אף פעם לא השתמשתי בסמים קשים ולכן אף פעם לא הייתי בקריז, אבל נראה לי שמה שאני חווה באותם רגעים זה די קרוב לקריז. באותו רגע אני אומר לעצמי , "תירגע , יש עוד המון זמן עד לחורף, חבל להתחיל לפנטז כבר מעכשיו", זה קצת עוזר אבל לא ממש.
ישנם 2 פתרונות למצב הזה , אחד הוא לעזוב הכל ולטוס לאן שהוא בחצי כדור הארץ הדרומי ששם יש חורף וללכת לגלוש , אבל פתרון זה הוא לא מציאותי ברוב המקרים. הפתרון השני הוא להתחיל לתכנן ולחשוב לאן אני אטוס בחורף, לאסוף מידע ולחכות. המטרה שלי היא לטוס כל חורף למקום חדש, ולכן בחורף האחרון החלטתנו אני וחברי משה להגיע לאתר Les Arcs שנמצא בצרפת ,קרוב לגבול עם שוויץ (קרוב לג'נבה). האתר הוא אתר מוכר ונמכרות לשם חבילות תיירות רבות בסוכנויות בארץ אבל משום מה במטוס בדרך לשם, כל הישראלים היו בדרכם דווקא ל"ואל-טורנס". שמחתי, מפני שבחו"ל, הסבלנות שלי לישראליות שואפת לאפס.
הדרך הכי נוחה להגיע היא לטוס לג'נבה-שוויץ , ומשם זה נסיעה של 3 שעות בערך עד לאתר. אנחנו החלטנו להשכיר רכב מפני שהמחיר של ההשכרה והמחיר של האוטובוס הלוך ושוב בין ג'נבה לאתר היו דומים. (השכרה הייתה 220 יורו בערך לשבוע , כלומר 110 לאדם, לעומת 100 יורו לכרטיס הלוך ושוב באוטובוס). חוץ מזה שעם רכב הרבה יותר כיף. בדיעבד הסתבר שהשכרת הרכב הייתה מעשה חכם, בהמשך תבינו למה.
את המלון מצאנו באינטרנט,בהתחלה חשבנו שמדובר במלון רגיל , כלומר יש חדר, יש ארוחות, הכל טוב. אבל כשהגענו הסתבר ששכרנו בעצם חדר בבית דירות, כלומר, מקבלים מפתח לחדר בתחילת השבוע וצריך להחזיר את המפתח לפני שחוזרים הביתה, כל השאר, אוכל וניקיון, אנחנו היינו צריכים לדאוג לו. גם עניין זה התברר כדבר מאוד מאוד טוב, מפני שהחדר גדול מאוד ( 5-6 אנשים יכולים לשון בו בנוחות - יש מזרונים) והתשלום הוא לחדר ולא לבן-אדם (החדר עולה 230 יורו בערך לשבוע) ובקשר לאוכל, מבחינתי הייתי יכול לחיות שבוע על לחם ומים, חוש הטעם הלא מפותח שלי לא דורש יותר מידי, אבל למזלי, משה, ידוע בחיבתו לאוכל טוב לכן ביום הראשון הלכנו לסופרמרקט שנמצא בעיר שליד (לזה היה טוב להשכיר רכב, הסופר באתר עצמו הרבה יותר יקר) קנינו אוכל איכותי בכ-50 יורו וזה הספיק לרוב השבוע. (למזלי, משה גם אוהב לבשל....), דבר אחד יש לזכור שהולכים לבתי דירות מסוג זה, צריך להביא סדינים, אנחנו לא הבאנו והצפרדעים (=צרפתים) החמדנים רצו 30 יורו להשכרת סדינים.
יאללה, מה עם הגלישה עצמה ?
האתר עצמו בנוי מ 3 מרכזים, כל אחד נמצא בגובה אחר וכך גם השמות שלהם, 1600, 1800 ו 2000 (מטר). לכל מרכז יש את המלונות שלו, החנויות שלו והרכבלים שלו כשכל המרכזים מחוברים ביניהם במסלולים ורכבלים מקשרים מה שהופך את Les Arcs לאתר ענק, מלא באפשרויות.
ביום הראשון התחלנו לסרוק את האתר ע"י צפייה מהרכבלים ואיתור נקודות פוטנציאליות לאופ-פיסט וקפיצות. ירידה בכל מדרון אפשרי ומדי פעם הצצה במפת האתר שנמצאת בכל פסגה כדי לכוון את עצמנו לאזורים שעוד לא חקרנו. היום הראשון באתר הוא אחד הימים הכי כיפים לדעתי מפני שהכל חדש עדיין וכל מדרון צופן תגלית חדשה שמעלה לי את ההתלהבות והחשק להמשיך לגלוש. הבעיה שמרוב התלהבות באחד מהמדרונות קפצתי ונחתי על משטח קרח חלק וקשה שהזכיר לי שלא הכול יפה וורוד וריסק אותי על עצם הבריח. ההתרסקות השביתה אותי לשאר היום, דבר שלא עודד אותי במיוחד והייתי גם דיי פסימי לגבי שאר השבוע.
לאחר עידוד אינטנסיבי ממשה האופטימי ובליעת כל בוקר כמויות של משככי כאבים וספריים למיניהם יכולתי להמשיך לגלוש בשאר השבוע כמעט בלי בעיות.
לאחר יום יומיים החלטנו שהגיע הזמן להכיר את ההר יותר מקרוב והתחברנו לכמה מקומיים שחיים באתר כל עונה (וכל קיץ יורדים לדרום צרפת לגלוש בים ...איזה חיים), דבר זה מומלץ לכל גולש מתקדם שרוצה לראות קצת סנובורד אמיתי במדרונות אמיתיים. המקומיים לקחו אותנו לחורים נידחים בהר שרק עם GPS וליווי מסוק אולי היינו מגיעים לשם. הדבר הטוב היה שבמשך היומיים שלפני, ירד שלג ללא הפסקה , אחחחח, פרי רייד במיטבו!!!!!
בימים שלאחר מכן התעוררנו כל בוקר לרעש פיצוצים מההר, את הפיצוצים גרם צוות האתר שדאג להפיל כל מפולת שלגים פוטנציאלית ע"י דינמיטים....הרגשתי בטוח יותר.
כוח עליון
מי שמכיר אותי, יודע שיש לי חוש כיוון גרוע (כלומר, ממש ממש גרוע), אבל אף פעם לא חשבתי שהדבר יכול לפגוע בי עד שבאחד מהימים בהר, הבחנתי מהרכבל בקיקר ענק ליד המדרון, החלטתי לרדת אליו ולקפוץ אותו. זכרתי בערך איפה היה וכיוונתי את עצמי אליו. לאחר שהגעתי
חיכיתי כמה עשרות מטרים מעליו במעלה המדרון, כן, זה היה נראה כמוהו והמיקום היה מתאים, הבעיה שלא היה אפשר לראות מה נמצא אחריו , אבל מכיוון שראיתי כבר מהרכבל שהנחיתה הייתה פנויה, הלכתי על זה , תפסתי מהירות, עליתי עליו ושנייה לפני ההמראה, חשכו עיני , זאת לא הייתה הקפיצה. לפני היו כמה דברים שהפריעו לי קצת , למשל ....עמוד, תהום ענקי ונחיתה על משטח שטוח לגמרי שהיה נראה קירחי ......רגע ההארה הקצר הזה הגיע קצת מאוחר מידי, הייתי כבר באוויר. תוך כדי תעופה שמתי לב שאני קופץ מעל שורה של אנשים שנראו כל כך קטנים מהגובה שהייתי....קיוויתי לטוב (או יותר נכון לחילוץ אווירי).
אומרים שכשבן-אדם נמצא במצוקה הוא מסוגל לעשות דברים שבדרך כלל לא היה מסוגל. אז נראה לי שזה מה שקרה לי שם. בנחיתה השתטחתי על הקרח כמו מריונטה בלי חוטים. מרוב עוצמה, הגוף שלי קפץ בחזרה למצב עמידה כאילו הקרח היה בעצם טרמפולינה, והמשכתי לגלוש כאילו כלום לא קרה , לא הרגשתי כלום , רק את האדרנלין זורם בכל תא בגוף.....ואוו. (נראה לי שהמשככי כאבים שלקחתי בבוקר עזרו גם פה).
לאחר כמה שניות הסתכלתי מעל הכתף שלי לחפש את המלאך ששמר עלי, מלאך לא היה שם אבל משה כן היה , לא נראה לי שהוא מלאך אבל הוא כן מבשל נהדר.
בימים האחרונים
בימים האחרונים ירדה כמות גדולה של שלג, בעצם לא הפסיק לרדת שלג כמעט כל היום. ערב אחד כשנגמר לנו האוכל, רצינו לרדת לסופרמרקט בעיר הסמוכה. הלכנו לחנייה, במקום רכב שלנו עמדה שם ערמת שלג ענקית שצורתה הכללית בעזרת דמיון מפותח הזכירה אוטו. כמו שני קברנים התחלנו לחפור את הרכב החוצה, בעזרת הידיים. על הגג נשארה ערמה גדולה של שלג , אבל מכיוון שהיה אפשר להוציא את הרכב, יצאנו לדרך. באמצע הדרך המפותלת, כשמצד אחד יש תהום ומצד שני מכוניות טסות, כל הגוש שלג שהיה על הגג נפל פתאום על המכסה מנוע והסתיר את כל השמשה הקדמית. אחרי כמה זיגזגים הצלחתי לצאת החוצה מהחלון ולפנות את הגוש.
הביתה
נכון שזמן זה דבר יחסי , אבל מה שבטוח זה ששבוע זה בטוח לא הרבה זמן לעשיית משהו כל-כך טוב.
מה לעשות, צריך לחזור הביתה כי......אאאא.....אין לי ממש סיבה טובה......(משפחה וחברים - נא לא להיעלב).
עד לפעם הבאה תחזיקו מעמד.