קדימה הסתער

    פחות טקטית, פחות פיזית, אבל הרבה יותר התקפית והרפתקנית. תכירו את בית"ר ארדילס ירושלים, שאמורה לטרוף את האליפות

    אסף שקד



    כחודשיים עברו מאז שמהפכת ארדילס יצאה לדרך וסימני האידיאולוגיה החדשה ניכרים היטב בבית"ר ירושלים. טבריוס דאראו, אריק בלונדל, גיא עזורי ושאר המעוזים של בית"ר הפרננדזית כבר לא איתנו; אמיליו קמסיו, דרור שמשון ואינספור שחקנים חדשים עלו על צהוב שחור ושינו את הקבוצה המוכרת לכם מסוף העונה שעברה לחלוטין: פחות טקטיקה, פחות כושר גופני ופיזיות, פחות הגנה והתבססות גדולה, אולי גדולה מדי, על החלק ההתקפי. פחות אירופה, הרבה יותר דרום אמריקה, על חלקיה הרומנטיים והפרועים ביותר.

    האם השינוי היה לטובה, או שמא יתברר בכייה לדורות? שני מחנות האימון בהם התבצעה המהפכה טרם נתנו תשובה ממשית לשאלה. דבר אחד בטוח: אין כמעט זכר לבית"ר הפרננדזית מסוף העונה שעברה, וגם מבחינת השמות וגם מבחינת סגנון העבודה, מדובר בקבוצה שייקח לכם קצת זמן לזהות.

    טוב לדעת (תוכן מקודם)

    איסטנבול פתוחה - מרחק שעה מפתרון טבעי וקבוע להתקרחות נשית

    חברת איילת גייר
    לכתבה המלאה

    ההיררכיה החדשה

    את עיקר ההבדל בין פילוסופיית המשחק של פרננדז לזו של ארדילס, ניתן לזהות כבר בבסיס עליו נבנית הפירמידה. אם פרננדז ניסה לבנות את הקבוצה שלו מההגנה וראה בסגירה הקבוצתית יסוד לכל דבר שיבוא אחריו, ארדילס ממקם את הבסיס שלו בהתקפה. קודם כובשים וכובשים וכובשים, אחר-כך חושבים איך לא לספוג. נאיבי? מוחץ? בעוד שבוע וחצי בגביע הטוטו, כשההתקפה הירושלמית החדשה, שכבשה שישיות ושמיניות במחנות האימון, תיתקל בהתנגדות אמיתית, נדע יותר.

    ההבדל המהותי הזה בין שתי האידיאולוגיות בא לידי ביטוי בפרטים הקטנים. שחקני ההגנה של בית"ר, שהיו הבולטים בעונה החולפת (זיו ואמסלם הגיעו לנבחרת העונה, בן יוסף קפץ מדרגה), הפכו כעת לשוליים יותר ואילו שחקני ההתקפה, כגון ברק יצחקי, מיכאל זנדברג וג'ואנו פינטו, הפכו למרכזיים יותר.

    גם שחקני ההגנה, לפחות על פי המחנה ברומניה, נדרשים ליישר קו עם המצע החדש של ארדילס ולהתעסק הרבה יותר בהתקפה. יואב זיו ועומרי אפק, שתופקדו לסירוגין כמגנים ימניים, תומכים המון בהתקפה ומשמשים יותר כקשרים ימניים מאשר כמגנים. גם באגף השמאלי עורך ארדילס רוטציה, בין רוני גפני לאלירן דנין, שמתגוררים הרבה מעבר למשוער ברחבות היריב. שני השחקנים היחידים שבאמת משמשים כשחקני הגנה נטו אלו הם שמעון גרשון ותומר בן יוסף, שנשארים לעתים בודדים בעורף.

