כן לנגיחה של זידאן

ונניח, רק נניח, שמטראצי היה ניגש אל השופט לאחר שזה שרק, למשל, לבעיטת 11 מטר נגד איטליה והיה אומר לו באוזן "טרוריסט", וגם "אחותך זונה" ומוסיף לקינוח "לקחת סמים לפני המשחק". ברור שממש באותו הרגע היה נשלף כרטיס אדום למטראצי. הסיבה להרחקה הייתה מוצנעת בדו"ח המשחק ומדווחת זמן רב לאחר שהגביע היה נודד לצרפת, ומיליארדים בעולם לא היו יודעים על מה הורחק מטראצי.

ונניח, רק נניח, שהמלים הגסות היו נאמרות לא לאוזנו של השופט, אלא במרחק של 2 מטר ממנו, כאילו בדרך אגב. גם אז סביר מאוד להניח שהפרא הגס והבור, לפי עדותו שלו עצמו, היה עף לספסל עם אדום. למה? כי אלימות היא אלימות, גם אם היא מילולית, ואלימות מילולית כלפי השופט היא עבירה חמורה מאלימות מילולית כלפי שחקן, לפי חוקי פיפ"א.

ואם נניח עוד הנחה, למשל שכל שחקן היה שם על עצמו אוזניה ומיקרופון כמו השופט, כך שכולם יכולים לשמוע את כולם והשופט היה שומע מה שאמר מטראצי לזידאן. האם לא סביר היה להניח שלא רק זידאן היה רואה את הכרטיס האדום, אלא גם מטראצי? סביר בהחלט.

כי כולנו בני אדם. מעבר לתחושת חוסר הצדק, שמעלימה דברים ומעשים אלימים מעיני השופט במהלך המשחק (כמו אותה עבירה על זידאן שבה כמעט פרק כתף), או שהשופט החליט מסיבותיו להתעלם מהם, הרי האלימות המילולית יש בה פגיעה לא פחות קשה מהאלימות הפיזית. בעולם המילולי לא כולם יכולים להגיב בעין תחת עין. לא כולם יכולים להשיב לפרובוקציה שנאמרה. יש שחקנים מופנמים, שתקנים שהביטוי לתחושותיהם ולרגשותיהם מתפרץ בבת אחת ברגע. הרגע הזה יכול להיראות מוזר למי ששקוע בכורסא נוחה בחדר ממוזג מול הפלזמה, וברור לחלוטין למי שנמצא בשדה המשחק, מזיע, מתנשף, ויודע שדרוש רגע לא הוגן אחד כדי למנוע ניצחון ותהילת עולם. ואם גם הרגע הזה נעלם מעיני השופט - אז כן - אפשר להתפוצץ.

אני תומך בנגיחה של זידאן במטראצי ולא מגלגל עיניים צדקניות לשמים. ולכל פרשני הכדורגל המתיפייפים בהגינות ספורטיביות ושאר מליצות, הבה נזכיר כמה מקרים שבהם כל אדם סביר היה מעיף סטירה בתגובה להערה מילולית חריפה:

א. אם הבן שלך היה קורא לך "טרוריסט", "אחותך זונה". שנים של חינוך ציוני או בריטי למופת לא יעזרו. היד תתרומם מאליה אל פניו של היצור הכי אהוב עליך בעולם.

ב. אם בטיול לאושוויץ יגיד לך אחד הפולנים "יהודי מלוכלך".

ג. אם בפאב השכונתי ייגש אליך שיכור (איטלקי או אחר) ויגיד לך "החברה שלך זונה".

יכולתי להמשיך בדוגמאות אין ספור. גמר גביע העולם אינו במה מנותקת מההוויה האנושית, ומשחק הכדורגל אינו פריט מוזיאוני דומם ואילם. משתתפים בו בני אדם, בשר ודם מלאים ברגשות ותחושות היסטוריות אישיות ולאומיות. ההוגנות אינה מתבטאת רק באי הרמת יד או רגל על שחקן יריב ללא כדור, היא מתבטאת גם בשמירה על כבודו כאדם. ולמטראצי הגיעה הראסייה הזו למפתח הלב. כדי שיבין זאת. גם במחיר גביע העולם בכדורגל.

* הכותב הוא עורך "מבט שני" בערוץ הראשון