וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

עוד עונה הלכה

18.8.2006 / 19:43

אין רמה, אין כבוד לאנשי מקצוע, הסבלנות כלפי הזרים פקעה והאוהדים בוגדניים. ליגת העל עוד לא נפתחה, וכבר נמאס לנו מכדורגל

בקיץ זה עוד נראה טוב. הפעילות הקדחתנית של חלק מהקבוצות במהלך הפגרה גרמה לנו לחשוב שהדברים זורמים בכיוון הנכון. ארקדי בנה מפלצת מסקרנת בירושלים, שאמורה הייתה לקרוא תיגר על חיפה, הרכש של נתניה ויאמר הצליח להעיר את מרכז הטבלה, הפועל של שומי הראתה סימנים של מוטיבציה מחודשת, ואפילו מכבי ת"א רמזה שהיא צועדת לעתיד יציב יותר. ליגת העל עמדה להיות מרתקת מתמיד.

במקביל, המונדיאל בגרמניה הגביר את הגעגועים לכדורגל. דווקא הסגנון הסטרילי שהציגו נבחרות העולם יצרו כמיהה מוזרה לכדורגל שלנו. התחפושות הצבעוניות של האוהדים והאווירה הנקייה באיצטדיונים המפוארים עשו את הפעולה ההפוכה, ואיכשהו עוררו תשוקה לפגישה מחודשת עם האטמוספרה המזרח תיכונית, היריבויות המוכרות ולמגרשים המעופשים. הכל כבר היה מוכן לקראת עוד עונת כדורגל נפלאה, אבל אז היא התחילה.

ספק אם זכורה עונה שכל כך המאיסה את עצמה טרם שוחק משחק הליגה הראשון. רק שבועיים חלפו, וכל הציפיות האופטימיות התנדפו להן. מחזור וחצי של גביע הטוטו, כמה משחקי אימון, ארבע הופעות רשמיות בגביעי אירופה, משחק אחד של הנבחרת, וזהו, חזרנו לעצמנו. המציאות חבטה לנו בפרצוף, הייאוש חזר, ופתאום הכל שוב רקוב, עלוב, עצוב. יאללה, שייגמר כבר.

אין רמה

ארבעת ההפסדים של הישראליות באירופה הבהירו מחדש את מה שידענו תמיד: אין פה באמת כדורגל. לאור ההיכרות עם הליגה המקומית ניתן היה לצפות שבשלב הזה אוהדי הכדורגל, שכבר התרגלו לאיכות הירודה של שחקנינו, יורידו את רף הציפיות המוגזם ויפסיקו לקבל בהפתעה ובאכזבה את הכישלונות החוזרים, אבל זה לא קורה. בכל פעם אנחנו נדהמים מחדש מהיעילות של הנגרים מסלובניה, ואיך המונוטוניות של לוקומוטיב סופיה הקטנה מצליחה לגבור על הכישרון של ראובן עובד. הנבחרת של קשטן רק הגבירה את התחושה הקשה. אנחנו אפורים, מוגבלים ומשעממים. פלא שאופ"א כל כך חוששת שמכבי חיפה תצליח להתגנב לליגת האלופות?

חוסר כבוד

אבל הכישלונות הללו לא מצליחים לפגוע בתחושת ההתנשאות שלנו. הרי הסברה היא שהפוטנציאל קיים, הליגה מוצפת בכישרונות שאוטוטו עומדים להתפרץ, ומי שלא מזהה את זה הוא עיוור. הציפייה לתוצאות מיידיות מייצרת חוסר סבלנות חסר כל ביסוס הגיוני. אין לנו שום יכולת לשאת דחייה או עיכוב, לכבוש את האמוציות, להמתין בשקט בטרם אנחנו חורצים את דינם של אנשי המקצוע. אוסי ארדילס, אגדה ארגנטינאית, חווה את זה על בשרו.

