכל זאת, את הפלייאוף יראו מהבית.
סט. לואיס ראמס
מאזן ב-2005: 10:6
מאמן: סקוט ליינהאן
החתמות בולטות: פאקיר בראון (מגן פינה), קורי צ'ייבוס (סייפטי), ג'ייסון פיסק (תאקל הגנתי), גאס פררוט (קוורטרבק), טוד סטוסי (תאקל התקפי), וויל ווית'רספון (ליינבקר)
עזיבות בולטות: אדם ארצ'ולטה (סייפטי), טיוקה ג'קסון (תאקל הגנתי), ראיין פיקט (תאקל הגנתי), ג'יימי מרטין (קוורטרבק)
בחירות דראפט גבוהות: טיי היל (מגן פינה, 15), ג'ו קלופנסטיין (טייט אנד, 46), קלוד רוטן (תאקל הגנתי, 68), ג'ון אלסטון (ליינבקר, 77), דומיניק בירד (טייט אנד, 93)
מה נשתנה? עונת '06 אמורה להיות השנה שבו נפרדים סופית מה"גרייטסט שואו און טארף' ויחל עידן משחק הריצה. אבל לא בדיוק. נתחיל בקו הקדמי של הראמס. יותר נכון לומר, שנעשה עבירות ודגלים לקו ההתקפה של הראמס. בשנה שעברה שחקני סט.לואיס הובילו את הליגה עם 46 כאלה. אם אורלנדו פייס לא היה משחק שם, הייתי מציע לבולג'ר לוותר על העונה ולחכות בבונקר עד יעבור זעם. הקו הזה מתבסס יותר מדי על פייס ואדם טימרמן הזקן וזה כבר לא יילך. בהתקפת הראמס יש שחקנים טובים בעמדות מפתח, אבל יהיה להם קשה לבוא לידי ביטוי בתנאים האלה.
אם בשחקני מפתח עסקינן, נתחיל במארק בולג'ר, הקוורטרבק. כשהוא בריא, אין הרבה שמוסרים בדיוק ויופי כמוהו, אבל בשנים האחרונות היה לו מאוד קשה להישאר בריא, וגם זה קשור לקו הקדמי שהזכרנו. בולג'ר אוהב למסור, ובהתקפה המטורפת של מייק מארץ עשה זאת ביעילות – במיוחד לשני שחקני היכל התהילה, טורי הולט ואייזיק ברוס. על הולט אין הרבה מה להגיד, חוץ מזה שהוא שחקן נפלא ובמידה מסוימת בלתי ניתן לעצירה. ברוס, מאידך, התחיל להראות את הגיל שלו בשנה שעברה וכבר הספיק להיות משוחרר על ידי הקבוצה. אליהם מצטרפים קווין קרטיס ושון מקדונלד הצעירים והמהירים. ארבעתם יצטרכו להיות טובים, כי לא יהיה לבולג'ר הרבה זמן לבחור אופציה.
מי שאמור לעזור לאזן את העניינים הוא סטיבן ג'קסון. שילוב נדיר של כח ומהירות ותוספת הזדמנויות מליינהאן יספקו שיפור ניכר במשחק הריצה, שסבל בשנתיים האחרונות מדעיכתו של מרשל פולק. מצד שני, אם כל מה שאמרנו על הקו הקדמי של סט. לואיס קרוב לנכון, אזי יהיה זה בגדר נס אם ג'קסון יעבור את רף ה-1300 יארד.
במאמר מוסגר, מדהים איזה אוסף של שחקנים נחמדים ואנושיים הרכיבו מסט. לואיס בהתחשב באגואים שיש לסופרסטארים בימינו. ברוס, הולט, פולק, ובולג'ר ידועים כולם כאנשים נחמדים ושחקנים שכיף לשחק איתם וללמוד מהם. במחשבה שנייה, אולי זה היה נחוץ כדי להסתדר עם אחד כמו מייק מארץ.
בהגנה סט. לואיס פשוט קטסטרופה. הקו הקדמי השתפר עם החתמת לטרוי גלובר, אבל מעבר לזה, אין להם מה להציע. קו שמורכב מגלובר, לנארד ליטל, ג'ים קנדי ואנטוני הרגרוב יתקשו לעצור את הקופאית החביבה מהסופר, שלא נדבר על שון אלכסנדר ואדג'. וויל וותר'ספון הדקיק אמור לשפר את קבוצת הליינבקרס של הראמס, אבל הוא יותר תוצר של הקו הקדמי האימתני של קרוליינה מאשר כוכב עולה.
שיפדנו את ההגנה מבלי להגיע לקו האחורי שם. קורי צ'ייבוס, הסייפטי, יחליף את ארצ'לטה שעזב, אבל קשה לראות את זה כשידרוג – הוא עבר את השיא לפני שלוש עונות. מגיני הפינה ג'רמטריוס באטלר וטראויס פישר יסתכלו על הרסיברים החולפים – שניהם חוזרים מפציעות קשות ולא היו פתרונות הולמים מלכתחילה.
לשים לב: לדראפט 2007
הימור: כל זה מוביל למקום אחד – מאזן 11:5 ומאבק קשה עם סאן פרנסיסקו על מקום אחרון בבית.
