עונת פרמייר ליג חדשה נפתחת ביום שבת, אבל עם בשורות ישנות. כמו בקיץ שעבר, צ'לסי שוב נראית חזקה מכולן, מרשימה מכולן, מגוונת מכולן, מוכשרת מכולן, כנראה בדרך לתואר אליפות שלישי ברציפות. מנהלי הליגה אמנם טוענים כי האוהדים הבריטים שוב ממלאים את היציעים למרות האין תחרותיות בשנתיים האחרונות, אבל ספק אם הצופים ימצאו על הדשא דברים מפתיעים.
לצורך העניין ובמאמצים רבים, ניסינו בכל זאת לדוג שלוש תופעות מעניינות שיבלטו העונה באנגליה, ואולי יצליחו לקרוא תיגר על הכסף של אברמוביץ'. ויש כאלו דווקא. ראשית, אחד משחקני הרכש המעניינים ביותר, שהגיע לקבוצה עם הכי הרבה פוטנציאל למעט צ'לסי, תומס רוזיצקי, הקטר הצ'כי החדש של ארסנל. רעב מתמיד להצלחה, רוזיצקי יכול לתת פייט אמיתי לבאלאק ושבצ'נקו, אם יתגבר על כמה מכשולים בדרך.
מוצרט מצא תזמורת?
פיינליסטית הצ'מפיונס ליג כמעט ולא שינתה את פניה בקיץ אחרון. רובר פירס, סול קמפבל ודניס ברגקאמפ האגדי עזבו, אבל שלושתם כבר לא היוו בורג חשוב במערך של ארסן ונגר. ייתכן כי אשלי קול יצטרף אליהם, אך גם במקרה שלו מדובר בשחקן שהתותחנים למדו להסתדר בלעדיו. לעומתם, את השפן השנתי שלו, זה שאמור למנוע ממנו מקום רביעי מביש גם העונה, שלף ונגר מתוך בורוסיה דורטמונד, תומס רוזיצקי שמו. אולי ההעברה הכי מרתקת ומסקרנת בכדורגל האנגלי הקיץ, ולו רק בגלל סימני השאלה הענקיים שטמונים בה. מצד אחד, לא בטוח כי היהלום מתאים לכדורגל האנגלי, אבל מצד שני אסור לשכוח מי הביא אותו, ארסן ונגר, שקשה לזכור יותר מדי נפילות שלו בכל הקשור לרכש. מבט חטוף על הקריירה של רוזיצקי, מלמד כי לכשרון הענק יש עוד הרבה מאוד מה לתת, מאגר אותו ונגר חשב לנכון לנצל במלחמתו מול צ'לסי.
רוזיצקי, שבעוד כחודשיים יהיה בן 26, החל את הקריירה בספרטה פראג. בעונתו הראשונה הוא נטל חלק ב-3 משחקים בלבד, אבל בשנתיים הבאות במועדון כבר היווה בורג חשוב באליפויות שלה. רוזיצקי שימש כקשר התקפי, בדרך כלל במרכז המגרש, ובזכות משחקו מלא ההשראה זכה עד מהרה בכינוי המחייב "מוצרט הקטן". הקרבה של הכדורגל הצ'כי לזה הגרמני, הביאה את בורוסיה דורטמונד לרכוש את הכוכב העולה באמצע עונת 2000/1. אגב, ימים מעטים אחרי שהגיע לדורטמונד, אינטר הציעה עליו לגרמנים סכום של כ-33 מיליון ליש"ט, אבל נדחתה.
רוזיצקי התאלקם היטב בביתו החדש, ובעונתו השנייה כבר זכה עם דורטמונד באליפות, והגיע עמה לגמר גביע אופ"א. בתום אותה עונה השלים זכייה שניה ברציפות בתואר כדורגלן העונה בצ'כיה. הקשר הצ'כי הפך לשחקן המרכזי בדורטמונד, ניהל את משחק ההתקפה, וצד את עיניו של כל אוהד כדורגל באירופה. היכולת של רוזיצקי לאיים על השער מרחוק, כמו גם להכניס כדור גאוני לאחד החלוצים, איימה על היריבות והוא הפך לאחד מהשחקנים עליהם מבוצעות הכי הרבה עבירות. באחד המשחקים של דורטמונד נגד באיירן מינכן, למשל, בוצעו עליו 38 עבירות, ושני שחקנים של באיירן הורחקו כתוצאה מפאולים עליו.
