גרמניה באמת אחרת

בימים האחרונים עושה יורגן קלינסמן מהפכה של ממש בכדורגל הגרמניה. נכון שבימינו יש זילות של הביטוי "מהפכה", בו משתמשים בהקשר של כל מיני מגמות זניחות, אבל במקרה של קלינסי אפשר לרתום את הסוסים לעגלה. מיליוני גרמנים, שהיו רגילים במשך השנים לקדש את התוצאות ולזנוח את הדרך, נפלו שדודים בפני התשוקה, הלהט, המקוריות, הדימיון, המחץ, היומרנות, שהביא בשבועיים האחרונות המאמן מקליפורניה לנבחרתם, שהפכה לשם נרדף לכדורגל אפור ומדכא. תשכחו מהגנה גרמנית מתוכנתת ומבוקרת, ותתחילו להתרגל להתקפה משויפת ושוטפת, שבועטת 26 פעמים לכיוון השער השבדי במהלך המשחק. מהיום, מסכים כל כתב גרמני באליאנז ארינה, מ"קיקר" ועד "דר שפיגל", קהל הכדורגל הגרמני ידרוש את אותו מוצר לוהט שקלינסי הביא להם מאמריקה, ולא יסתפק בתוצאות בלבד, בין אם קליסנמן גם אם לגרמניה יהיה מאמן אחר במונדיאל 2010. גרמניה באמת תהיה אחרת.

קשה לשנות את המסורת הגרמנית הנוקשה. גם אם מדובר בהכללה קצת בעייתית, יש בה עדיין קורטוב של אמת. לפני כל משחק של נבחרת גרמניה, האחראים על המסיבה ברחובות דואגים להוציא מהארון את המוטיבים ההיסטוריים. כמעט בכל עיר תוכלו למצוא חנות בגדי וינטג', שמציעה פריטי לבוש מרובים של האיכר הגרמני הישן והטוב, כשבמרחק סביר מהם מביטים אליך פסלים נשגבים של מלכים. שלוש שעות לפני שמינית הגמר מול שבדיה, למשל, יצאה לה להקת כלי נשיפה עתיקה למרכז מינכן וחיללה מנגינות, כאילו מרטין לותר עדיין חי ואין לידם אלפי מטורפים, שאוכלים, שותים ומנשנשים מונדיאל.

אבל בכל הקשור לכדורגל, קלינסי ביצע הפיכת חצר חסרת תקדים. הגרמני-אמריקאי, שהיה שנוא רק לפני שבועיים ושרבים חיכו לשתות את דמו עם כפית, הפך לאליל. את החיוך שלו אתה פוגש לצד הקנצלרית, ושומע את השיר "יורגן, אנחנו אוהבים אותך" הולך ומתעצם ומבוצע על ידי הגרמנים כמעט בכל משחק, גם במשחקים של נבחרות אחרות. הרגע שמקפל לתוכו את השינוי שחולל קלינסמן התרחש דווקא במשחק בין ארגנטינה להולנד. האוהדים הגרמנים צפו במשך כ-60 דקות בקיפאון על הדשא בפרנקפורט ולפתע קמו והחלו לעודד את דויטשלנד, כאילו הסחורה שלהם מלהיבה יותר מהולנד וארגנטינה הגדולות, כשהאחרונה היא היריבה הפוטנציאלית של הגרמנים ברבע הגמר.

כדי לחולל את המהפכה הזאת, זרק קלינסמן את אנשי העולם הישן והחליף את כל הצוות שעובד בנבחרת. הוא הביא ארבעה מאמנים כושר, שלושה מהם מארצות הברית, שיושבים כמו עצם בגרונם של הגרמנים הגאים. הוא הביא מומחה ליכולת מנטלית, שיושב מדי יום עם השחקנים; סקאוט שחקר במשך שנה את הכדורגל בקוסטה ריקה, פולין ואקוודור, יריבות גרמניה בסיבוב הראשון, והכין סרטים על הליגות והנבחרות במדינות הללו; פיזיולוג, עוזר מאמן ומה לא. הגרמנים מלגלגים (ליתר דיוק, ליגלגו) על מאמן הכושר האמריקאי שלו, שמעביר לשחקנים הגרמנים אימונים מוזרים, כמו הליכה עם חישוק שצמוד לרגלים. אבל אחרי שהם רואים את המוכנות הפיזית של הגרמנים לפני כל משחק וכמובן את הדריכות המנטלית, העיתונאים המקומיים מפסיקים לנבוח ומצטרפים לשיירה. גם כשאף אחד עדיין לא הבין מה קלינסמן חולל, הכביסה המלוכלכת לא יצאה החוצה, פשוט משום שכולם בנבחרת היו אנשים שלו. אתם צריכים לראות אותו אומר תודה בנימוס למאמני הכושר שלו, מיד אחרי שהם מסיימים את חלקם באימון, כדי להבין באיזה אדם מדובר.

