היעד לעונה הבאה הוצב בפני שחקני הפועל ת"א כבר אחרי המשחק האחרון של העונה שעברה, נגד הפועל חיפה. מושיק תאומים נשא דברי סיכום והצהיר: "בשנה הבאה לא נסתפק בפחות מתואר". מסע הרכש, שכלל את יוסי אבוקסיס, סרגי קלשצ'נקו, קלמי סבן ובן לוז, חידד עוד יותר את המסר: הפועל השנה לא חוזרת הביתה בלי תואר. נקודה. עם המסר הזה המריאה הפועל ביום שישי שעבר למחנה האימון שלה באיינדהובן שבהולנד. באותו מלון (כבר שבע שנים) ובאותו מגרש אימונים (כבר חמש שנים). מסורת אירופאית? כבר בערב הראשון, עוד לפני אימון הפתיחה, הובהר מעבר לכל ספק מאיפה באו החבר'ה של אורנשטיין ועגיב.
השחקנים, עייפים מהיציאה ממתחם גוש דן, לא התעוררו, והיחיד שהתעורר בזמן היה מאמן השוערים החדש, יום טוב אליאס. קשטן ירד ללובי מנומנם ואריה הרשיקוביץ', המנכ"ל, בדק אילו חדרים התעוררו. לבסוף כולם ירדו, שתו קפה מהיר בלובי ועלו על האוטובוס. ברבע שעה איחור מכנס קשטן את השחקנים לשיחה על הדשא, הם מתחילים בחימום ומגלים - הקונוסים במלון. איציק פרחי, שהגיע על תקן עוזר המנכ"ל והוסיף הרבה צבע למחנה, עולה על הב.מ.וו השכורה וטס מיד להולידי אין (אף מילה למשטרת התנועה ההולנדית). הוא חוזר אחרי עשרים דקות ורק אז מתחילים את החלק הפרקטי של האימון. סופסוף הכל בסדר.
לקראת סיום האימון ניגש הרשקוביץ' לאפסנאי, אלי בואנו, ושואל אותו אם זכר להביא מגבות. "מגבות? לא הבאתי. ניקח מהמלון" עונה לו בואנו. למחרת, כשהגשם דפק בלי חשבון, מעילי הרוח נשכחו. וגם לגאבור הולמאי היה מה להגיד בעניין אי הסדר בסיום אימון הבוקר של יום ראשון הוא ניגש לאיגור, עוזר הפיזיותרפיסט, והביע מורת רוח מכך שאין מספיק ג'ריקנים, כפי שקרה ברוב האימונים, ושהוא צריך להישאר צמא לאחר אימון מפרך. איגור ענה לו: "מה אני יכול לעשות? מה, אני אחראי על המים?".
צחוקים עם קשטן
סקופ: עושה רושם שדרור קשטן נעשה טיפה יותר פתוח עם השחקנים, עם טיפה פחות דיסטאנס. מדובר בקשטן שיכול להחליק כיפים עם בני חדד הצעיר בשדה התעופה בהולנד, קשטן שמתבדח עם שחקנים שיוצאים מחדר ההלבשה בדרכם לדשא, ובעיקר, קשטן שלא מקלל. אם פעם אודי היה זוכה לכינוי "גולם" ושאר ירקות, בכל פעם שהיה מעיף איזה כדור ליציע, אז החל במחנה האימונים הזה, ומספרים שאפילו קצת קודם, דברים כאלה נגמרים רק בצעקות מחרישות אוזניים, בלי קללות.
וכשקשטן נפתח אפשר היה לגלות כמה פנינים. באימון הערב של שבת, נשען קשטן על המעקה שתוחם את מגרש האימונים, וצפה על שחקניו מבצעים שחרור. לפתע נעמד לידו פיני בלילי הפצוע, במדי אימון כחולים, ששמורים רק לצוות המקצועי. אריה הרשקוביץ', שעמד מאחור, הפנה את תשומת ליבו של המאמן לצבע הבגדים של בלילי. "פיני הוא חלק מהצוות המקצועי", פטר קשטן את העניין, "הוא אחראי על האידיאולוגיה".
למרות המיני פתיחות הזאת, אף שחקן בהפועל לא יתפוס את קשטן לא מוכן. בראשון בערב סידר קשטן את הקונוסים על המגרש, בזמן שהשחקנים ערכו חימום. פרחי והאפסנאים התבדחו עם קשטן על הקללה הכפר-סבאית מפורסמת "בן טיבוגה", ופיני בלילי, שישב על הספסל, ניסה גם הוא להשתתף בחגיגה. קשטן נעמד, חידד מבט, הרים קול ושאל: "תגיד לי, מה התפקיד שלך?". "שחקן", השיב בלילי. "יפה, אז תשב בשקט". קשטן, שיודע מה יש לו ביד השנה, שיודע שהוא האחראי, שיודע מה הציפיות, לא יהיה זה שייתן לזה לקרוס.
האליל החדש של פיני בלילי
אחרי שש וחצי שנים רצופות של הרבה נוכחות, הייתם מצפים שהמנהיגות והבאלאנס שסיפק שלום תקווה, יחסרו להפועל. זה אם שכחתם שם אחד, שחזר לקבוצה יוסי אבוקסיס. אם שלום תקווה היה הפנים של הפועל ת"א בשנים האחרונות, אז כפי שמסתמן ממחנה האימונים בהולנד, יוסי אבוקסיס הוא הפנים של הפועל ת"א מודל 2001, על כל המשתמע מכך. הוא הרוח, הוא החומר, הוא המנהיג. השחקנים הצעירים מעריצים אותו, המבוגרים יותר מעריכים אותו והצוות המקצועי אוהב אותו. במטוס, בדרך לשם, הוא דואג לעבור בין כולם, והמעריץ העיקרי הוא פיני בלילי. בסיום הטיסה, כשהוצעה לו מטלית חמה לפנים, הוא העדיף לסרב, אך כשראה את אבוקסיס לוקח, הוא קרא לדייל הבא ונטל אחת גם בשבילו.
את היוקרה הזאת מקבל אבוקסיס לא רק בגלל מה שהיה בעבר, אלא גם בגלל מה שהוא בהווה. ובהווה הוא בכושר מצוין, אולי בכושר שיא. דורש את הכדור, מפעיל את בן לוז מימין, את טועמה משמאל, מעיר לשחקנים איפה להיות במגרש. מסביר לאוסטרץ', "תעמוד יותר קרוב לסרגיי". מעודד את קלשצ'נקו כשלא הולך לו, והכי חשוב, מעמיד לבסוף את שניהם מול השוער.
חוץ מטועמה, שפורח תחת המנהיגות של אבוקסיס, מי שכדאי מאוד לשים לב אליו הוא בן לוז. קשטן, שמשחק עם שני קשרים קדמיים כמו קיצוניים על הקו, מונע מהלהטוטן לקבל מספיק כדורים במשחק וגורם לו לשחק בעמדה שזרה לו, אבל מידי פעם הוא מצליח להראות לכולם שיש למה לצפות. כך בדקה ה-18 במשחק האימון מול דניזליספור, הוא מקבל כדור על קו ה-16, עוצר לרגע, מסובב שני שחקנים ומעמיד את אוסטרץ' מול שער חשוף. באחד האימונים לפני הנסיעה להולנד, מספרים בקבוצה, קיבל לוז כדור יעף מ-18 מטר והצמיד אותו לרשת. שביט אלימלך יצא מהשער בצעקות שהיה נבדל, אבל קשטן התעלם, לקח את הכדור לכיוון האמצע ואמר: "שערים כאלה לא פוסלים". הקוץ באליה הזאת, הוא עמרי אפק, שנראה רחוק ממקום בהרכב.
במצבת הזרים נראים שניים כאילו היו מעדיפים להיות במקום אחר. אוסטרץ' הסלובני, שנקלע בין זוג דוברי הונגרית לזוג דוברי רוסית, שפוף, הוא מתגעגע לאשתו ונראה לגמרי לבד. אבל הדמות הטרגית ביותר במחנה הוא אישטוואן פישונט, שלמרות בריאותו שחזרה, נראה כמו שבר כלי. הוא מכונס בעצמו, בדרך כלל לבד, או עם הולמאי במקרה הטוב. אפילו עם קשטן, מי שהיה לו כמו אבא, התקררו היחסים. יותר אין "פישטה". הכינוי החדש, הקורקטי משהו, הוא "פישונט". מאז השיחה בין השניים, שנערכה בארץ, ושהטילה ספק במעמדו של ההונגרי בקבוצה, המתח ביניהם ניכר.
שורה תחתונה: קשטן יביא לנו תואר
כדי לחבר את המרקם הזה, עוברים שחקני הפועל אימונים קשים. מאוד. הצוות המקצועי מתגאה בזה, השחקנים קצת פחות. אם נילסן למשל, עורך אימונים של שעה, או שעה ועשר דקות, אז אצל קשטן האורך המינימלי של אימון הוא שעה שלושים וחמש. וכל זה עוד תחת לחץ "קשטני". בשנה שעברה העומס הזה הוביל ל-18 פצועים במהלך העונה. השנה, עד האימון בהולנד, יש בינתיים שניים. האירוני בכל הסיפור הזה הוא שגם המאמן עצמו, שמוכן לסבול עוד קצת פצועים בשביל עוד קצת כושר, קרס תחת העומס וברשימת הפצועים של רופא הקבוצה, דוקטור קנדה, ניתן למצוא גם את שמו של דרור קשטן. מי שביטא יפה את הלך הרוחות בעניין הזה היה יוסי אבוקסיס, שבאמצע אימון בוקר של יום ראשון, שמע קולות של ציפורים מהעצים הגבוהים וחלק עם יתר השחקנים את מחשבותיו: "תראו מה זה, תקשיבו, אפילו הציפורים בוכות בשבילנו".
עם פציעות או בלי פציעות, עם פישונט או בלי פישונט, עם בן לוז או עם אפק, עם הרבה אבוקסיס, קשטן ועוד 25 שחקנים מוכשרים ורעבים, להפועל תל אביב יש רק מטרה אחת. השחקנים מדברים על זה, הצוות המקצועי מודע לזה, וזה מורגש בכל בעיטה שנבעטה על מגרש האיממונים באינדהובן. לכל דבר בהולנד הייתה מטרה ברורה תואר. אף אחד בהפועל לא יסתפק בפחות.