    שני מחנות האימון מלמדים כי המערך של ארדילס יהיה 4-4-2, כאשר הקשרים ההתקפיים משמשים כחצי חלוצים. דרק בואטנג הוא הקשר האחורי היחיד בשיטה הזאת, דבר שלא זכור אפילו בעידן אלי אוחנה, שלא נחשד בהגנתיות יתר. גל אלברמן, שהיה אחד המצטיינים במחנה, תורגל לא פעם כשחקן כנף ימין ולא כקשר אחורי. כן, כן, אלברמן בתפקיד ההתקפי שאייש לרואה, לפחות עד שמילובן מירוסביץ' ייכנס לכושר משחק ואולי יירש את העמדה הזאת בהרכב.

    בקיצור, הקישור של ארדילס כולל קשר אחורי אחד ושלושה קדמיים. כרגע זנדברג משמאל, פבריס פרננדז במרכז ואלברמן כאמור מימין. בחלק ההתקפי יש לארדילס כאב ראש לא קטן עם סגל שחקנים די גדול, אך לאור העובדה כי המערך של בית"ר הופך ליותר ויותר התקפי, ריבוי השחקנים נראה נחוץ.

    למרות זאת, שחקני ההתקפה כבר מתחילים להרגיש את הלחץ. לא פחות מארבעה חלוצים מתמודדים על שתי חולצות ההרכב: ברק יצחקי, עמית בן שושן, טוטו תמוז וג'ואנו פינטו. כמו שהדברים נראים כעת, דווקא יצחקי הוא הבאנקר היחיד בהרכב וזאת לאור היכולת המרשימה שהוא מציג לאחרונה. בכל משחקי האימון ברומניה זכה הכישרון מאשקלון לפתוח בהרכב, כשלצידו כל פעם שיחק חלוץ אחר.

    משבצת החלוץ השני נמצאת בסימן שאלה. ג'ואנו פינטו אומנם כבש מספר שערים במחנה ואף גילה ניצוצות של חלוץ רחבה קלאסי, אך הוא עדיין רחוק מאוד מלהצדיק את הכסף הרב ששולם עבורו. עמית בן שושן, היריב הראשי של פינטו, מרשים מאוד באימונים וגם במשחקים, אך נראה כי ארדילס יעדיף להעניק את חולצת ההרכב לשחקן הרכש היקר. טוטו תמוז, השחקן הצעיר ביותר בסגל של בית"ר, הגיע אמנם על תקן חלוץ רכש יקר, אך על פי החודש האחרון הסיכויים כי הוא יפתח באופן קבוע בהרכב קלושים.

    לסיכום, משחקי האימון מול קבוצות חלשות גילו כי האיזון בין ההתקפה המעובה להגנה החשופה עובד היטב, אך ברגע שבית"ר פוגשת קבוצה חזקה יותר, האיזון נעלם. לראייה, משחק ההפסד מול ספורטול מהליגה הראשונה ברומניה (4:3), בו בית"ר הוציאה ארבעה שערים מהרשת. מה יהיה מול המכונה של מכבי חיפה?

    המופנמות של ארדילס

    על השינויים הללו במצע חתום אוסי ארדילס. הארגנטיני הוא אדם שקט מאוד, מופנם, בקושי מורגש, בניגוד ללואיס פרננדז האמוציונלי והמוחצן. כבר לפי התכונות שציינו, ברור כי המנטליות הישראלית זרה למאמן הארגנטיני החביב, שנעזר בשבוע האחרון בדרור שמשון, מאמן הכושר שהצטרף ממש לפני הנסיעה לרומניה, על מנת לתקשר יותר עם השחקנים.

    ההצטרפות של שמשון לא רק מסייעת בקשר של השחקנים עם ארדילס המופנם, אלא קודם כל בעבודה על הכושר הגופני והפיזיות. הנושא קצת הוזנח מאז שהצוות של לואיס פרננדז, שהפך את שחקני בית"ר הצנומים לנינג'ות, עלה על הטיסה לצרפת. שמשון, שרק הצטרף, אמור להדביק את הפער הזה. אימוני הכושר הפכו לרציניים יותר, הסדר שלא שרר בקבוצה חזר והשחקנים מצאו איש מקצוע שאפשר לשוחח איתו על הכל.