נבחרת גרמניה נהגה לאורך ההיסטוריה להתבסס על שחקנים מנוסים ומבוגרים, אבל גם את זה קלינסי שינה. בהרכב שעלה מול שבדיה אפשר לפגוש מגן שמאלי נהדר בן 22 (פיליפ לאם), בלם בן 21 מהאנובר הקטנה (פר מרטסאקר), קשר תוקף מפוצץ בביטחון בן 21 (בסטיאן שווינשטגר) וחלוץ משתפר בן 21 (לוקאס פודלסקי). המהפכן מקליפורניה מוכיח להם שהמאמן הגרמני לא חייב להיות קשוח ונוקשה. קלינסי משחק איתם באימונים ובסיום כולם מתרכזים בעיגול האמצע וצועקים "אנחנו קבוצה אחת".

במשחק מול שבדיה קצר קלינסי את פירות הגישה הישירה שלו לשחקניו. באימונים הוא לא הפסיק להחדיר ביטחון בלוקאס פודולסקי, חלוץ ממוצא פולני שירד ליגה עם פ.צ קלן לפני חודש וספג ביקורת לא קלה (עם קורטוב גזענות) על יכולתו בשני המשחקים הראשונים במונדיאל. אחרי שער הניצחון של אוליבר נויביל מול פולין, כל מאמן היה מהמר על החלוץ הוותיק, אבל קלינסי נשאר נאמן לפודולסקי וקיבל שער אחד מול אקוודור וצמד מנצח מול שבדיה, שבצידו כרטיס לרבע הגמר.

מומלץ לזכור שאת המהפכה הזאת קלינסמן ביצע בעידן בו רוב גרמניה היתה בדיכאון אחרי ההדחה בשלב הבתים ביורו 2004. גם ההעפלה המכוערת לגמר מונדיאל 2002, אומרים הגרמנים, לא הקלה על המועקה, בשל התחושה שבמדינה גדל דור שחקנים חלש, שלא אמור היה להוביל את הנבחרת ואת הקבוצות הגרמניות לשום מקום בעשור הקרוב. גם לזה המאמן החייכן עשה סוף. באסיפות שלו הוא לא מהסס לומר לחניכיו כי "אנחנו אולי לא טובים כל כך, אבל כשאנחנו ביחד, אנחנו חזקים מאוד". קלינסמן הוכיח לחניכיו כי לאופטימיות המערב אמריקאית שלו יש כיסוי ושלח את כולם להתקפה.

ועוד הערה חשובה: קלינסמן, שמתסיס את המונדיאל כבר בהופעת הבכורה שלו כמאמן, מביא איתו בשורה גם לעולם כולו. נכון, עצם זה שנבחרת גרמניה תחפש החל מהיום את התשוקה והכדורגל החיובי ולא תסתפק בתוצאות, הוא הישג בל יימחה. אבל גם מחוץ לגרמניה מרימים את ראשם חסידי הכדורגל האטרקטיבי, אחרי שהם ראו שלא חייבים לצופף את מרכז השדה כדי להצליח בזירה הבינלאומית. יותר שחקני עבר גדולים חסרי ניסיון יקבלו צ'אנס לחקות את ההצלחה של קלינסי בנבחרת, כשדשאן או בלאן אמורים להיות הסנונית הראשונה שתגיע מצרפת. ומה איתנו, אתם שואלים? בינתיים, עד שהבשורה תגיע גם אלינו, נהנה יותר מכדורגל בינלאומי ונדע למי להודות על כך: למהפכן מקליפורניה.