רוזיצקי ודורטמונד נתקעו בגלל קשיים כלכליים שהלמו במועדון הפאר, אך למרות זאת ראשיו סירבו למכור את כוכבם הצעיר. הצרות הפיננסיות מנעו בשנים האחרונות מדורטמונד להתחזק, והיא כשלה בניסיונותיה לאיים שוב על האליפות, כשקבוצות כמו ורדר ברמן, המבורג ושאלקה תופסות את תפקיד המאיימות על הגמוניית באיירן מינכן. לרוזיצקי נמאס ממאבקי מרכז הטבלה, והוא ביקש לעזוב. אחרי שלקבוצה הגיע סטיבן פינאר הדרום אפריקאי, הסכימה דורטמונד למוכרו, כשהזוכה בפרס היא ארסנל, ששילמה עליו סכום שנע סביב 7 מיליון ליש"ט. ונגר ידע כמה "מוצרט" רעב להצלחה וגנב אותו מתחת לידיים של אתלטיקו מדריד, שהלכה בסוף על סרחיו אגוורו, הכישרון העולה בארגנטינה.
למרות הרעב שלו, רוזיצקי נוחת לעולם חדש לחלוטין מבחינתו. הצ'כי, שקיבל בארסנל את החולצה עם המספר 7, שהייתה שייכת לרובר פירס, הוא עושה משחק מהסוג הישן. שחקן שכל הזמן דורש את הכדור, שכל התקפה חייבת לעבור דרכו, לא אחד שארסן ונגר נוהג להרכיב במערך שלו. באנגליה רוזיצקי יפגוש במשחק מהיר בהרבה מזה שהורגל אליו. הכדורגל בפרמיירליג עובר הרבה מאוד דרך האגפים, באופן אגרסיבי מאוד. במונדיאל, כשהוא פגש שני קשרים מרכזיים כג'נארו גאטוסו ואנדראה פירלו, הצ'כי פשוט נעלם מהמגרש.
במשחק הרשמי הראשון של העונה, מול דינמו זאגרב בליגת האלופות, תיפקד ונגר את רוזיצקי בצד שמאל של הקישור האדום, עמדה חדשה ובוודאי לא טבעית עבורו. למרות זאת, רוזיצקי לא חושש: "הכדורגל כאן שונה מזה בגרמניה. הוא יותר חזק ויותר מהיר, אבל אני מרגיש שהכנתי את עצמי בצורה טובה, ואוכל להשתלב. אני יודע שאני לא השחקן הכי חזק שיש, אבל אני לא פוחד מקרבות עם שחקנים אחרים".
רוני ישחזר את עונת 1998/9?
מושמץ מתמיד אחרי ההרחקה במונדיאל 1998, חזר דייויד בקהאם לפרמייר ליג וזכה לשריקות בוז בכל אצטדיון ועיתון באנגליה. אבל בקהאם הצליח בסיום אותה עונה להחזיר את האליפות לאולד טראפורד, בדרך לעוד שתיים רצופות, פלוס זכייה בצ'מפיונס. 8 שנים מאוחר יותר תפס ווין רוני את מקומו של בקהאם. אותו טורניר עולמי, אותו כרטיס אדום, אותה הדחה כואבת, אותה קבוצה. אותן תוצאות?
רוני היה השחקן הטוב ביותר של מנצ'סטר יונייטד בעונה שעברה ואחרי שתי עונות בקבוצה, הגיע זמנו להשתנות. יונייטד תשווע לחלוץ, לכשיחזור מההרחקה ל-3 משחקים יחד עם פול סקולס בעקבות הכרטיסים האדומים שספגו בטורניר אמסטרדם. העונה נפתחת ביום שבת הקרוב וריו פרדיננד, גארי נוויל, ונמנייה וידיץ' סובלים מפציעות, ולאחרונה הצטרף אליהם גם שחקן הרכש היקר, מייקל קאריק. למזלו של פרגוסון, צ'לסי תסבול בתחילת העונה מהכנה לקויה, כך שרוני יחזור לו בדיוק בזמן.
כשזה יקרה, רוני יצטרך לשנות פאזה ולקחת את הקבוצה הזו על גבו הרחב. רוני כבר הפך לסמל החדש של היונייטד בעיניהם של האוהדים, ואין ראוי ממנו לתפקיד הזה. החלוץ הצעיר זכה גם למחמאה גדולה מלא אחר מאשר ג'ורג' בסט המנוח, שאמר: "אתה מסתכל על רשימת השחקנים הגדולים בהיסטוריה של היונייטד, ואתה חייב לצרף אליהם את ווין רוני".
כשסוון גוראן אריקסון מונה למאמן נבחרת אנגליה, הוא נתן את סרט הקפטן לדייויד בקהאם. הקשר נחשב באותה תקופה לשחקן עם אופי בעייתי, אבל אריקסון זיהה את הפוטנציאל האישיותי הגלום בו וביצע את המהלך שהפתיע רבים. התוצאה הייתה משובחת. בקהאם הבין שהציפייה ממנו היא להפוך משחקן טוב לכזה שמוביל את חבריו. עכשיו תורו של ווין רוני לבצע מהלך אישיותי דומה. בחלקים ממשחקי אימון הקיץ, רוני כבר ענד את רצועת הבד עם האות C על היד. פרגוסון מבין שזה הזמן שלו לגרום לחלוץ הפרא להתבגר ולהפוך לשחקן שמביא אליפויות.
פרגי יודע כי אין מתאים מווין רוני לרשת את מקומו של רוי קין כמנהיג הקבוצה. השניים מקבילים בלא מעט קטגוריות. שניהם גדלו בשכונות לא הכי טובות, והפכו לאנשים ולשחקנים מאוד קשוחים. התשוקה של רוני על המגרש, הכריזמה, האמון העיוור בו מצד אלכס פרגוסון, ומצד שני הריבים שלו עם שחקנים יריבים, הקריזות המזדמנות והויכוחים עם השופטים, מזכירים מאוד את קינו שהלך לבלי שוב. יונייטד משוועת למנהיג מהאי הבריטי, כמו בימים הטובים, רוני עונה לדרישות.
בנוסף, בין פרגוסון לרוני שוררים יחסי אמון, כמו אלו שהיו למנג'ר עם קין במשך רוב המשותפות. "לסיר אלכס יש חשיבות גדולה בחיים שלי", אמר לאחרונה רוני. "גם כשיש לי בעיות מחוץ למגרש, הוא מתקשר ומייעץ לי מה לעשות. הוא עומד ב-100 אחוז מאחוריך וזה חשוב לדעת שיש לך מאמן כזה. אני אסיר תודה לו".
העזיבה של רוד ואן ניסטלרוי את מנצ'סטר יונייטד עשויה להתברר כמהלך טוב עבור הקבוצה. רמת האגו באולד טראפורד ירדה פלאים, וכעת יוכל ווין רוני להפוך למוביל הבלתי מעורער. לקראת העונה החדשה רוני מתחיל לעשות קולות של התבגרות ודווקא אמירה מאוד קלישאתית שלו, מצביעה על כך שאולי הוא הופך מפרחח כשרוני לכדורגלן טיפוסי ולמנהיג. "צ'לסי קבוצה מצוינת עם סגל שחקנים מהטופ העולמי", אמר, "אבל ליונייטד יש שחקנים שיכולים לזכות באליפות. אם נשאר ביחד, לא נסבול מפציעות, וננצח במשחקים חשובים, יהיה לנו סיכוי מצוין לזכייה".
משפחת צ'לסי מתפרקת?
אלא שעם כל הכבוד לרוני ורוזיצקי, היריבה הגדולה ביותר של צ'לסי בעונה הקרובה תהיה היא עצמה. המיליארדרים של מוריניו רוצים להיות הקבוצה החמישית בהיסטוריה שזוכה בתואר 3 פעמים ברציפות, ויש להם את כל הכלים כדי לעשות את זה. דמיאן דאף, איידור גודיונסון, אסייר דל הורנו, גלן ג'ונסון והרנן קרספו אמנם עזבו, אבל הבסיס האיתן של הקבוצה שזכתה בשתי אליפויות רצופות נשאר, והתווספו אליו מיכאל באלאק ואנדריי שבצ'נקו. ז'וזה מוריניו הצהיר לא פעם הקיץ שהוא רוצה להקטין את הסגל, כנראה כדי להוריד את כמות האגו בקבוצה, אבל דווקא השנה זה עשוי לעמוד לו לרועץ.
פרשנים רבים באנגליה מעריכים שצ'לסי תתמקד העונה בליגת האלופות אחרי הכשלונות הצורמים שלה בשנתיים האחרונות. מנצ'סטר יונייטד אמנם זכתה בשני המפעלים ב-1999, וברצלונה עשתה זאת לפני שנה בספרד, אבל לא מעט קבוצות לאורך השנים התקשו מאוד להצליח בשתי הזירות גם יחד. השכנה הלונדונית ארסנל, לדוגמה, הבטיחה את השתתפותה בליגת האלופות גם השנה רק במחזור האחרון.
מוריניו התחזק בסלומון קאלו המבטיח מפיינורד, אבל זה הפך להיות החלוץ השלישי בלבד בסגל של הקבוצה, אחרי שקרלטון קול נשלח לווסטהאם. העזיבה של דאף הורידה שחקן מרוטציית הקיצוניים, אחד התפקידים החשובים ביותר במערך של מוריניו, וכרגע המעמסה באגפים תיפול על ג'ו קול, אריאן רובן ושון רייט פיליפס. מעניין יהיה לראות היכן יתופקד ג'ון אובי מיקל, הניגרי הצעיר, לאור אינפלציית הקשרים במרכז. תוסיפו לזה את העובדה שרוב שחקני הסגל הכחול מגיעים לעונה הקרובה אחרי קיץ ללא מנוחה, ותבינו שבאמצע העונה האנגלית העמוסה, מוריניו עשוי להתגעגע לשחקן או שניים מאלו ששיחרר.
אולם הבעיה היותר גדולה בצ'לסי עשויה להגיע דווקא מהמרקם הקבוצתי. עוד בימיו בפורטו, מוריניו הוכיח את עצמו כמומחה בכל הקשור להקניית משפחתיות לקבוצתו. כשאלכס פרגוסון התלונן בפומבי על הפרובוקציות ועל משיכת הזמן של הפורטוגלים, אחרי שהדיחו את מנצ'סטר יונייטד מהצ'מפיונס, מוריניו, אז עדיין מאמן אלמוני יחסית, עמד על רגליו האחוריות וענה למאמן המעוטר.
כשהוא הגיע לצ'לסי, המאמן המוחצן נהג באסטרטגיה דומה. למרות שהיו לו משאבים כמעט בלתי נגמרים, הוא כמעט ולא ביצע רכישות של שחקנים נוצצים. מוריניו בנה מרקם משפחתי בצ'לסי, ושם את עצמו כאב החמולה. הוא החדיר במהירות לשחקניו את תחושת "כל העולם נגדנו" ויצר גאוות יחידה. כשהגזרה בין צ'לסי לברצלונה התחממה, הפורטוגלי הגן בגופו על שחקניו מפני אוהדי בארסה זועמים בשדה התעופה, והוא גם היה הראשון לצאת מחדר ההבשלה בקאמפ נואו, כדי לספוג את שריקות הבוז ולהראות לשחקנים "אבא כאן, הוא דואג לכם ויגן עליכם".
אלא שהקיץ נתגלו בקיעים ראשונים במשפחת מוריניו. הרנן קרספו מאס בכדורגל ובחיים באנגליה, ביקש לשוב לאיטליה ונענה. לוויליאם גאלאס, עליו הכריז מוריניו לא פעם כי הוא השם הראשון אותו הוא כותב כשהוא מחליט על ההרכב, נמאס מהטיולים בכל תפקיד הגנתי אפשרי, ובמיוחד מהצבתו כמגן שמאלי. הצרפתי פשוט מרד בקבוצה בגלוי, ולא יצא איתה למסע משחקים בארה"ב. באקט שנראה לא אופייני, הפורטוגלי הביע בכלי התקשורת את אכזבתו הגלויה מהתנהגותו של גאלאס, שלל ממנו את המספר 13 והעביר אותו לבאלאק.
על הסדקים האלה אמורים להתיישב באלאק ושבצ'נקו, שני כוכבי על בכל קנה מידה. לאחרונה כתב אחד מפרשני ה"גארדיאן" המכובד, כי זה כבר עלול להיות מדי בשביל המשפחה. עד לא מזמן, באנגליה דיברו כבר על תסכול של פרנק למפארד מההחתמות הללו, תסכול שעשוי לשוב ולצוף במהלך העונה, לא רק אצל למפארד.
קשר נבחרת אנגליה היה אחד השחקנים המרכזיים בצ'לסי בשנתיים האחרונות, ולמעשה בו גלום סיפור ההצלחה של מורינו בצ'לסי. שחקן טוב, מעט אפרורי, שלפני 3 או 4 שנים אף פרשן לא היה מנבא את היותו שחקן מוביל באלופת אנגליה. כעת ייאלץ למפארד לחלוק את הקישור המרכזי וההתקפי וגם את התהילה עם באלאק. למפארד ייגע פחות בכדור, יבעט פחות לשער, ואולי גם ישחק פחות. נפילה חופשית של האנגלי, שמייצג את המועדון הלונדוני של השנים האחרונות יותר מכל אחד אחר, בהחלט באה בחשבון. אם זו אכן תגיע, האם למפארד ייצג גם את הנפילה של משפחת צ'לסי, כמו את העלייה שלה?