סן פרנסיסקו פורטי ניינרס
מאזן ב-2005: 13:3
מאמן: מייק נולאן
החתמות בולטות: לארי אלן (גארד), אנטוניו בריאנט (תופס), וולט האריס (מגן פינה), טי ג'יי סלוטר (ליינבקר)
עזיבות בולטות: פרד ביסלי (פולבק), אנדרה קרטר (קיצוני הגנתי), ברנדון לויד (תופס), ג'וליאן פיטרסון (ליינבקר), קיוואן בארלו (רץ אחורי)
בחירות דראפט גבוהות: ורנון דייויס (טייט אנד, 6), מני לוסון (ליינבקר, 22), ברנדון וויליאמס (תופס, 84)
מה נשתנה? מה כבר אפשר לכתוב על קבוצה שבחרה בבועט שלה כשחקן המצטיין אשתקד? מה עוד אפשר לומר על קבוצה שאיבדה את אחד השחקנים ההגנתיים הכי טובים בליגה, ואליו הצטרפו עוד כמה? מה עוד אפשר לכתוב על קבוצה שיש לה תופס מטרה חדש בפעם ה-4 בארבעה העונות האחרונות? תתפלאו, אפשר.
קשה להצביע על בעייה אחת ספציפית שהייתה בהתקפת הזהובים, ועם קצת זהירות ניתן להצביע על הקו הקדמי. נכתב כבר לגבי אריזונה וסיאטל שהרבה אצלם תלוי בחבר'ה מקדימה, והדבר נכון פי כמה לגבי סן פרנסיסקו. בשנה שעברה סאן פראן הבקיעה רק 17 טאצ'דאונים בהתקפה וברור למה כמה שאלכס סמית' צעיר, קשה לו לזרוק עם פרצוף תקוע בדשא. אם אתם לא מאמינים, תשאלו את דייויד קאר. גם קשה לרוץ כאשר 11 שחקני הגנת היריב נמצאים אתך כבר בשלב קבלת הכדור מהסנטר. בפגרה מייק נולאן ושות' החתימו את לארי אלן המזדקן אך טוב, ומקווים שיחד עם חזרתו מפציעה של יונה ג'נינגס, יהוו צד שמאלי חזק שיגן על הנכס, סמית'.
בנוסף, הניינרס בחרו בורנון דייויס בסיבוב הראשון ואם הוא יממש אחוזים בודדים מהיכולת הנדירה שיש לו, הרי שיש לסמית' אחלה מטרה. בנושא התופסים מקווים הניינרס שאנטוניו בריאנט יספק את הסחורה וארנז באטל ימשיך את מגמת השיפור שלו.
הרצים בסאן פרנסיסקו, לאחר הטרייד של בארלו המאכזב לג'טס הם פרנק גור ומו היקס. בארלו, שבשנתיים מאז חתימת החוזה הגדול שלו איכזב מאד, ייתן את תרומתו הגדולה ביותר בעצם עזיבתו. גור, שזו שנה שנייה לו בליגה, יתפוס את עמדת הרץ מס' אחד, והיקס יספק את הסחורה כמס' 2. לפחות על בסיס מה שראינו בסוף שנה שעברה, השילוב של גור והיקס בהחלט הרשים ואמור להוות שדרוג לעומת מה שראינו בשנתיים מאז פרישתו של גריסון הרסט.
יחד עם נורב טרנר והבאתו של טרנט דילפר, שאמור להוות מורה וגיבוי לעת הצורך (אוי ויי), התקפת סאן פראן בהובלת אלקס סמיט' תהיה משופרת בהרבה, אם כי זה לא יהיה קשה. הגנת סאן פראן בעייתית ביותר. למעט בחירתו של לאוסן, כלום לא נעשה חוץ מתהליך טבעי של הזדקנות. הקו הקדמי מתבסס על בריאנט יאנג שכבר מזמן לא צעיר ו...זהו בערך. הליינבקרים אמורים להיות החוליה החזקה בכל הגנת 3-4, לא כל שכן בסאן פראן. דריק סמית' וג'ף אולבריך/ברנדון מור סוגרים את האמצע, הרוקי לאוסן יתפוס את הצד החזק וקורי סמית' 'יחליף' את פיטרסון. דרק סמית', שחקן מעולה, ולאוסן יספקו לחץ על הקוורטרבק, אך זה לא יספיק. נצטרך לראות כמה נסים יכול נולאן לחולל עם החברה האלה צריך לזכור שהוא זה שעזר לעצב את ההגנה האימתנית של בולטימור.
בקו האחורי הכל מסתמך על הסייפטי טוני פאריש, שהוא שחקן מעולה. הבעיה, מן הסתם, היא שאין הרבה מה למכור בעמדות האחרות, וכידוע, רוב קבוצת הליגה משחקות עם לפחות שני תופסים. שאונטאי ספנסר שחקן סביר אבל הריס ואדאמס בקושי שחקני ספסל.
לשים לב: לניינרס לא הייתה כבר הרבה זמן קבוצה לגיטימית. אם נולאן לא יהפוך אותה לכזו השנה, כמה זמן חסד יינתן לו?
ההימור: אין ספק, סאן פראן לא תתקדם הרבה, אבל הכיוון חיובי ושיפור יהיה הרי חייב להיות. מקום אחרון בבית אבל מאזן יותר טוב עם 11:5.