עם כל הכבוד לקורס המאמנים בווינגייט, לאף מאמן ישראלי אין את הניסיון הבינלאומי שיש לארדילס. רק לגלגל את שמו על הלשון אמור ליצור אצלנו יראת כבוד, אוסי ארררדילס. השחקן שזכה עם ארגנטינה במונדיאל 78 וכיכב בטוטנהאם הגדולה, לא זוכה אצלנו לשנייה אחת של חסד. כל מיני טיפוסים מפוקפקים, ש"לא ניהלו בחיים שלהם שלושה אנשים", כדברי המשורר, חורצים את דינו ללא בושה. הפסד מינמלי בבוקרשט, יחד עם תבוסה של ההרכב השלישי במשחק אימון, ומקורביו של ארקדי נאלצים להדליף ש"מעמדו יציב". כל זה, ועוד לא שיחקנו משחק ליגה אחד.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

איך הופכים אריזת פלסטיק לעציץ?

בשיתוף תאגיד המיחזור תמיר

חוסר סבלנות

הסבלנות שלנו קצרה עוד יותר בכל הנוגע לזרים. לא הצלחנו ללמוד את הלקח של מכבי ת"א, שרק לפני כמה שנים אוהדיה דרשו להעיף את אלכסנדר אובארוב אחרי חמישה מחזורי ליגה. התסריט הזה חוזר ביתר שאת בימים אלה ממש. רק שני משחקים חלפו, ואיבן יוליץ', חלוץ נבחרת בוסניה (למה מי זאת בוסניה?), נדרש להתמודד עם שמועות מכוערות על מעמדו בהפועל ת"א. מתברר שלאדומים יש מסורת כל כך מפוארת של חלוצים גדולים, שבדקות הספורות שהוא שיחק, בוולפסון זיהו שיוליץ' לא עומד בסטנדרטים הגבוהים שלהם.

מזל שמילובן מירוסביץ', קשר נבחרת צ'ילה (למה מי זאת צ'ילה?), עדיין מתקשה לקרוא עברית, אחרת הוא היה מתוודע לשחקן האלמוני של בית"ר ירושלים שהצהיר באכזבה (ובעילום שם) ש"מירוסוביץ' הוא לא מה שציפינו". ושוב נזכיר, הליגה עוד לא התחילה.

אם להיות ריאליים, סביר להניח שאף אחד מהזרים שנוחתים פה בימים אלה הם לא מגדולי הכדורגלנים בעולם. אבל בואו קודם ניתן להם להוכיח שהם בינוניים ולא ראויים למשכורות הענק, ורק אחר כך נבעט אותם חזרה לחורים שמהם באו. כמו בוסניה וצ'ילה, למשל.

האוהדים הבוגדניים

אומנם הכדורגל מתאפיין באמוציות מתפרצות וברגש בלתי ניתן לשליטה, אבל לפעמים ההצלחה דורשת מעט התמתנות, איפוק, לקחת נשימה ארוכה, לחכות בסבלנות לתוצאות. אין לנו את זה. השבוע אוהדי בית"ר כבר הספיקו לקרוא "ביזיון" לעבר קבוצת המיליונים שלה. ולאדימיר שקלאר, שמשקיע את כל זמנו ומרציו למען אותם אוהדים, נזקק לליווי משטרתי אחרי הפסד במשחק אימון.

אבל זה לא רק בירושלים. אוהדי הפועל פ"ת ממשיכים לעשות כל שביכולתם על מנת להגביר את הכאוס במועדון. בכפר סבא כנראה לא התרשמו מההישגים של טביב ואוחנה, ורק בודדים הטריחו עצמם השבוע למפגש קדם העונה. קצב מכירת המינויים למשחקיה של מכבי ת"א שוב מוכיח שרוב האוהדים בישראל לא מאמינים במוטו "לעולם לא תצעדי לבד". ועם כאלה אוהדים, זו הליגה שמגיעה להם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully