חכם ועוד על חזקים

1. בסופרנוס השבוע היה בדיוק פרק שמסביר את פרשת קשטן בן חיים. טוני סופרנו רק יצא מבית החולים אחרי ששכב בקומה. האיש שכבר היה בדרכו לעולם הבא, עושה את יומו הראשון בעבודה. התפקיד שלו: לעמוד בראש הארגון. במהלך היום הוא שם לב שהכפופים למרותו, החיילים ובמיוחד הקפטנים, מתחילים לענות לו. לאו דווקא בחוצפה, אלא יותר מפקפקים בכושר השיפוט שלו.

בשיחה אצל ד"ר מלפי, הפסיכולוגית, טוני קובל על העניין: "הם כמו צבועים, הם מזהים חולשה ומתנפלים". היא כמובן מעדיפה לכנות אותם בשמם הסוציולוגי/פסיכולוגי – זכרי האלפא – כך המנהיג משתלט על הקבוצה. היא גם מזכירה לו כלל חשוב. "תתנהג כאילו אתה לא חלש. אתה נותן לאנשים לראות רק את מה שאתה רוצה שיראו". טוני זוכה בשיעור חשוב.

מאוחר יותר, כשהוא שב למועדון בו יושב כל הצוות, הוא שם לב שהם לא ממש סופרים אותו. הוא קולט שאיבד את כושר ההרתעה. את הסמכות. ושבעצם היותם זכרי אלפא צעירים, הם קוראים עליו תיגר. לכן הוא עושה מעשה שישיב אליו את שאבד. הוא בוחר מישהו לריב איתו. המצלמה מתעכבת על קיבורת הזרוע של כל חייל וקפטן: זה מדולל מדי, זה כבד מדי, זה מושלם. טוני בוחר את הכי חזק, חמום מוח והכי בכושר שנמצא בסביבה. טוני מפרק אותו ומשאיר את החייל לשכב על הרצפה. הצוות קלט, המסר הובהר. הבוס חזר.

2. הנבחרת היא קודם כל ארגון של אנשים בעלי תפקיד. וכמו בכל ארגון המבקש להישאר אפקטיבי, מישהו צריך לעמוד בראשו. קשטן נבחר בזכות רקורד מבוסס. בזכות האישיות. בזכות שיטות העבודה. ולא פעם דובר על קשטן כמי שהוא לפני הכל – אדם שיטתי. כמו טוני, גם לקשטן זו לא פעם ראשונה שבה הוא נאלץ להפגין כוח. כמו טוני, גם אצלו זה חלק משיטות העבודה.

קשטן הגיע לנבחרת של צבועים, של אנשים שמחפשים לראות רק את המשבצת שלהם, ארגון שהיררכיה בו לא ברורה. מאמן שהיה מתחבא מאחורי שחקנים והיה לחלק בלתי נפרד מהעסקונה, פלוס ראשי התאחדות לא מקצועיים, יצרו תמהיל מבורדק, שלמראית עין, אין בו דין ודיין. קשטן בא לעשות סדר. כמו שעשה בהפועל ת"א. כמו שעשה לאורך כל הקריירה העשירה שלו. הוא רוצה להיות הסמכות היחידה. הוא הבוס. סוף סוף, מישהו כן לוקח אחריות.

כנראה שאסיפת העיתונאים בה קשטן ציחקק קצת יותר מהרגיל, גרמה לו לחוש שלא הבינו אותו כראוי. אולי פחד שזה נתפס כחולשה. בן חיים הוא מקצוען, אבל בנבחרת הוא חשב שמגיע לו להתקדם לדרגת קפטן (ואולי אפילו יותר). קשטן אחרי יותר מדי עונות בלי אליפות והישגים רציניים (בסדר, גביע) הרגיש שהראה יותר מדי חולשה. כאקט סמכותי ראשון הוא ניפה את הקפטן. אחרי שהוא ראה שזה לא מספיק הוא בחר את הכי חזק בסביבה. ותגידו מה שתרצו, דווקא זה עומד לזכותו של קשטן. כי לא כמו שנהוג ע"י אנשים קטנים, קשטן לא מחפש את החלשים שקל להתעמר בם, אלא דווקא את החזקים. ככה זה היה עם גרשון ובלילי שישבו ביציע. ככה זה היה עם תקווה בתור עוזר מאמן.

האיש הוא אולד סקול, וככזה הוא מאמין רק בבוס אחד. זה השיעור הראשון של קשטן לנבחרת שלו. אני הבוס, אני הכתובת, אני הסמכות העליונה. זאת האסכולה שלו. כמו כל הגדולים לפניו, התפקיד שלנו לא לבקר את קשטן, אלא להבין אותו.