לפני כשבוע פירסם מדור הספורט של הארץ כתבה על מצבה העגום של מכבי ת"א. בין היתר צוטט גורם בקבוצה, שדיבר על התקציב וחוסר היכולת להביא חמישה שחקנים זרים לקבוצה. "כיום כמעט אין במכבי כסף לרכש. התקציב של לוני מיועד רק למשכורות של זרים ולהבאתם של שלושה ישראלים. אחרי שאלי כהן הבין שזה משאיר לו משהו כמו 150 אלף דולר לשחקן זר, הוא החליט לצמצם את הרשימה לארבעה זרים בלבד, שיהיו משמעותיים במקום חמישה".
הדברים פורסמו ממש לפני התקפת הטילים וההידרדרות במצב בצפון. מיד לאחר ההסלמה החלו גורמים בספורט הישראלי לנחש את השלכות הלחימה. אנשי כדורסל הביעו חשש שזרים לא יגיעו לכאן, בהתאחדות לכדורגל חוששים מקמפיינים אירופיים בקפריסין, וסוכנים הסבירו כיצד זה נראה מהצד השני. רונן קצב, אחד הבכירים שבהם, הסביר בכתבתו של ניר איסקוב "המלחמה על הזרים" את החלוקה. שחקנים בלי ביקוש באיכות בינונית עד נמוכה, גרס קצב, יגיעו לכאן בכל מקרה, ויסכימו לשחק גם תחת סכנה, כביכול, עבור פת הלחם שלהם. אלה שיש להם אופציות טובות יותר לא יבואו. אותם דברים בדיוק אמר סוכן שחקני הכדורסל, זאב גרוס.
עוד בוואלה!
להפסיק את האינפלציה
לא צריך להיות גאון כדי להסיק מדבריהם של השלושה שקונספציית הזרים הכמעט בלתי מוגבלת בליגות הכדורגל והכדורסל נכשלה. בשנים האחרונות הפיאסקו בכדורסל פורץ גבולות. 78 זרים שיחקו פה בשנה שעברה, ממוצע של יותר משבעה לקבוצה, בשיטת הדלתות המסתובבות. בכדורגל, הדוגמה הראשונה שקופצת לעין היא זו של הפועל נצרת עילית, מועדון צנוע ובלי כסף שהתברג בהפתעה בצמרת ליגת העל בעונתו הראשונה. בעונה שחלפה עברו שם זרים כמו בתחנת רכבת. חמישה הגיעו, שלושה מהם הוחלפו, רובם הציגו רמה מצחיקה והאינפלציה הסתיימה בנשירה לליגה הלאומית.
מכבי חיפה לעומת זאת, נהנתה מחיים קלים בעונה שעברה. אמנם מתוך הזרים שהביא רוני לוי הצליח רק אולארה, כשאורמסאבל ולורפיסה התבררו כפלופ, אלא שהסיטואציה הקטטונית של הליגה גרמה לאלופה להשתעשע במשך עונה שלמה ואגב כך לתת דקות לא מעטות לעדן בן בסט וליאור רפאלוב. השנה, עם ההתחזקות של בית"ר ירושלים, חיפה עלולה לשלם מחיר יקר על כישלון בכל זר שיגיע אליה, ממש כפי שקרה לה באמצע שנות ה-90, עם העונות הפיננסיות של ווילפרד מוגאי ואדגרדו אדינולפי.
התחושה שנוצרה בשנים האחרונות היא שקבוצות לא ממש מתאמצות לחשוב ותופרות טלאי על טלאי. הבאנו זר גרוע? לא נורא, יבוא אחד אחר. טון קאנן הצליח כמו סוחר ממולח לשכנע את לוני הרציקוביץ' להביא שלושה זרים באמצע העונה שעברה, דמיטרדזה, מקינאווה ובג'ירי, למרות שהעונה של מכבי ת"א הייתה כבר גמורה. רק הראשון נראה לפעמים כמו שחקן כדורגל. כמעט בכל קבוצה אחרת אפשר היה להיתקל בזר או שניים שהיו בדיחה של ממש. בכדורסל זה ממש נראה רע. שחקנים כמו הקטור רומרו (והוא עוד מהטובים שבהם) באו, הלכו, חזרו לקבוצה אחרת, שוב עזבו. הקרוסלה גרמה לסחרור יתר והבדיחה ששמה ליגת העל בכדורסל הפכה עצובה עוד יותר.
להמר פחות, להצליח יותר
כמובן, חלק מהעניין הוא כסף. החלק השני הוא סקאוטינג. מועדון פרפקציוניסטי כמו מכבי ת"א בכדורסל, שמצטיין בשני האספקטים, יכול להרשות לעצמו את הזרים הטובים ביותר. הפועל ירושלים, על אף כל הביקורת עליה, הביאה זרים טובים שלא הוחלפו במהלך העונה. גם השלד של מכבי חיפה, עם קולאוטי, בוקולי ודירסאו, היה זה שבסופו של דבר הביא לה אליפות שלישית ברציפות. מי שיש לו, יכול לעשות עבודת ריגול טובה ולהביא שחקנים ברמה. גם אם אין מאה אחוז ותמיד אפשר ליפול, הסיכויים נוטים לטובתו.
מי שאין לו, צריך להמר. בני סכנין הביאה בכל שנה חמישה זרים או יותר. עם אחד היא פגעה, השאר היו בינוניים. תחילה הגיע מסודי, אחר כך פיטו. השאר לא היו שווים את כרטיס הטיסה שנקנה להם. על מכבי רמת גן או רמת השרון בכדורסל חבל להכביר מלים. קבוצה דלת תקציב תצליח עם אחד, מקסימום שניים מתוך הזרים שהביאה. השאר לא יהיו טובים, והיא תיאלץ להביא עוד שחקנים ולהוציא כספים נוספים, כדור שלג שמפסיק להתגלגל רק עם תום עידן ההעברות ויוצר חור תקציבי מיותר.
המצב החדש והמרתיע, על אף היותו לא סימפטי, בלשון המעטה, עשוי להכריח את ראשי הקבוצות לחשוב. כפי שאמר אותו גורם במכבי ת"א, אם יש לך עוגת תקציב מסוימת, עדיף יהיה לצמצם את הסיכון. בחשבון פשוט, אם לקבוצה יש, נניח, 800 אלף דולר תקציב לזרים, במקום להביא חמישה במחיר 160 אלף, שיהיו בבחינת סיכון לא מחושב, אפשר יהיה להביא ארבעה שעלותם 200 אלף כל אחד. לא מספיק טוב? תביא שלושה ותשלם להם 270 אלף כל אחד, ואם החלטת להביא שניים, הם ישתכרו 400 אלף דולר, וזה כבר סכום מרשים.
הדברים נכונים גם ובעיקר לבעלי תקציב נמוך יותר. שני זרים בקליבר גבוה, כמובן אחרי סקאוטינג טוב (לא כזה שמנחית כאן את החלוץ טריקה בסכום אסטרונומי, רק כדי לגלות שהוא קשר) יכולים לעשות הבדל עצום. כולם מדברים על כך שאי אפשר להביא יותר שחקנים דוגמת אובארוב, פולוקארוב וגרשנייב, שהגיעו לכאן בתחילת שנות ה-90, אבל הסיבה לכך היא שהאפשרות למלא חצי מההרכב בזרים גורמת להקטנת ראש אצל המאמנים. למה, למען השם, היה צריך מוטי איוניר להביא כל כך הרבה זרים שנופלים ברמתם מישראלים צעירים שחיממו לו את הספסל? מדוע טרחו באשדוד להביא כל כך הרבה שחקנים שדיכאו את יניב עזרן ומשה אוחיון?
יותר נקי, יותר שפוי
רגע לפני שהליגות נפתחות, לראשי הקבוצות יש כעת הזדמנות לעשות חשבון מחודש. ההשתתפות במפעלים האירופיים גורמת להם לאבד לפעמים את השליטה, אבל כפי שהוכח בשנה שעברה בשני הענפים, גם בזירה הזו נחלנו נוק אאוט כואב. בהנחה שהמצב ישתפר ושזרים כן יסכימו להגיע לכאן, אולי כדאי לקחת צעד אחורה, לנקות את האורוות מכל השחקנים המצחיקים שמגיעים לפה, גם במחיר מיתון הישגי בזירה האירופית, ואם לא להבריא לחלוטין את הספורט שלנו, לפחות להחזיר לו צביון של שפיות.