    למרות שבסגל נמצאים שחקנים עם המון ניסיון, המחסור באיש מקצוע ישראלי בצוות הורגש באופן ברור ואל הנעליים של טבריוס דאראו נכנס לא רק מאמן כושר, אלא גם אדם שמכניס יציבות לקבוצה, דואג שהעניינים יתקתקו וכמובן עוזר לארדילס להתאקלם במנטאליות הישראלית, שכל כך זרה לו.

    האימונים שארדילס מעביר שונים לחלוטין ממה שהורגלו שחקני בית"ר בעונה החולפת. מרביתם מתרכזים בעיקר בגיבוש, הנעת כדור ובעיקר למשחקונים פנימיים. השחקנים עצמם לא מתלוננים על קצב האימונים. חלקם אף היו שמחים להגביר את הקצב וגם לתרגל יותר טקטיקה, אך כעת ארדילס מעדיף להכיר את השחקנים מקרוב, לגבש את הקבוצה החדשה גם עבורו ואולי לקראת פתיחת הליגה לעבוד כמו פרננדז על טקטיקה. אולי.

    הענן של גוטמן

    לכאורה, נדמה כי ארדילס יצטרך להנהיג סגל שבקלות ניתן להדביק לו את הכינוי המעיק "גלקטיקוס". אבל זה יהיה קל ומדי וכנראה לא נכון לחשוב כי ריבוי הכוכבים הישראלים והזרים יתפוצצו למאמן הארגנטיני בפנים. המלחמה על ההרכב מתבצעת אך ורק במגרש, כשמחוצה לו מקפידים השחקנים על חברות נעימה. "אווירה טובה כמו שיש היום לא הייתה כאן הרבה זמן", מעיד אחד השחקנים הוותיקים.

    הסגל ממנו מורכבת בית"ר החדשה נטול אגואים מזיקים. שמעון גרשון ומיכאל זנדברג, המיליונרים של הקיץ, התאקלמו בצורה מושלמת בבית"ר. גרשון הצטרף לקורנפיין ואמסלם והפך לאחד המנהיגים של הקבוצה, כפי שנהג לעשות בשקט האופייני לו בהפועל ת"א. זנדברג, מצידו, התחבר במהירות לשחקנים הצעירים, כשהדבר החשוב ביותר מבחינת השניים הוא התשוקה שלהם להצדיק את ההשקעה בהם, מתוך ידיעה שהרבה מבקרים מחכים לרגע שבו יוכלו לכתוב שהכסף ששולם להם ירד לטימיון.

    אך מעל לחיבור החברתי המושלם והסגל הנהדר, מרחף עדיין ענן כבד שלא מרפה מבית"ר ירושלים מאז העונה ההיא של אלי גוטמן. ההיסטוריונים שבתוך הקבוצה יודעים כי למשוואה שתיארנו לעיל יש להכניס את הגורם המשמעותי בבית"ר וזה הקהל, שאמור להכתיב גם בעונה הבאה את מהלך ההתרחשויות. אם האוהדים בטדי יהיו שבעים ומדושנים כמו בעונה של גוטמן ויהיו קצרי סבלנות, הדבר הכי נחוץ בחודשים הקרובים לקבוצה של ארדילס, התוצאות יכולות בסופו של דבר להיות זהות.

    "אנחנו בנויים לזכות באליפות", הסביר השבוע אחד השחקנים. "יש לנו שחקנים מצוינים שצמאים לתואר ואם ארדילס יצליח להציב אותנו נכון על המגרש נוכל לדהור לאליפות. אבל יש עוד גורם שיכריע את העונה הקרובה וזה הקהל. זאת לא הולכת להיות עונה קלה, ואם הקהל ילחיץ ולא ייתן לנו זמן, האליפות לא תגיע לירושלים העונה. ולהפך".

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully