לא תמיד הטובים מנצחים

בסופו של דבר זה היה משחק גמר טוב. אומנם לא היו הרבה אירועים ליד השער, אבל המשחק היה מותח, עם קצב מהיר, למרות שברובו הוא לא התעלה לרמה לגבוהה. פתיחת המשחק הייתה מאוד אגרסיבית, עם כניסות קשות (בעיקר בהנרי ובמאלודה), אבל לאחר מכן הצרפתים הצליחו להשתלט על מרכז המגרש והחזיקו יותר בכדור. הסיבה לכך הייתה העבודה הגנתית בקישור של ויירה ומקאללה המצוינים, שניטרלו את הקישור ההתקפי של איטליה (בעיקר את טוטי) ומנעו את הכניסה מאחור של הקשרים האחוריים (פירלו וגאטוסו).

עם כל הביקורת שהייתה על דומנק לאורך כל הטורניר - ביקורת שטענה שצרפת מצליחה למרות דומנק ולא בזכותו - ראינו שלמשחק הגמר הוא הכין את הנבחרת שלו טוב יותר מאשר ליפי. הסגירה של שחקני הקישור של איטליה הייתה מושלמת. מרכז השדה הצרפתי שלט, הם החזיקו יותר בכדור והגיעו ליותר מצבים, והם עשו זאת בזכות משחק מסודר ולא במקריות.

לא במקרה איטליה נראתה אומללה במשך דקות ארוכות. היכולת הרעה של האיטלקים נוצרה בעקבות הסגירה הנכונה של צרפת, שעצרה לגמרי גם את קאמורנסי וגרוסו באגפים ולא איפשרה לפירלו ולגאטוסו לצאת קדימה. בזה למעשה היה טמון היתרון של צרפת: לשחקנים הקדמיים שלה התאפשר יותר חופש פעולה לאורך כל המשחק, ולכן גם היו להם יותר מצבים מסוכנים בהתקפה. בשלהי המשחק ליפי ניסה לעשות שינויים, אבל ההגנה הצרפתית הצליחה להסתגל גם לחילופים ההתקפיים של איטליה, עם כניסתם של דל פיירו, יאקינטה ודה רוסי. החילופים לא השפיעו על השליטה של צרפת במגרש.

האיטלקים, מנגד, שמו דגש על מצבים נייחים, כיוון שהם ידעו שנקודת התורפה של ההגנה הצרפתית היא השוער בארטז, שמוגבל ביציאות לכדורי גובה. למעשה, שתי ההזדמנויות שלהם הגיעו מקרנות: אחת נכנסה פנימה, השנייה פגעה במשקוף. מלבד זאת כמעט שלא היו להם בעיטות לשער. שחקני הקישור האחורי לא התקרבו לרחבה, וגם החלוצים נבלמו בקלות. לעומת זאת, כמעט כל הנבחרת הצרפתית שיחקה טוב. הנרי, מאלודה, ריברי וזידאן הציגו יכולת גבוהה לאורך כל המשחק, והם סבלו מחוסר מזל. כשהיו פריצות מהירות מהאגפים - לא הייתה הצטרפות; כשנמסרו לרחבה כדורי רוחב - הייתה חסרה להם רגל מסיימת; ושהכל כן התחבר – בופון היה שם כדי לעצור אותם (כמו בנגיחה של זידאן).

היה מצער לראות את העבירה המכוערת של זידאן. זה עצוב ששחקן כל כך גדול מסיים קריירה בצורה כזאת. אומנם ההרחקה שלו לא השפיעה על המשחק (היא נעשתה רק 10 דקות לסיום ההארכה), אבל חבל ששחקן כל כך נערץ ואהוב, שאמור לשמש דוגמה לצעירים, נוהג בצורה כזאת על הבמה הכי יוקרתית של הכדורגל. אין דבר שיכול להצדיק התנהגות כזאת, וזו לא הפעם הראשונה בקריירה שלו שהוא מבצע עבירה ללא כדור. שחקנים לומדים מגיל קטן שצריך לדעת להבליג גם אם מקניטים אותך, ובטח שבמעמד כזה. ראינו במונדיאל הזה את זידאן הטוב והיפה, וגם את זידאן המכוער. אין ספק, התקרית הזאת תרדוף אותו כל החיים.

המשחק הוכרע בסופו של דבר בפנדלים, וכפי שאמרתי בעבר, זו הכרעה אכזרית, שלא עושה צדק עם המשחק, ולאורך כל השנים הייתי נגדה. אפשר אבל לסכם ולהגיד שהמשחק הזה סימל את כל מה שראינו בחודש האחרון: הרבה טקטיקה, מעט מצבים, דרמות אנושיות, כשלא תמיד הטובים מנצחים. אבל בכדורגל הניצחון הוא העיקר, הדרך לא חשובה, כי בסוף זוכרים רק מי הזוכה. לאיטלקים כרגע לא אכפת אם היה משחק טוב או לא. כל הנבחרות היו מתות להתחלף איתם.