השישיה הסודית

צרפת ניצחה את פורטוגל והעפילה לגמר בזכות הגנה יוצאת מהכלל, ולמרות משחק רע מאוד של שוערה, פביאן בארטז. הכוונה היא לא רק לשני הבלמים ולשני המגינים, אלא גם לסיוע של שני הקשרים האחוריים הנהדרים, פטריק ויירה וקלוד מקאללה. כמו שכתבתי לפני המשחק, המטרה של צרפת היתה לסגור את שחקני האגף של פורטוגל, רונאלדו ופיגו. העובדה שבמרכז ניצב פאולטה, שחקן לא מספיק טוב לרמות האלו, הקלה על הצרפתים. בתחילת המשחק רונאלדו עשה לצרפתים קצת צרות, אבל בסך הכל הם הסתדרו היטב גם איתו וגם עם פיגו. מקאללה וויירה מנעו את הכניסות מהקו השני של דקו ומאניש, שכבר הבקיע כך שני שערים בטורניר.

עם משחק הגנה כל כך טוב וחזק, היה צפוי שההתקפה המוכשרת של צרפת תייצר מצב של שער, וכך היה. זידאן, שהציג יכולת טובה מאוד במחצית הראשונה, זכה שוב להיות מעורב בהכרעת המשחק. למרות תצוגה לא מבריקה, הנבחרת הטובה יותר עלתה לגמר.

פורטוגל נוצחה גם מפני שהמשחק שלה נעשה פחות מסודר ככל שהוא התקדם, במיוחד לאחר ספיגת השער. משחק ההתקפה של הפורטוגלים החל להתבסס על מקריות, ובחצי השעה האחרונה הם שיחקו לידיים של צרפת, כשהשתמשו בכדורים ארוכים. לאחר שנשרק פנדל לחובתם, הם הירבו לצלול ברחבה, ולנסות לגנוב בעיטת 11 מטר. זה עוד סימפטום לנבחרת שאיבדה את הסדר במשחק וחיפשה להשיג את השיוויון בדרכים מקריות. אגב, הפנדל שקיבלה צרפת בעקבות ההכשלה של הנרי היה מוצדק לדעתי, ובכלל, השיפוט בשני חצאי הגמר היה מצוין.

בחצי הגמר השני, בין גרמניה לאיטליה, ניצחה דווקא ההתקפה. ליפי הימר בהארכה על חילופים התקפיים, לעומת קלינסמן, שכמו ברבע הגמר שיחק זהיר מאוד. גרמניה סבלה מירידה ביכולתם של מספר שחקנים, שאחראים להעפלתה לשלבים הגבוהים. הבולט שבהם הוא פיליפ לאהם, המגן השמאלי. נבחרות למדו אותו במהלך הטורניר, ידעו שהרגל החזקה שלו היא ימין ושבעזרתה הוא חותך לאמצע, ועצרו אותו. לוקאס פודולסקי, שהיה מצוין במשחקים הקודמים, נחלש אף הוא, וגם משחק ההגנה של גרמניה היה פחות חד. כבר במהלך הזמן החוקי הגיעה איטליה לכמה מצבים טובים.

בההארכה היה מפתיע (ומשמח) לראות את ליפי בוחר במערך התקפי. יאקווינטה החלוץ נכנס במקום קאמורנסי הקשר, דל פיירו (קשר התקפי) החליף את פרוטה (קשר הגנתי), וההימור השתלם. בדקות האחרונות של ההארכה נראה היה ששחקני שתי הנבחרות עייפים, מרכז השדה כבר לא היה רלוונטי והכדור עבר מצד לצד. לאיטליה היה יתרון במצב הזה, בגלל שהיו לה יותר שחקני התקפה רעננים. היה כיף לראות את דל פיירו מבקיע ומטביע את חותמו על משחק כל כך חשוב, אחרי כל כך הרבה אכזבות בנבחרת, כולל ההפסד לצרפת בגמר יורו 2000. במשחק ההוא דל פיירו החמיץ בלי הפסקה. ביום ראשון תהיה לו הזדמנות לתקן.